אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כלל גדול - פרק שביעי · דף סט:
ברש"י ד"ה איזה שבועת ביטוי לשעבר דאי כסבר שאכל וכו' האדם בשבועה פרט לאנוס. לכאורה הא בלא"ה ה"ל מתעסק דכסבר שנשבע בהיתר ונמצא שהוא איסור כמ"ש התוס' כריתות (דף י"ט) דשוגג הוא טעות בהלכה ומתעסק הוא טעות בדבר שהוא היתר לכ"ע אם היתה כמו שהוא סבור ע"ש ובשלמא בלהבא דבאכילה הוא חייב אף במתעסק שכן נהנה כמו בחלבים אבל בלעבר דהשבועה הוא האיסור ובשבועה הא לא נהנה כלום. וטפי הל"ל דאתי למעט כששכח בעת שבועה איסור שבועה דה"ל שוגג ממש. ולפמ"ש לעיל ריש מכילתין (דף ב') דבקרבן עולה ויורד חייב אף במתעסק א"ש:
בגמרא בכל יומא עושה כדי פרנסתו אפילו בההוא יומא. צל"ע לפמ"ש התוס' מנחות (דף ס"ג) גבי חולה שאמדוהו לשני גרוגרות. דלהרבות בשיעורא אינו אלא איסור דרבנן ע"ש א"כ אם יכול לבשל בקדרה אחת ולקוץ באשכול א' לשני ימים מוטב להרבות בשיעור דרבנן מלבשל למחר דה"ל איסור דאורייתא [ואפילו באופן שמסופק דיכול להיות שלמחר יגיע לישוב אפ"ה הא עדיפא כההיא דר"ה (דף ל"ד) מוטב לילך למקום שתוקעין מלמקום שמברכין ל"צ דהא ודאי והא ספק ע"ש] אולם שיטת הר"ן ביצה (פ"ב) דלהרבות בשיעור הוא דאורייתא א"ש. אולם עדיין צ"ע לפמ"ש בתשו' רמ"א הביאו הש"א (סי' נ"ט) גבי מילה ע"י ב' מוהלין אף דאפשר ע"י מוהל א' כדמצינו בפיקוח נפש דאין מדקדקין לעשות הקל דשבת הוא אצלו כחול אפילו בלא זמנו בהול כמו במילה ע"ש. א"כ ה"ה הכא אם יש לפניו שני עוקצין בא' קטן ויש בו כדי יום א' ובשני כדי כמה ימים מותר לכתחילה לכרות הגדול אף שהיא דאורייתא דאין מדקדקין:
וצריכין למודעי דהנה מורי זקני הגאון מוה' חיים ברודא ז"ל בחיבורו דרך חיים הקשה על הרמ"א מההיא דמנחות (דף ס"ד) דבעי רבא חולה שאמדוהו לב' גרוגרות הי מינייהו מייתינן וכו' ותירץ דרבא לשיטתו זבחים (דף ל"ג) דטומאה דחויה בציבור וה"ה בשבת ומדקדקין גם בפ"נ אבל אנן פסקינן דפ"נ הותרה בשבת ואין מדקדקין ע"ש שהאריך בזה כרוחב לבבו ז"ל ולפ"ז מקום לומר דגם רבא דהכא דפסיק וקאמר בכל יום עושה כדי פרנסתו ולא יותר אף במלאכה אחת הוא לשיטתו דמדקדקין אבל לדידן דקיי"ל (סי' שכ"ח) דאין מדקדקין מותר בקדרה אחת לכמה ימים ולדינא צ"ע:
שם וההוא יומא במאי מינכר בקידושא ואבדלתא. לע"ד מדלא קאמר דמינכר בתפילין שאינו מניח ששבת גופא אות נראה דמניח אפילו בההוא יומא דלא גרע מהמוצא תפילין בדרך מכניסן זוג זוג בעירובין (דף צ"ה) ועוד דאפילו במקום משומר יכול להניח על תנאי כההיא דעירובין (דף נ"ו) גבי הא דפריך אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ופירש"י דלהכי מותר דאי לאו שמיני הוא אינו לשם מצות סוכה וכה"ג כתב המ"א (סי' ל"ב) גבי תפילין בחול המועד ע"ש:
ובחדושי לעירובין (דף צ"ו) הקשיתי גבי הא דפריך אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה לפ"מ דמדמי שם תפילין לסוכה א"כ נניח גם תפילין בי"ט ב' מספק דאינו עובר בבל תוסיף מספק ומשום איסור תפילין בי"ט נמי ליכא כנ"ל ועי' בתוספות סוכה (דף מ"ז) ד"ה מיתיבי ואכמ"ל: ]
ברש"י ד"ה משמר יום אחד וכל יום ששם אל לבו אינו משמר דשמא עשה מלאכה. מוכרח לזה דומיא דאדם הראשון שנולד בע"ש והא דלא פירש משום קידוש דלא קידש בכניסתו ועיקר ההיכר הא הוא בקידושא. משום דקיי"ל פסחים (דף ק"ה) מי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום. מש"ה פירש דשמא עשה מלאכה יותר מפרנסתו:
בתוס' ד"ה עושה א"נ אפילו ההוא יומא הולך כמו שרוצה. והר"ן כתב הואיל דתחומין דרבנן. והנה לכאורה מספקא להו בזה הא ה"ל ספיקא דרבנן דהא ספק חול הוא ואע"ג שכתב המ"א הל' ציצית (סי' י') דאין להכניס את עצמו בספק דרבנן לכתחילה הא מסיק בס' בית יצחק שער הספיקות (סי' ל"ז) דבשעת הדחק מותר להכניס לכתחילה ע"ש. והא אין לך שעת הדחק גדול מזה. ואולי י"ל דה"ל תרתי דסתרי דכיון שהולך בכל יום והא ממנ"פ חד מינייהו שבת. כההיא דפ' ערבי פסחים גבי הסיבה דאמרי לה תרי כסי קמאי בעי ואמרי לה וכו' ומסיק אידי ואידי בעי והרבה כי"ב רק הכא לא גזרו:
בגמרא אמר רב נחמן תרי קראי כתיבי וכו' הא כיצד וכו'. וק"ל לר"ח דא"ל בכריתות (דף ט"ו) דבזדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא דכגופין מחולקין דמיין ובשגגת שבת וזדון מלאכות מיבעי ליה ע"ש. א"כ מנ"ל דבשגגת שבת חייב על כל שבת ושבת דלמא האי קרא דשמירה לכל שבת ושבת מיירי בזדון שבת ושגגת מלאכות וקרא דשמירה אחת לכל השבתות מיירי בשגגת שבת וזדון מלאכות: