אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כלל גדול - פרק שביעי · דף עו.
בתוס' ד"ה (דף ע"ה) הא דלא כר"ש דאי מיירי במצניעין כולהו הוי מצי למימר בכ"ש כדתנן בפ' המצניע וכו' ואתיא כר"ש לכאורה נראה מדבריהם דבמצניע ממש מודה ר"ש ולפ"ז הא דקאמר הכא דלא כר"ש לא קאי אלא ארישא אבל סיפא דכל שאינו כשר להצניע חייב המצניע אתיא אף לר"ש דהא מתניתין מיירי במצניע ממש מדקאמר עלה דהוא דלא כרשב"א דהצניעו זה וכו'. ולא הבינותי הא ברייתא שהביאו בסמוך דקאמר ת"ק בד"א במוציא אבל מצניע בכ"ש ורש"א בד"א במצניע וכו' מפורש דפליגי במצניע ממש ואין לומר דמפרשים הא דתנן פ' המצניע לרפואה חייב בכ"ש. הוא לאו דוקא כ"ש דמ"מ בעינן איזה שיעור הראוי כמו לכחול עין אחת וכן משמע לכאורה מלשונם הוי מצי למימר בכ"ש בכדי שיפת קילור משמע אבל פחות לא ז"א דהא שיעור זה חייב לרבנן אף בלא הצנעה ומה שנ"ל בזה כתבתי בסמוך ריש פ' המוציא:
במשנה ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן. ר"ל שאין חשיבותן שוה דהא בשבת בחשיבות תליא ויש לעיין לפום ריהטא דתנן מעילה (דף ט"ו) חמשה דברים בעולה מצטרפין זע"ז הבשר והחלב והסולת והיין והשמן ופירש"י למעילה וליחייב משום פיגול ונותר וק"ל בשלמא לענין פיגול ונותר א"ש דמצטרפין דתליא בשיעור כזית שועור כולן שוה אבל למעילה דבעינן שוה פרוטה וא"כ גם בחשיבות תליא לפי שויין והיתכן דכל הני חמשה דברים מקחן שוה שלא יהא אחד עודף על חבירו משהו ויש לחלק:
בגמרא אכילה ע"י הדחק שמה אכילה. עי' מ"ש בחיבורי שם ישראל פאה (פ"י):
בתוס' ד"ה מפני כגון עמיר ועני שום. וצ"ל דעלי שום חזי לטלה בעין או ע"י עמיר כמ"ש בתבן לגמל:
בגמרא ואמר ר"ש מה טעם מפני שהן ראוין לטמא מושב. עי' רש"י ותוס'. וק"ל נהי דשיעורן שוה מ"מ הא ה"ל שני מינים יותר מפלפל שחור ולבן ור"ש לשיטתיה לפמ"ש רש"י לקמן (דף פ"ט) גבי תבלין דשנים וג' שמות הוא פלפל לבן ושחור וא"כ לר"ש דס"ל דשני שמות אין מצטרפין ס"ל דלבן ושחור אין מצטרפין כמש"ש התוס' ע"ש א"כ מכ"ש דבגד ועור דאין מצטרפין וכן לקמן במשנה המוציא אוכלין מצטרפין זע"ז לכאורה הוא דלא כר"ש דשני מינים אין מצטרפין ואולי י"ל דשאני שבת וטומאה דבחשיבות תליא ומודה ר"ש כיון דצרפינהו חשיב ועמ"ש לקמן (דף פ"ט):
בתוס' ד"ה הואיל וראוין אע"ג שכאן אין שיעורן שוה מצטרפין הואיל לענין מושב שיעורן שוה. וכה"ג קאמר שם בסוכה (דף י"ז) לענין צירוף סכך פסול ואויר כיון דבסוכה קטנה שיעורן שוה ומצטרפין אף בסוכה גדולה ע"ש וק"ל מהא דבעי למימר ביומא (דף פ"א) גבי האוכל ושותה אין מצטרפין דר"י היא דכל שאין שיעורן שוה אין מצטרפין דאכילה שיעורה ככותבת ושתיה כמלא לוגמיו ע"ש וקשה הא קאמר שם (דף פ') דשיעור דכותבת הוא לכ"ע בין קטן שבקטנים בין עוג מלך הבשן ושיעור דמלא לוגמיו לכל חד משערינן בדידיה ע"ש וא"כ מי לא מתרמי אחד בסוף העולם דמלא לוגמיו הוא בכותבת וכיון דבדידיה שיעורן שוה ה"ל ליצטרפי בכ"ע אף למי שאין שיעורן שוה כמו ההיא דסוכה ולשיטת הפוסקים בא"ח הל' יו"כ (סי' תרי"ב) לענין שהיה דבאכילה בעינן שישהה מתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס ובשתיה מצטרפין בכדי רביעית ע"ש א"ש דנהי דלענין שיעורן שוה מ"מ לענין שהיה אינו שוה ומש"ה אין מצטרפין אבל לשיטת הראב"ד דגם בשתיה מצטרפין בכדי אכילת פרס קשה: