אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
מי שהחשיך - פרק כד · דף קנה:
מכלל דיוני שובך למשדי קמייהו נמי לא (בתמיה). לפ"ז הא דתנן במתניתין אין נותנין מים לפני דבורים ויוני שובך. היינו נמי למספי להו בידים ולשון לפני אינו מדוקדק. ובריש פ' אין צדין (דף כ"ג) גבי אין צדין דגים מן הביברין ואין נותנין לפניהם מזונות הקשו בתוס' שם מהך דהכא דלמשדי קמייהו ש"ד ע"ש ולא ניחא להו לפרש דהתם נמי היינו למספי להו בידים משום דלא שייך בדגים שהמים מכסין אותן:
שם אלא שאני מיא דשכיחי באגמא. והקשה בק"נ בשם הב"ח על הפוסקים שלא חלקו בין מיא לחטי ושערי ע"ש. ולפמ"ש התוס' לעיל (דף ק"ו) דמזונות תליא בצידת האסורה מה"ת. א"כ אף חטי ושערי ג"כ אסור דהא קיי"ל ביצה (דף כ"ד) דיוני שובך חייבין עליהן משום צידה:
בגמרא כדתנן כמה ישהה אכילתו במעיו ויהא טמא בכלב ג' ימים מעת לעת. לע"ד הא דאינו טמא אחר העיכול מתורת רקב דקיי"ל במת מלא תרווד רקב טמא. הוא משום דקיי"ל נזיר (דף נ"א) דאינו טמא אלא א"כ נקבר ערום בארון של שיש בלא תערובת ד"א ע"ש וזה לא שייך הכא אולם יש לדחות דעיכול גרע טפי מרקב: