אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כלל גדול - פרק שביעי · דף עב.
בתוס' ד"ה בעל. דהא לא אשכחן בשפחה חרופה אשם תלוי. לע"ד משמע להדיא כריתות (דף י') דאיכא א"ת בש"א דחשיב מה בין שפחה לכל עריות ולא חשיב דבכל עריות איכא א"ת משא"כ בש"ח. ואין לומר דהוא בכלל דחשיב שכל עריות בחטא ושפחה באשם. ז"א דהא לר"ע משכחת בחיוב אשם א"ת. ובלא"ה הא איכא מ"ד חולין (דף מ"א) וכריתות (דף כ"ה) מתנדב אדם א"ת בכל יום ופסקו הטור להלכה יו"ד (ס"ה) א"כ יכול להביא א"ת ולהתנות וצ"ע:
בא"ד יכול להביא אשם על תנאי ולהתנות בשלמים בספר ערוך לנר על כריתות הקשה ע"ז מהא דתנן שם (דף כ"ב) חתיכה חולין וחתיכה קודש אכל א' מהן פטור ולא פליג ר"ש הא איהו ס"ל זבחים (דף ע"ה) באשם שנתערב בשלמים דמביאין קדשים לבית הפסול א"כ יכול להביא אשם ולהתנות בשלמים ע"ש. ולע"ד אף התוס' לא כתבו אלא בדיעבד אם התנה מה שעשה עשוי אבל לכתחלה אסור לכ"ע משום ביטול נסכים ולא קאמר ר"ש דמביאין קדשים לבית הפסול אלא בפסח שנתערב בבכורות דפסחים (דף צ"ח) דבשניהם ליכא נסכים או אשם שנתערב בשלמים דזבחים (דף ע"ה) דממנ"פ מביא ג"כ הנסכים על תנאי אבל בקרבן א' לא כמ"ש התוס' בקדושין (דף נ"ה) דאין יכול להתנות אשם בשלמים דאשם אין טעון נסכים ושלמים טעון נסכים עיין שם:
בתוס' ד"ה מתקיף. דהכי פריך כיון דלא חלקת בין ידיעות שבין המעשים לבין ידיעות שלאחר המעשים. והקשה המהרש"א כיון דאי לאו דעולא הוה מסתבר לחלק בין ידיעות שבין המעשים וכו', א"כ מאי פריך לרב דימי מהא דפליגי ר"י ור"ל וכו' ולא ידעתי מאי ק"ל הא זה הסברא גופא דשמעינן מדעולא שאין לחלק בין ידיעות שבין המעשים לאחר המעשים מוכח מר"ד גופיה מדקאמר למ"ד בעי ידיעה בתחילה חייב על כל אחת ואחת. מכלל דלמ"ד לא בעי ידיעה בתחילה אינו חייב אלא אחת אלמא דאין לחלק כעולא ופריך שפיר: