אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) מפנין - פרק יח › דף קכח.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

מפנין - פרק יח · דף קכח.

דף קכז:

בגמרא. מטלטלין החצב שהוא מאכל לצביים משמע דחצב אינו מאכל אדם. ובכלאים משמע דחצב אית ביה משום כלאים דתנן אין תוחבין יחור של תאנה לתוך החצב. והא הרמב"ם הל' כלאים (פ"א) כ' אין איסור משום כלאים אלא הראוי למאכל אדם ועי' מ"ש בכ"מ ומ"ש בחיבורי שם ישראל (פ"א) וי"ל דהא קתני נמי ואת החרדל שהוא מאכל ליונים. וחרדל הוא ודאי מאכל לאדם כדמשמע בכ"ד לקמן (דף קל"ט) נותנין ביצה במסננת של חרדל פסחים (דף מ') אין נותנין קמח לתוך החרדל צ"ל כשהן חיין ושלמין אינן ראוין לאדם ובשבת אסור לשחקן כמבואר לקמן (דף ק"מ) וי"ל דחצב נמי אינו מאכל אדם אלא כשהן מבושלין והכא הא מיירי בחיין ובזה יש לפר מחלוקת דמתניתין עם הברייתא בחרדל לרב חסדא דאוקי לעיל מתניתין כר"י דא"ל מוקצה ומש"ה אסר בחרדל דר"ח לשיטתו דאסר בסמוך לר"י לטלטל בשר תפל משום דמלוח ומבושל חזי לאדם לא מקצי תפל לבהמה. וכן נמי בחרדל דשחוק חזי לאדם לא מקצי שלם ליונים ותנא דברייתא כר"ש דמתיר גם בשר תפל דל"ל מוקצה ולפמ"ש התוס' דרשב"ג דמתניתין מתיר בחרדל אף דאתי כר"י י"ל דס"ל דחרדל מיוחד נמי ליונים כמו שמותר בתורמוס היבש שהוא מאכל לעזים לחד גרסא. [וכן מוכח בגמרא דקאמר אבל לח לא אכלה ולהגרסא לעניים ה"ל למימר לא אכלי] אף שהוא מאכל אדם כדמשמע לעיל (דף ע"ד) גבי דשלקי ליה שבעה זימנין:

שם אמר אביי רשב"ג וכו' כולהו ס"ל כל ישראל בני ישרים הם. וק"ל מאי מהני דראוי להיות להם נעמות הא מ"מ בשבת אסור לצודן והא כתבו התוס' לעיל (דף ק"ו) דבמחוסר צידה דאורייתא אסור ליתן להם מזונות וא"כ ה"ל מוקצה ואי משום דראוי לאחר שבת הא טבל ובשר תפל ג"כ ראוי לאחר השבת ואפ"ה הוי מוקצה:

בתוס' ד"ה דג תפל. ובשר תפל מותר לטלטלו. עי' במהרש"א שהקשה אמאי לא משני לרב הונא דכל ישראל וכו' ועי' לעיל (דף קי"א) דמסיק דרב לא ס"ל כר"ש דכל ישראל וכו' ור"ה תלמיד דרב וע"ש ד"ה למימרא וא"כ י"ל דגם רב ס"ל כר"ש בזה:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה