אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) כלל גדול - פרק שביעי › דף עג.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

כלל גדול - פרק שביעי · דף עג.

דף עב:

בגמרא שגג בלא מתכוין ה"ד. לכאורה לפמ"ש התוס' יומא (ד' ל"ד) דלר"י דבר שא"מ בכל התור' אסור מה"ת ובשבת מדרבנן וכן כתבו לעיל פ' כירה ע"ש. א"כ הוי מצי לשנויי דהברייתא נתכוונה לזה:

שם בשלמא לאביי משכחת לה דטעה בשיעורין אלא לרבא דידע לשבת במאי. וק"ל לפ"מ דמסקינן בכריתות (דף י"ט) הנח לתינוקות הואיל דמקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב. א"כ משכחת לה דידע לשבת בחבורה וחיוב דחבורה היה במתעסק. ועוד הא הכא לרבא קיימינן ורבא הא פריך שם לשמואל מההיא דתינוקות וס"ל דכל המלאכות חייב בכה"ג דנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר א"כ משכחת לה בכל המלאכות בכה"ג:

במשנה הגוזז את הצמר. כתב הרמב"ם הל' שבת (פ"ט) בין מן החי בין מן המת אפילו מן השלח חייב. והמ"א (סי' תקכ"ז) הוכיח דמן המת מותר מהא דלקמן (דף קל"ו) גבי מילה דבמת מחתך בשר בעלמא הוא ומותר ע"ש. ולע"ד יש להכריע דידוע מלימוד חכמת הטבעיות דכח הצמיחה בשער נשאר גם לאחר מיתה כ"ז שיש לחלוחית בבשר ויש לו להביא ראיה לחקירה זו מההיא דב"ב (דף קנ"ד) גבי עובדא דבני ברק שרצו לבדוק אחר מיתה אם הביא שתי שערות וא"ל ר"ע סימנים עשויות להשתנות אחר מיתה. והתוס' שם דחקו בזה מאוד היאך יכול להיות שיהא קטן בחייו שיראה גדול לאחר מיתה ע"ש ולהחקירה זו אשר כח הצמיחה בשער נשאר אף לאחר מיתה א"ש וא"כ בודאי התולש שער חייב דעוקר דבו מגידולו כדלקמן (דף ק"ח) גבי התולש פיקרא מאמא דחצבא. ולא דמי למילה דמחתך בשר בעלמא הוא. אבל לאחר שכלה הלחלוחית פטור ולא דמי להא דאמרינן חולין (דף קכ"ו) תאנים שצמקו באיביהן התולש מהן בשבת חייב. הא פירש"י שם והתוס' לקמן (דף ק"נ) דדוקא שצמקו בלא עוקציהן אבל אם גם עוקציהן צמקו או שיבשו פטור ועוד הא כתב המ"א (סי' של"ו) דבעשבים פטור לכ"ע. ומסתברא דהשער דמיא לעשבים אבל הרמב"ם שכתב אפילו מן השלח אי אפשר ליישב בזה:

ברש"י ד"ה האופה. ושיעורן של כל אלו כגרוגרת חוץ מחורש. תמיהני הא בהוצאת זרעוני גינה תנן לקמן (דף צ') פחות מגרוגרת ופירש"י כיון דלזריעה קיימא פחות מכגרוגרת נמי חייב. ושיעור מלאכה של כ"ד הוא כשיעור הוצאתן וכן משמע להדיא לקמן (דף ע"ט) גבי דקאמר לפי שאין אדם טורח לזריעה. ויותר מזה משמע לקמן (דף צ"א) דבזריעה חייב בכ"ש:

בתוס' ד"ה הקושר. צ"ע או מיחייב במתיר שלא על מנת לקשור או לא. ולי צ"ע על ספיקותם הא ממנ"פ במקום דההיתר הוא תיקונו הא לא עדיף ע"מ לתפור דאמרינן לקמן (דף ק"ה) במתקן אצל יצרו לא בעינן ע"מ לתפור וכן במכבה דבעינן ע"מ להבעיר לעיל פ' במה מדליקין ואפ"ה המסתפק מהנר חייב משום מכבה. וכן המכבה לרוח רעה או לחולה שיישן חייב למ"ד מלאכה שא"צ לגופה חייב אף דהוא שלא ע"מ להבעיר כמ"ש לעיל פ' במה מדליקין. ואם זה גופא מספקא להו אי מקרי מתקן. א"כ היאך הוכיחו מהא דפירש"י בגמרא גבי תרי קטרי שרי חד וכו'. הא התם ודאי מתקן הוא וחייב לכ"ע:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה