אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כל הכלים - פרק יז · דף קכג:
ורב נחמן התם פקיד הכא לא פקיד. וק"ק כיון דלר"נ תליא העיקר בפקיד ולא פקיד א"כ מאי מדמי לה להא דאפיקטוזין הא התם ג"כ לא פקיד [ועי' סוף מקואות (פ' י') דחץ התחוב באדם ואוכלין ומשקין דין אחד להם לענין טומאה בלועה] ולפמ"ש התוס' דסמיך אסיפא דאין מעצבין א"ש טפי ולשיטת התוס' צ"ל דאסובי ינוקי אורחיה טפי מחומרי שדרה:
בגמרא וזוהמא ליסטרין של קדרה. מכאן נ"ל סמך למ"ש המג"א (סי' שי"ט) גבי עירו שומן מהמאכל דאין בו משום בורר דכל אחד לחודיה קאי ע"ש. דאל"כ ה"ל מלאכתו לאיסור דקודם התרת כלים היה אסור אף לצורך גופו:
שם בגמרא התירו וחזרו והתירו, לכאורה לשיטת הרמב"ם הל' ממרים (פ' י"ב) דאפילו אם בטל הטעם צריך ב"ד גדול בחכמה ובמנין להתירו. וא"כ האיך התירו חכמי המשנה מה שגזרו נביאים בימי נחמיה. וצ"ל דנחמיה גופיה לדרי תיקן. וכה"ג אמרינן גיטין (דף ל"ו) גבי פרוזבול אי אמרינן הלל לדרי תיקן אי אכשר דרי מושיבין ב"ד ומבטלינן ע"ש. וכן מדוייק לשון הגמרא בימי נחמיה נשנה משמע דלא נשנה רק לדורו:
שם ומדוכה קודם התרת כלים נשנה. וק"ל אמאי לא חשיב נמי ההיא דעלי. ובשלמא לשיטת בעל המאור הביאו המהרש"א בתירוצא דלעיל בהכל מודים היכא דקפיד וכו' לא קאי אלא אעלי אבל במדוכה ליכא קפידא כ"כ י"ל דר"א ס"ל ג"כ כרבה דעלי אסור אף לאחר התרת כלים משא"כ במדוכה אבל לשיטת רש"י דמדוכה ועלי דין אחד להם קשה. וי"ל דקודם התרת כלים היה אסור אף לקצב עליו בשר דמלאכתו לאיסור אסור אף לצורך גופו. ועי' במהרש"א שהקשה מדוע לא משני רבה טעמא דמדוכה משום דקפיד. ולא ידעתי מנ"ל דהכא היתה בתר דשמע ההיא דסיכי זיירי וכו' דלמא היתה קודם כההיא דלעיל:
שם מקלות דתנן מקלות דקין וחלקים היו שם. עי' בר"ן ביצה (דף ל"ב):