אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) כל כתבי - פרק טז › דף קז:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

כל כתבי - פרק טז · דף קז:

דף קטו:

בגמרא נצרר הדם אע"פ שלא יצא. ועי' בתוי"ט אף שאינו ראוי להאכיל לכלבים. מ"מ דמי לשם משמעון. ובתוס' רע"ק תמה הא כיון שעדיין אינה ראויה לכלבים ה"ל מקלקל ע"ש. ולע"ד י"ל דהא ע"כ נעקר הד עד שהיה אפשר ליטלו לולא שהעור מכסהו וא"כ מתקן הוא דלאחר שנעשית חבורה מותר לפתוח ועכ"פ אינו חייב אם פתח כמו במפיס מורסא להוציא ליחה ואף דיש לחלק כמ"ש בכתובות (דף ז') דמורסא מיפקד ומיעקר ע"ש וחבורה איכא למימר דאינה מיעקר מ"מ הא בדם בתולים נמי אינו מיעקר ואפ"ה מותר כמש"ש. ויתכן עוד לומר לפמ"ש רש"י חולין (דף מ"ו) דסופו לנקוב ע"ש והוי כאתי ממילא דשפיר דמי לעיל פ"ק (דף י"ט) ועי' מ"ש לעיל פ' כלל גדול (דף ע"ה) גבי אין דישה אלא בג"ק דהיינו בדם העומד בין עור לבשר. ועי' במ"מ הל' שבת (פ"ח) דלהרמב"ם בשאר שקצים פטור אף ביוצא מהן דם. וקצת צ"ע דבסוגיין מדמי שבת לטומאה והא תנן חולין (דף קכ"ב) דעור האדם טמא ולחד לישנא שם בגמרא טמא מה"ת ע"ש והא באדם חייב לכ"ע ביצא דם ועי' בתוס' ד"ה אמר:

שם תני דברי ר' יוחנן ב"נ ומחלוקתו. לכאורה לפ"ז א"צ להגיה שם בברייתא כמ"ש רב אדא ב"מ תריץ הכי לענין טומאה אין עור למה שמנו דכיון שמחק מלת אלא איירי שפיר לענין שבת ור' יהודה היא כמש"ש המהרש"א דלתרץ את רב קאתו. וכיון דמסיק דר"י היא א"ש גם לרב. אולם לפ"ז לשון מה שמנו חכמים לא קאי אחכמים דמתניתין דחולין דהא ר"י פליג שם אהלטאה:

שם הא הורגן חייב מאן תנא. והיינו ע"כ אפי' בלא יצא דם. ומצינו כה"ג בחולין (דף ל"ב) השוחט בהמה ולא יצא דם. ולע"ד משמע מזה כמ"ד דחבורה משום נטילת נשמה מדדייק מדקתני החובל פטור הא הריגה ממש חייב:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה