אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כלל גדול - פרק שביעי · דף סח.
במשנה העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת. לכאורה משמע דקאי אשבתות הרבה דמיירי בה כולה מתניתין ובזדון שבת ושגגת מלאכות חייב אחת על הכל. וק"ל לרב חסדא בכריתות (דף ט"ז) דבזדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא דשבתות כגופן מחולקין דמיין. ופירשה הרמב"ם בהל' שגגות (פ"ז) דקאי אמלאכות הרבה מעין מלאכה אחת וע"ש בל"מ שהקשה עליו ובערוך לנר בכריתות שמיישבו ע"ש. וא"כ הא דתנן היודע שהוא שבת חייב על כל מלאכה היינו של כל השבתות חטאת אחת כדפירש"י הכא (ודלא כפירש"י שם בכריתות) וא"כ האיך יפרש בבא דמלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשלמא לפירש"י בין בכריתות דחייב על כל מלאכה של כל שבת ושבת או לפירש"י הכא דחייב על כל מלאכ' של כל השבתו' א' א"ש דמעין מלאכ' דינו ממש כמלאכה א' דרישא דמתניתין דחייב על כל מלאכ' של כל השבתות או שג כל שבת ושבת. אבל לשיטת הרמב"ם דבמלאכה אחת ממש חייב על כל השבתות אחת אפילו בז"ש וש"מ ובמעין מלאכה חייב על כל שבת ושבת איך יפרש מתניתין:
בגמרא. שביעית איתא במאכל בהמה. מכאן ק"ל סוגיא דסוכה (דף מ"ו) דקאמר עצים חין בהם קדושת שביעית דכתיב לאכלה מה שהנאתו וביעורו שוין ופירש"י וכיון דפירות שביעית לא נתנו אלא לדבר שהנאתו וביעורו שוין ממילא עצים שאין הנאתו וביעורו שוין אין בהם קדושת שביעית ע"ש. וקשה הא פסק הרמב"ם הל' שמיטה (פ"ה) פירות המיוחדין לאדם אין מאכילין לבהמה וכן משמע במס' שביעית (פ"ח) דתנן פירות שביעית דינן כתרומה קל מהן שביעית שנתנה להדלקת הנר ע"ש. משמע אבל לבהמה לא ואפ"ה נוהג במאכל בהמה קדושת שביעית ואולי י"ל דשאני הכא דגלי קרא בהדיא לבהמה ולחית השדה. ועדיין צ"ע. אולם מצינו בפירות כבוסין אף דקיי"ל סוכה (דף מ') דאין מוסרין פירות שביעית למשרה וכביסה ואפ"ה נוהג דין שביעית בפירות כבוסין כמבוא' ברמב"ם ה"ל שמיטה (פ"ה) וע"ש בכ"מ:
שם ולקיטתו כאחד. וק"ל דבר"ה (דף י"ג) משמע מפירש"י דמיני קטניות אין לקיטתן כאחד ע"ש. ובפיאה (פ"א) תנן דקטניות חייב בפיאה ע"ש. ובחיבורי שם ישראל כתבתי ישוב על זה:
בתוס' ד"ה והא מעשר. כיון דאינו גדול מן השני. לכאורה הא הכלל הראשון יותר גדול דבכלל הראשון כולל כל המין שהוא אוכל וכו' ובכלל הב' פרט בהמינים אנו שאינו חייב עד שיעשה אוכל. מ"מ בדין אינו גדול דהא הא דקתני כל שהוא אוכל וכו' ע"כ אינו עד שיעשה אוכל. ואף דבשבת נמי בכלל הראשון דחילוק חטאות הוא ג"כ בדבר שדרכו להצניע הכא שני ענינים נינהו שאינם סתירה זל"ז משא"כ במעשר שני הכללים הוא ענין אחד:
בתוס' ד"ה ואלו פיאה. ואין רק ח' אילנות דחייב בפיאה לכ"ע ובר"ה (ד' ט"ו) והר"ש בפיאה (פ"א) כתבו דגם בנות שוח חייב ע"ש ובתוספתא (פ"א) דפיאה הוא מחלוקת דתנאי ע"ש ובברכות (דף ל"ה) כתבו דאדרבה כל אילנות חייב בפיאה ע"ש ובחיבורי שם ישראל הארכתי קצת בזה. ומ"ש עוד דסתם קציר הוא דגן עי' מ"ש פיאה (פ' ו'):