אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כירה - פרק שלישי · דף מז.
הנח לנר שמן ופתילה הואיל דנעשה בסיס לדבר האסור. לכאורה יש לעיין לפמ"ש התוס' לעיל (דף מ"ד) דכל שדעתו שלא להניח כל השבת אפילו מניח חשיב כשוכח וכן כתבו לקמן (דף נ"א) וכיון דס"ל ר"ש דיושב ומצפה אימתי תכבה. א"כ ליהוי כדעתו לסלק בשבת דדינו כשכח דמותר לצורך מקומו כמ"ש התוס' לעיל אולם בזה י"ל דשאני נר ושמן ופתילה דבטלים לגמרי להשלהבת וגרע משכח [ועי' תוס' לעיל (דף מ"ה) ד"ה דאית ביה ביצת אפרוח) אולם לקמן (דף ק"כ) גבי נר שע"ג טבלא מנער את הטבלא דקאמר לא שנו אלא בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ע"ש בזה יקשה כיון דמצפה שיכבה בשבת דינו כשכח כנ"ל. וצריך לחלק בין דעתו ליטלו בידים שבידו ליטול בין יושב ומצפה שתכבה שאין בידו לכבות דלא הוי כשכח:
שם הכי נמי דאית ביה קרטין דהוי ככלכלה מלאה פירות. וק"ל דאף בכלכלה מלאה פירות מסיק לקמן (דף קמ"ב) דאינו מותר רק בפירות המטונפין ובאבן נעשה דופן לכלכלה הא לא"ה ולשדינהו לפירי ולישדי לאבן ע"ש וזה לא שייך הכא בקרטין. וי"ל בדוחק לפמ"ש הב"י (סי' ש"ט) דהוא דוקא לצורך גופו אבל לצורך מקומו א"צ לנער י"ל דאוקי הכא לצורך מקומו אבל שיטת התוס' ד"ה ואמר רבה א"א ליישב בזה ועי' בפ"י:
בגמרא אמר אביי קרטין בי רב מי חשיבי והתניא בגדי עניים לעניים. ולקמן פ' כל הכלים (דף קכ"ג) קאמר אביי גופיה טומאה אשבת קרמית ע"ש. ויש לחלק ועי' מש"ש:
בתוס' ד"ה בגדי דוקא במדרס אבל בשאר טומאות לא. וכן כתבו ערובין (דף כ"ט) וההיא דלעיל (דף כ"ט) פחות משלשה וכו' מן המוכן טמא. לשיטת רש"י מיירי של עניים. ולשיטת התוס' מיירי אף של עשירים. ועי' בתוס' לקמן (דף קכ"ג) שכתבו הא דאמרינן שירי פוזמאות שיש בהן ג' ע"ג מטלטלין היינו לעניים ע"ש. ולפמ"ש הכא דבשאר טומאות טמאין אף דעשירים א"כ בודאי הוי מנא גם לשבת. ואדרבה ק"ל סוגיא דלקמן (דף קכ"ה) בשירי מטלניות שאין בהן ג' אמאי אסור לטלטלן הא כתבו התוס' לקמן (דף קכ"ג) היכא דהוי מנא לענין טומאה ע"י יחוד הוי מנא לענין שבת בלא יחוד ע"ש. והא בזבחים (דף צ"ד) מבואר להדיא דפחות מג' שחשבו מקבל טומאה ע"ש. ואף שכתבו התוס' בסוכה (דף ט"ז) דהיינו דוקא כשמחשבתו ניכר מתוך מעשיו. פשוט כונתם אהא שכתבו נדה (דף ס') דהיינו שיחדום ע"ש. וא"כ ליהוי נמי מנא לשבת. אולם מהרמב"ם כלים (פי"ב) נראה דגרס בזבחים פחות משלשה טפחים אבל בפחות מג' לא מהני מחשבה וא"ש אבל לשיטת התוס' צ"ע ומצאתי בס' באר יצחק חלק ח"מ (סי' ה') שהעיר קצת בזה:
ברש"י ד"ה חייב חטאת. ולא משום בנין דאין בנין בכלים. לכאורה לא הוצרך זה אלא לשמואל דשמעתין אבל רב הא לשיטתו לקמן (דף ק"ב) בעייל שופתא בקופינא דמרא דחייב משום בונה. ועי' רש"י לקמן (דף מ"ח) ד"ה חייב חטאת ופ' כלל גדול (דף ע"ד) ד"ה חלתא ובתו' שם ד"ה חביתא ולקמן (דף קכ"ב) ברש"י ד"ה גזירה: