אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) כלל גדול - פרק שביעי › דף עב:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

כלל גדול - פרק שביעי · דף עב:

דף עב.

בתוס' ד"ה נתכוין דהכא מיירי בנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר ורש"י לשיטתו כריתות (דף י"ט) דקרי לה שוגג. והתוס' לשיטתם שכתבו שם בשוגג בדבר שידוע לנו שהוא איסור ומתעסק הוא מתכוין לדבר שהוא היתר לכ"ע אם היה כפי מה שהוא סבור ע"ש. ולפי הנראה דשוגג הוא טעות בדין ומתעסק הוא טעות במעשה [ושגגת שבת אף שהוא טעות במעשה דסבר שהיום חול ונמצא שהוא שבת. צ"ל דהוא נקרא טעות בדין דסבר שהיום מותר ובאמת אסור] אולם ק"ל לשיטת התוס' דא"כ אביי ורבא מחלפי שיטתייהו במכות (דף ט') גבי נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם דקיי"ל דפטור כמו בשבת ופליגי שם בנתכוין להרוג בהמה ונמצא שהוא אדם דרבא אמר חייב ואביי משמע שם דפוטר דפריך ארבא מהגוי גם צדיק ע"ש. ועוד יש לי בזה מקום עיון מ"ש מרציחה לר"ש בסנהדרין (דף ע"ט) בנתכוין להרוג את זה והרג א"ז דפטור ומסיק דאפילו קסבר שהוא ראובן ונמצא שמעון פטור דכתיב וארב לו עד שיהא מתכוין לו ע"ש אף דבשניהם הוא בר חיובא א"כ ה"נ הל"ל מבה אפילו בנמצא אף בשניהם מחוברין וא"כ הד"ק התוס' לדוכתין אף לשיטתם בנמצא [ועי' בנדרים (דף פ"ז) גבי נדרה אשתו דיניא אותה דוקא והוא ג"כ נמצא] ועוד ק"ל לשיטת התוס' בההיא סוגיא דכריתות (דף י"ט) דפרי' שם רבא לשמואל והא תינוקת דכי מתעסק דמי ותנן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד אחר השבת ושכח ומל וכו'. ולכאורה הוא נמצא דסבר דהוא של שבת ונמצא שהוא של אחד בשבת ואינו ענין כלל לדשמואל אלא דאביי ורבא. אולם התוס' בשבועות (דף י"ט) כתבו דשמואל איירי בתרוייהו ע"ש וא"ש. אולם עדיין קשה הא התם מתעסק בשל היתר הוא לפי טעותו דהוא של שבת א"כ יקשה לרבא גופיה ועיינתי בספר ערוך לנר שם וראיתי שכתב דמה דפריך רבא אבל מתעסק דלאו מצוה אפילו ר' יהושע מחייב כוונתו כגון נתכוין לתינוק אחר שנולד אחר השבת והוי מתעסק בדבר איסור ובזה באמת חייב לרבא ע"ש. והנה מלבד שהוא דחוק מה יענה למ"ד לקמן (דף קל"ז) במי שיש לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת וכו' חייב לכ"ע ע"ש אף דנתכוין להיתר. וכן ההיא דפסחים (דף ע"א) גבי שאר זבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב לכ"ע ע"ש אף דנתכוין לפסח שהוא דבר היתר וקשה לשיטת התוס'. ולשיטת רש"י י"ל דהתם בתינוקות ה"ל נמצא ומודה רבא דקרי ליה שוגג כנ"ל אבל לשמואל פריך שפיר דאפילו בשני איסורים פטור כה"ג אפילו במין אחד אולם לשון רש"י בכריתות משמע דמחלק דשוגג הוא בתינוק א' ומתעסק הוא בשני תינוקות:

ובחדושי לכריתות (דף י"ט) הקשיתי אהא דפריך רבא לשמואל מתינוקות דהא גם בלא שמואל קשה במתניתין גופא מדר' יהושע אדר"י דתנן במתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים וכו' ור"י פוטר וקשה ממתניתין דתינוקות ויישבתי בזה לשון הרמב"ם ה"ש (פ"א) שכתב בשתי נרות שנתכוין להדליק זו והדליק זו חייב הא למה זה דומה שנתכוין לחתוך תאנה זו וחתך זו או נתכוין להרוג את זה והרג זה דנעשית מחשבתו. והלח"מ שם הקשה אדמיון דלהרוג זה וכו' הא התם ה"ל מקלקל בחבורה ומתעסק נמי חייב ע"ש. ולדידי קשה עוד מנ"ל להרמב"ם באמת דשני אנשים מקרי מין אחד הא אדרבה אמרינן בעלמא אין פרצופיהן דומות זל"ז. וגרע טפי מתאנים שחורות ולבנות. ולע"ד דיצא לו להרמב"ם מקושית רבא בתינוקות וס"ל לרבא דהשני תינוקות מקרי מין אחד והוי ממש כקושיא שניה דר"נ שם הא ללקט תאנה זו וליקט אחרת במין אחד חייב ע"ש. ולכן הביא הרמב"ם גם הני שני דמיונות משני תאנים ושני אנשים דהוי מין אחד כמו דנזכרו בגמרא כדרכו בכ"מ. והנה רציתי לומר עוד דאין כוונת הרמב"ם להרוג את זה בשבת אלא בחול מרציחה דקיי"ל נתכוין להרוג א"ז והרג את זה חייב. אבל לפ"ז קשה הא ר"ש גופיה ס"ל בסנהדרין (דף ע"ט) נתכוין להרוג א"ז וכו' פטור ולענין שבת קאמר בכריתות (דף י"ט) לגירסא דידן אמר ר"ש תמה אני אם יפטור בזה ר"י ושם הארכתי בזה אולם לפמ"ש התוספות בשבועות דשמואל מיירי גם בנמצא א"כ י"ל דבלא שמואל לא קשה מר"י אדר"י דהתם בנתכוין ללקט תאנים וכו' לא נתקיים כוונתו אבל בתינוקות ה"ל נמצא אבל לשמואל דמיירי גם בנמצא פריך שפיר:

בגמרא קצירה וטחינה וגבי שאר מצות חלב ודם. וכן בכריתות (דף י"ט) פירש"י שני שמות כגון ספק קצר ספק טחן ע"ש. ק"ק אם סברא פשוטה היא דקצירה וטחינה הוא כשני שמות כחלב ודם א"כ למאי צריך לעיל (דף ע') לחילוק מלאכות ובאמת חלב תרי קראי נינהו וקצירה וטחינה חד:

שם בגמרא. חלב וחלב דכוותה גבי שבת קצירה וקצירה והקשה הפ"י הא בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל שבת ושבת ובחלב כה"ג אינו חייב אלא א' ולק"מ דהא טעמא דשגגת שבת דחייב על כל שבת ושבת דימים שבנתיים הוי ידיעה לחלק ובכה"ג אף בשאר עבירות חייב על כל אחת ואחת כמ"ש התוס' ריש פירקין מסוגיא דכריתות בנדה שבא עליה וטבלה וחזרה וראתה ובא עליה דחייב על כל אחת ואחת. ובלא"ה לפמ"ש כריתות (דף ט"ז) דשבתות כגופין מחולקין דמיין ע"ש וכה"ג אף בחלב חייב שתים כמ"ש התוס' רי"ד קדושין (דף ע"ז) דהתולש חלב משני בהמות חיות ואכל חייב שתים. וכן בחולין (דף פ"ב) בהשוחט את הפרה ושני בניה היה סופג שמונים דגופין מחולקים ע"ש:

בתוס' ד"ה עד כאן לא בעי דאם לא נודע לו מעולם איסור עבודת כוכבים אינו ישראל כלל. אין כוונתם דמש"ז יפטר מקרבן דהוא מבואר הביטול אלא דלא ניחא ליה לאוקמי הכי דלא מתרחיש. ועי' בהוריות (דף ג') דתנן כה"ג בב"ד הגדול אמרו אין ע"ג בתורה פטורין משמע אבל יחיד חייב וצ"ע:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה