אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כל הכלים - פרק יז · דף קכג.
מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה. ופירש"י אגב השום. ובח"ר נסתפק אם מותר לטלטל ע"י ככר ותינוק דאמרינן לקמן דלא התירו ע"י כו"ת אלא במת ומסיק דלא הותר אלא ע"י שום הואיל שמיוחד לשום עושה אותה ככלי שמלאכתו להיתר כמו קדרה עם התבשיל ע"ש ונראה מדבריו דלאו ע"י אגב השום הוא. וק"ל א"כ מאי משני הא מני רבי נחמיה היא. הא לר"נ אפילו קדרה בתבשיל נמי אסור אלא לתשמיש המיוחד לה כדלקמן (ד' קמ"ו) ואפילו לצורך מקומו אסור לרבה לר"נ. ואפילו לרבא נסתפק הרשב"א אם מותר לר"נ וצ"ל דכוונתו לטלטל באמת עבור השום ולא כפירש"י דהוא לישב עליה. אבל לפ"ז תמיהני מה דמדמי לה לככר ותינוק דמת מה ענין זל"ז הא התם הוא בדרך הערמה דמינכר דלא היו עליו עד הנה ומניח עליו בכיון כדי לטלטל ע"י. ועוד דלא היו עליו בין השמשות ומיגו דאיתקצאי וכו' אבל הכא הא מונח עליו מכבר א"צ ליטול ממנו השום כדלקמן (ד' קמ"ב) גבי מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה דלצורך מקומו מותר אף שטהורה למעלה אף שיכול ליטול הטהורה. מכ"ש הכא דלצורך ההיתר המונח בו מותר לרבנן בכל מילי אפילו כו"ת. וזה יש לדחות אבל הסברא אמת:
שם בגמרא. הכל מודים בסיכי זיירי וכו'. עי' מ"ש לעיל (דף פ"א):
בגמרא למימרא דסבר רב נחמן טלטול מן הצד לא שמיה טלטול והא אמר ר"נ האי פוגלא ממטה למעלה אסור. וק"ל דמשמע דלא פריך אלא לר"א בן תדאי הא לרבנן ניחא הא הכא הוי מגולה מקצתה ובמגולה מקצתה מודו רבנן דמותר:
בתוס' ד"ה פגה מיירי שהניחה ע"מ ליטלה. וכתב המהרש"א אבל אי מיירי בהניחה ע"מ ליטלה ל"ק להו הכא מ"ט דמאן דאסר דהא כשכח דמי ואפילו טלטול גמור שרי כדקשיא להו לקמן גבי פוגלא די"ל דאימא דמאן דאסר דהיינו ת"ק תנא הוא ופליג וכו' אבל גבי פוגלא קשיא להו שפיר לרב נחמן וכו'. וק"ל א"כ גם בפוגלא לא קשה דאימא דמתניתין דהתם אתי' כר"א בן תדאי ור"נ ס"ל כרבנן קודם חזרתו. אבל באמת עיקר קושיתו לק"מ דהא התם הוי מגולה מקצתה ומודו רבנן דשרי אבל גבי פוגלא קשה להו שפיר דהא פוגלא ג"כ מגולה מקצתה ואפ"ה אסור כמ"ש בסוגיא:
בגמרא מדלענין טומאה לאו מנא לענין שבת נמי וכו' וכתב הר"ן דז"א אלא לענין שבר כלי אבל בכלי מעיקרא שבת וטומאה לאו כהדדי נינהו כדאמרינן פי' במה אשה בירית טהורה ויוצאין בשבת ותנן נמי בסמוך גבי קנה זיתים בין כך ובין כך ניטל בשבת עכ"ל. והנה לכאורה מצינו עוד לקמן (דף קמ"ג) גבי ספוג דניטל בשבת ואינו מקבל טומאה. ועוד תנן לקמן (דף קכ"ו) כל כיסויי הכלים ניטלין בשבת ולענין טומאה תנן כלים (פ' י"ד) כל הכיסויים טהורין ע"ש. אולם ק"ל דלקמן (דף קכ"ה) גבי תנור מדמי לה להדיא טומאה לשבת בכלי מעיקרא דקאמר שם ור"י השתא מעיקרא לאו מנא הוא ע"ש. וכן לקמן (דף קמ"א) במנעל שעל האימום קאמר לענין שבת דתליא בפלוגתא ר"א ורבנן לענין טומאה ע"ש. אולם מהר"ש בכלים (פ' י"א) גבי גלוסטרא נראה דגם לענין כלי מעיקרא שבת וטומאה כהדדי נינהו ע"ש. ובאמת ראיית הר"ן אינו מכיר דקנה של זיתים ודאי נקרא שם כלי גם לטומאה רק דגזירת הכתוב הוא דפשוטי כלי עץ טהור. ועוד הא ב"ב (דף ס"ו) קאמרינן דמדרבנן טמא ועי' בתוס'. וכן ההיא דבירית טהורה דגה"כ הוא דאינו טמא אלא משמשי אדם ולא משמשי משמשין של אדם ואינו ענין לשבת. ועי' במהרש"א. וההיא דלקמן גבי תנור אף דפליגי נמי בקרא התם לא גזה"כ הוא אלא דפליגי אי קראו הכתוב מנא שייך גם לענין שבת וכן ההיא דלקמן גבי ספוג דטהור לאו משום דלאו כלי הוא אלא דאין טמא רק המפורשים בקרא כלי עץ ובגד ושק ומתכות ואינו ענין לשבת וההיא דכיסויי הכלי' נמי טעמא משו' דבעינן שיהא שם בפני עצמו כמבואר כלים (פ' י"א) וג"כ אינו ענין לשבת:
שם בגמרא בגולמי עסקינן. ולפ"ז דין מחט עם כל הכלים מהיפוך להיפוך דבמחט קודם גמר הוא יותר כלי משנגמרה ונשברה ובשאר כלים הוא להיפוך דבנשבר מותר לטלטל כשראויה לכסות כדתנן לקמן (דף כ"ד) וקודם גמר לא מהני ראויה לכסות: