אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) כלל גדול - פרק שביעי › דף עא.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

כלל גדול - פרק שביעי · דף עא.

דף ע:

ברש"י ד"ה קצירה גוררת. סוף סוף העלם אחד הוא. והקשה המהרש"א א"כ מאי פריך לעיל עשאן כולן בהעלם א' היכי משכחת לה הא משכחת שפיר בכה"ג דעשה מלאכה אחת בשגגת שבת וז"מ. ולע"ד י"ל דמ"מ תקשי לרב אסי דמסיק דשגגת שבת וז"מ עם זדון שבת וש"מ חלוקין לחטאות אף במלאכה אחת וא"כ ה"ל כשני העלמות:

בתוס' ד"ה גרירה ואע"ג דשני זיתי חלב וכו' שהאחת בשגגת שבת והאחת בזדון שבת. לכאורה לפ"ז בסמוך בפלוגתת אביי ורבא בג' זיתים בחד גרירה הוי מצי לפלוגי בשני זיתים האחד דידע שהוא חלב ולא ידע איסור חלב והשני בידע האיסור ולא ידע שהוא חלב דנקרא גרירה לשיטת התוס'.

בגמרא מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מבעיא להו לר' זירא וכו' חלוקין לחטאות וכו'. לכאורה נראה דפליגי בפלוגתת רש"י ותוס' לעיל במשנה בענין ימים שבנתיים הוי ידיעה לחלק דר"ז סבר כשיטת רש"י דטעמא דבודאי ידע בנתיים שאותו יום היה שבת וא"כ דהמלאכה היה בזדון שבת אף דלא ידע שחטא חייב. והתוס' ד"ה גרירה שכתבו טעמא דמ"ד אין מצטרפין היינו משום דלית ליה גרירה. הוא לשיטתם במתניתין דתליא בידיעת החטא דוקא ולא מהני ידיעת שבת. אולם דבריהם סותרין ד"ע בשבועות (דף י"ז) טעמא דרבא דידיעת שבת הוי כידיעת החטא ע"ש. ואף דלר"ג באין ידיעה לחצי שיעור מצטרפין אף בידיעת החטא. הא בלא זה לא הוי כר"ג דהא ר"ג ע"כ לית ליה כללא דכל היכי דחלוקין לחטאות לא מצטרפי:

שם בגמרא ממין אחד חייב משני מינים פטור. וי"ל הא תינח חלב ודם שהוא בחולין אבל נותר ופיגול שהוא בקדשים הא אמרינן מעילה (דף י"ז) גבי דתנן הפיגול והנותר אין מצטרפין לא שנו אלא לענין טומאת ידים דרבנן אבל לאכיל' מצטרפין דכתיב לא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו. ושיטת התוס' הכא ולקמן (ד' פ"ט) דהתם הוא למלקות וחולין וקדשים חד דינא הוא דלמלקות מצטרפין אבל לשיטת הרמב"ם הל' פסולי המוקדשין (פ' י"ח) שכתב דהפיגול והנותר מצטרפין זע"ז. וכל הפיגולין מצטרפין זע"ז דמשמע אף לקרבן דמיירי התם ועוד דומיא דהפיגולין מצטרפין זע"ז דהוא לקרבן. ועוד דאי למלקות ה"ל למחשב נמי טמא דהוא בלאו. והרמב"ם לשיטתו הל' מאכלות אסורות (פ"ד וי"ו) דשני שמות אין מצטרפין גם למלקות ע"ש וקרבן ומלקות דין אחד להם רק בקדשים מצטרפין מקרא דלא יאכל כי קדש הם. וכן מוכח לכאורה בסוגיא דמעילה גופי' דמוקי ההיא דהפיגול והנותר אין מצטרפין לטומאת ידים ולמה לא מוקי לענין קרבן לגירסת הרמב"ם דלא גרס טמא אלא ש"מ דמצטרפין גם לקרבן. וא"כ היאך יפרש מתניתין. ומצאתי בחידושי הרמב"ן שכתב דהא דבשני מינים פטור לא קאי אפיגול ונותר אלא אחלב ודם של חולין ע"ש. אבל ק"ל לפ"ז הא חזינן בפיגול ונותר אף דבקרא דלא יאכל כי קדש הם לא נזכר לא כרת ולא קרבן רק לאו גרידא ואפ"ה מצטרפין גם לקרבן להרמב"ם א"כ לר"מ דא"ל ע"ג (דף ס"ו) דכל איסורין שבתורה מצטרפין זע"ז דכתיב לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך ה"ה בבל תאכל ע"ש. א"כ ליצטרפו גם לקרבן א"כ מאי פריך בסוגיא משני מינים פטור פשיטא הא טובא איצטריך לאשמעינן לאפוקי מר"מ ולשיטת התוס' א"ש ועי' מ"ש לקמן (דף פ"ט):

שם בגמרא הכא במאי עסקינן שאכלו בשני תמחויין וה"ה דהוי מצי לאוקמי כשאכל משני גופין מחולקין וכן בסיפא בשני מינים פטור הוי מצי לאוקמי בשני גופין כדמשמע כריתות (דף ט"ו) דיותר יש ליחייב בשני גופין מבשני תמחויין ולפמ"ש התוס' רי"ד בקדושין (דף ע"ז) דלא שייך שני גופין כ"א בבעלי חיים ע"ש. ה"נ י"ל שתלש חלב משני בהמות חיות דקיי"ל חולין (דף ק"ג) התולש חלב מן החי ואכל חייב ע"ש. רק דלשון שני מינים נופל יותר על שני תמחויין מעל שני בהמות:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה