אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כירה - פרק שלישי · דף מו:
מה טעם הואיל דאיכא תורת כלי עליו ה"נ איכא תורת כלי. ק"ק לשיטת הרמב"ם (פ' י"ט) דאינו אסור רק בחצר שאינו מעורב א"כ מאי ראיה מזה לשרגא דנפטא הא הכא חזי למילתיה להתקשט בהן בחצר המעורב וא"כ ממילא הוי כלי גם באינו מעורב כדמסיק לקמן (דף קכ"ד) גבי חספא ע"ש משא"כ בשרגא דלא חזי לתשמיש בשום מקום. ועוד לכאורה מ"ש הר"ן לקמן (דף ס"ד) דהנהו כלים שבתו בתוכו ואסור להכניסן לביתו משמע הא בתוכן שרי וכן מסתבר לכאורה דהא להרמב"ם לא חמור לבישה מטילטול ממש דקיי"ל לקמן (דף ק"ל) דחצר שלא עירבו מותר לטלטל בכולו. משא"כ בשרגא דלא חזי כלום וע"ש במרש"א:
שם מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבת ואמאי לימא מי יימר וכו'. וק"ל דהכא משמע בפשיטות דמיירי דנדרה בע"ש ומיגו דאיתקצאי וכו' ובשילהי מסיכתין (דף נ"ז) בעי לאוכוחי ממתניתין דהפרת נדרים כל היום דאם הפרת נדרים מעת לעת יכול לדחות למחר ע"ש. ואי בנדרה ע"ש הא אפילו אם הפ"נ מעל"ע אינו יכול לדחות למחר. ולכאורה י"ל בסוגיין פריך אפילו בנדרה בשבת וסוגיין אזלא לאביי דהא אביי הוא דרמי ליה לרבה אר"ש ואביי לשיטתו ביצה (דף כ"ו) דיש מוקצה לחצי שבת דמוקי התם ההיא דבכור שנולד ומומו עמו שהוא מן המוכן שמיירי כגון דיתבי דייני התם וחזו ליה. ועוד קאמר שם כי קמיבעי לן גמרו בידי שמים ע"ש. ופריך שפיר לפי הס"ד דלא ידע דעל דעת בעלה היא נודרת ודסגי בג' הדיוטות א"כ אין בידו וה"ל כגמרו בידי שמים:
אולם בסוגיא דלקמן דפשיט מיני' דהפרת נדרים כל היום קשה דלמא מיירי דנדרה בע"ש. דאפילו למ"ד הפרת נדרים מעל"ע אינו יכול להפר אחר השבת. וכן קאמר שם להדיא גבי נשאלין לנדרים בהתרת חכם דמיירי שהיה לו פנאי לשאול בע"ש ע"ש. ובדרך חידוד קצת אמרתי לחלק בין התרת חכם להפרת בעל דבאמת לכאורה שינויא דהגמרא דעל דעת בעלה היא נודרת לא מהני אלא לר"ש דל"ל מוקצה וכיון דעל דעת בעלה נודרת לא שייך מי יימר אבל לר"י דא"ל מוקצה אפילו בנר דיושב ומצפה משום מיגו דאיתקצאי לא מהני דעל דעת בעלה נודרת דהא קיי"ל בי"ד הל' נדרים (סי' רל"ד) באשה שתלתה נדרה בחברתה והותרה הראשונה דבעל מיגז גייז ובנזיר (דף כ"א) אמרינן דלמ"ד מיגז גייז דהאשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ואח"כ הפר לה בעלה חייבת ע"ש. וא"כ ה"ל בה"ש מוקצה גמור ומיגו דאיתקצאי וכו' דהא במוקצה מחמת איסור קיי"ל כר"י ומוכרח לאוקמי בנדרה בשבת גופא. דאין מוקצה לחצי שבת כמבואר בש"ע (סי' ש"י) אבל בהתרת חכם קאמר שם דאפילו נדר בע"ש והיה לו פנאי דקיי"ל דחכ' מעקר קא עקר כאלו לא היה נדר מעולם ולא היה בה"ש מוקצה כלל ועדיין צ"ע:
שם מתיב רבא וכו' והא הכא כי מכוין איסורא דאורייתא איכא וכי לא מכוין שרי. וק"ל אמאי לא משני הכא כדמשני בסנהדרין (דף פ"ד) גבי רב לא שבקיה לבריה למשקל סילויא דלמא חביל ופריך אי הכי אחר נמי ומשני אחר אפילו אי חביל הוי שגגת לאו בריה איכא שגגת חנק בזה"ב ופריך מההיא דמחט ליטול את הקוץ בשבת ע"ש וא"כ ה"נ בכלאים הוא שגגת לאו אבל בשבת אי יכבה הוי שגגת סקילה: