אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כלל גדול - פרק שביעי · דף סח:
בתוס' ד"ה אבל לא שכחה מדלא תני בבא אחריתא דאינו חייב אלא על כל שבת ושבת. והקשה המהרש"א ובת"י הא לא איצטריך למיתני בבא אחריתא דמסיפא שמעינן מדקתני היודע שהוא שבת חייב על כל מלאכה משמע הא לא שכחה אינו חייב על כל מלאכה ולע"ד ליכא למשמע מסיפא דא"ל דבסיפא היודע שהוא שבת אינו חייב רק על כל מלאכה של כל השבתות כמ"ש התוס' ד"ה וכ"ש אבל בשוכח שהיום שבת חייב על כל מלאכה של כל שבת ושבת כמ"ש התו' ד"ה ליתני. ואפילו למ"ד בכריתות דגם ביודע שהיום שבת חייב על כל מלאכה של כל שבת ושבת מ"מ איכא לאשמעינן דלא אתי למטעי כנ"ל וע"כ מוכרח דבאמת דחייב על כל מלאכה:
בתוס' ד"ה וכ"ש האי. ואינו כן לרבה דכריתות. כתב מהרש"ל שא"צ לכ"ז דבודאי לפי האמת וכו' אבל לפי הס"ד וכו' ה"ה איפכא כשיודע שהוא שבת שמביא נמי אחילוק שבתות. ולא ידעתי מאי קאמר הא רבה דייק ממתניתין מדלא קתני שחייב אכל מלאכות של שבת ושבת, וע"כ גם להס"ד צ"ל הכי והנה המהרש"א השיג עליו מלמאן דפליג עליה דרבה ע"ש ולכאורה מה זה השגה דלמא בזה הסברא גופא פליגי אי תליא זה בזה אי לא כדפליגי הס"ד והאמת למהרש"ל:
בגמרא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אפילו תינוק שנשבה וכו'. הרמב"ם הל' שגגות (פ"ב) פסק כרב ושמואל דאפילו תינוק שנשבה חייב והכ"מ והל"מ דחקו בזה דקיי"ל כר"י נגד רו"ש ע"ש. ולא ידעתי מדוע לא הזכירו כלום משתי סוגיות ערוכות. א' בשבועות (דף ה') למ"ד ידיעת בית רבו שמה ידיעה לא היה לו ידיעה היכי משכחת לה ומשני בתינוק שנשבה וכו' ע"ש. והב' בהוריות (דף ג') גבי שגגת ע"ג וידיעת עבודות משכחת לה בתינוק שנשבה ע"ש מיהו בזו י"ל דהא עכ"פ יודע מקצתה ובודאי אינו צריך שידע כל פרטיה דאפילו חכמים אינם יודעים כההיא דשבועות (דף ה') מקרא דלא ידע אנוש ערכה:
שם בגמ' וחייב על הדם אחת. וק"ל מדוע לא אשמעינן טפי דחייב על הנדה אחת דתנן כריתות (דף ט"ו) דהבא על חמש נשיו נדות חייב על כל אחת לכ"ע אפילו לר"ע כמש"ש התוס' הואיל דיש בה שתי אזהרות ע"ש אבל בחל ודם הא כל אדם נמי חייב אחת ואין הרבותא אלא לר"י דאמר תמחויין מחלקין כמ"ש התוס' וצ"ע דהא אתי כר"ע דקתני וכך היה מונבז דן לפני ר"ע והא ר"ע לית ליה בכריתות (דף ט"ו) כר"י וכן פסק הרמב"ם בהל' שגגות (פ' ו') דאין התמחויין מחלקין:
שם אמר לו הן וכ"ש שהוספת פי' שהיתה לו ידיעה רק ששגג בקרבן חייב. וק"ל הניחא בחלב ודם אבל בשבת וע"ג אם ידע האיסור ועבר במזיד הא קיי"ל חולין (דף ה') דאין מקבלין ממנו שום קרבן. ועי' בתו' בסמוך (דף ס"ט) ד"ה אלא למונבז וי"ל:
בתוס' ד"ה כי הכיר ומיהו קשה לר"י ליתני תינוק שנשבה ובפ"י כתב דלא תני הכא אלא מילי דשייכי לשבת אבל מילתא דתינוק שנשבה הוא בכל העבירות. הא לכאורה בברייתא דבסמוך במחלוקת מונבז ורבנן קתני ג"כ כ"ג בשבת וקתני הך דתינוק שנשבה: