אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) כלל גדול - פרק שביעי › דף עג:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

כלל גדול - פרק שביעי · דף עג:

דף עג.

תנא בארץ ישראל קאי דזרעי ברישא והדר כרבי. וק"ל א"כ ליחייב אחרישה שניה משום זורע כדפריך מכות (דף כ"א) אדתנן יש חורש וחייב שמונה לאוין כגון החורש בשור וחמור ושביעית וי"ט וכו' וליחייב נמי משום זורע ומשני אין חילוק מלאכות לי"ט ע"ש. וא"כ בשבת דיש חילוק מלאכות ליחייב שתים. וכן במ"ק (דף ב') דהמחפה בכלאים חייב משום זורע כלאים ע"ש והנה ראיתי בספר ע"ל שם דמהוה טובא אם חייב בזרוע כבר משום זורע ומסיק דתליא במחלוקת רבה ור"י במ"ק דלרבה דאמר המנכש בשבת חייב משום חורש ולא משום זורע קסבר אין זריעה אחר זריעה ע"ש. וכן כתב ביבמות (דף י"ג) דבמכות גבי חילוק מלאכות לי"ט גרסינן רבא דלרבה בלא"ה לק"מ דאין זריעה אחר זריעה ע"ש. ואין דבריו נראין כלל דהא אביי הקשה שם במ"ק לרבה משום חורש אין משום זורע לא ונשאר בקושיא ע"ש. ולא משני דאין זריעה אחר זריעה וכן רבה לא קאמר שם רק טעמא מה דרכו של חורש לרפויי ארעא ע"ש. ולא הזכיר דאין זריעה אחר זריעה. וכן פירש"י פסחים (דף מ"ו) דרבה ס"ל במס' מכות דאין חילוק מלאכות לי"ט ע"ש וע"כ משום הך קושיא דליחייב נמי משום זורע. ועוד מ"ש מהבערה דהמטה את הנר חייב משום מבעיר אף דבלא"ה היה דולק רק שגורם להבעיר יפה:

שם בגמרא החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור ואפילו לר"י וכו' האי מקלקל הוא. ופירש"י מקלקל את ביתו. ובחגיגה (דף י"א) משמע דאפילו לר"י טעמא דמלאכת מחשבת ע"ש. וק"ל למה לי טעמא דא"צ לגופה ת"ל דאין עליה שם מלאכה כלל כמו שאין בשדה משום בונה דלאו בנין הוא ובבית משום חורש שאין ראוי לזריעה וה"נ לאו בנין הוא דהא מקלקל הוא. ועי' בתוס' לקמן פ' האורג (דף ק"ו) שהקשו מ"ש מחובל וצריך לכלבו דחייב ע"ש שדחקו בזה. ולכאורה הא התם בחובל אף אם א"צ לדמו ומבעיר וא"צ לאפרה שם מלאכה עליה לאפוקי הכא הא אין עליה שם מלאכה כלל. וכן הוא לשון רש"י ביצה (דף ח') דאינו לא חורש ולא בונה אלא מקלקל ע"ש וי"ל דה"נ איכא שם מלאכה משום סותר דאם היה חופר גומא ע"מ לחזור ולתקן היה סותר ע"מ לבנות דהיתה במשכן וא"כ השתא נמי שם מלאכה עליה רק שקלקול הוא כמו קורע ע"מ שלא לתפור ועי' מ"ש פ' במה מדליקין (דף ל') [ומה שיש להקשות עוד היכי יליף ר"י מלאכת מחשבת ממשכן הא ר"י לית ליה סמוכין יבמות (דף ד') וכבר הקדימני בזה בתשובות שמן רוקח (סי' י"ז) ועי' מ"ש בהפתיחה דגם ר"י יליף ממשכן מדאסר מלאכת משכן בשבת ש"מ דמה שנקרא מלאכה במשכן נקרא מלאכה גם בשבת ע"ש. וכיון דבמשכן כתיב מלאכת מחשבת ממילא בעינן נמי בשבת מלאכת מחשבת] ועי' בכ"מ הל' שבת (פ"א) שהביא בשם הרמ"ך דדוקא בבית אבל בשדה חייב ע"ש. ולפמ"ש אדרבה בשדה מיפטר טפי דהא בבית שייך בנין וסתירה דגם בסותר ע"מ לבנות חייב דסתירה היתה במשכן. ואם היה חופר גומא זו ע"מ לתקנה חייב משום סותר ע"מ לבנות אבל בשדה דאיסורו משום חרישה לא מצינו סתירה ע"מ לתקן. ואם גומא זו אינו מועיל לו לחרישה אין שם מלאכה עלייהו והדבר צריך תלמוד:

בתוס' ד"ה זומר. התם מיירי שאין האילן מיתקן אלא מתקלקל. לא ידעתי היאך יפרשו לפ"ז הא דקאמר עלה צ"ה) דהחולב שיעורו כגרוגרת כשיעור אוכלין. ולר"ת שם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ולפמ"ש התוס' הא לאו בלבא תליא אלא במעשה וע"ש בתוס' ובמהרש"א ועי' מ"ש לקמן (דף ק"ג):

בתוס' ד"ה וצריך. דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה. משמע לכאורה דבאינו צריך לעצים מותר לכתחילה כמו בכבשים שסחטן לגופן. וק"ל מדלעיל (דף ע"ב) בנתכוין להגביה את התלוש וחתך המחובר ופירש"י דנתכוין להגביה הסכין דפטור משום מתעסק וכן לעיל בעמוד הקודם קרי לה שגג בלא מתכוין ת"ל כיון דכוונתו היתה להגביה הסכין וא"צ לעצים מותר לכתחילה וכן בעירובין (דף ק') דתניא אסור לילך על עשבים בשבת דנדבקין ברגליו ותולשן בהילוכו ע"ש אף שא"צ לו עתה ודוחק לחלק בין קוצר עצים לתולש ד"א. ולפמ"ש בגה"ש דהיכא דפשיטא דניחא ליה להשתמש אף שא"צ לו עתה מיקרי צריך לגופה א"ש. ואולי גם התוס' נתכוונו לזה ולא באו לאפוקי רק אם העצים הוא בלא תועלת לגמרי כגון שאינו ראוי להדלקה וכיו"ב וכה"ג לעיל פ' במה מדליקין (דף ל"א) בפתילה שצריך להבהבה ג"כ לא בעינן שיתכוין לזה כמש"ש בגה"ש

בתוס' ד"ה מפרק דחולב חייב משום ממחק דממחה הדד מחליקה. לא הבנתי הא מפרש לקמן (דף דממחה הדד מה עלין לשיעור אוכלין ועי' מ"ש לקמן (דף ע"ה) שיישבתי קושיתם:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה