אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
כירה - פרק שלישי · דף מג:
והא מוקצות נינהו לדבורים. וא"ת הא אמרינן ביצה (דף ו') מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם. ואין לומר דוקא כלבים דמזונותן עליך אבל דבורים דאין מזונותן עליך כדתנן לקמן (דף קצ"ה) אין נותנין מים לפני דבורים וע"ש בסוגיא. מ"מ הא אמרינן פסחים (דף נ"ו) גבי אנשי יריחו שאוכלין מנשר בשבת דחזי לעורבין ומוכן לעורבין הוי מוכן לאדם ע"ש. אע"ג דלקמן (דף קכ"ו) משמע קצת דעורבין מזונותן עליך אם יש לו עורבין דתנן רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין ע"ש. מ"מ הא התם מחוברין היו א"א להאכילם בידים ואין הטעם אלא משום דכל דחזי לא מקצי אינש דעתיה מיניה וא"כ ה"ה בשתי חלות. ואין לומר דזה אינו אלא בדבר דמעיקרא היה עומד לכלבים והשתא עומד לאדם ואמרינן מה דמעיקרא היה מוכן לכלבים מוכן נמי השתא לאדם אבל בשתי חלות דהשתא נמי עומדות לדבורים מוקצות הן. ז"א דהא תנן לקמן מחתכין הנבלה לפני הכלבים אף דהשתא נמי עומד לכלבים וי"ל דהכא בדבורים גרע כמ"ש התוס' לקמן (דף ק"ו) דדבר שאינו ניצוד מה"ת חשיב כאינו ברשותו והוי כמדבריות דמוקצות הן. ועוד דהכא דאקצינהו בידים לדבורים גרע טפי דהוי כמוקצה מחמת אוצר לר"י ולפמ"ש התו' ביצה (דף ג') ד"ה גזירה דלא הוי מוכן לעורבים אלא ביושב ומצפה שיתלשו א"ש כפשוטו:
שם בגמרא מאי ובלבד שלא יתכוין לצוד דלישבק רווחא וכו'. עי' מ"ש לקמן (דף ק"ו) בזה:
שם לפלוג וליתני בדידה וכו' אבל לא חשב אסור. ק"ק הא לא פסיקא דאי צריך למקומו מותר אף בדלא חשיב ונהי דרוצה לאוקמי בכל גווני אף באינו צריך מ"מ הא י"ל דמיירי אף בצריך ומאי פריך:
בתוס' ד"ה דחשיב עלייהו. ולרבנן שבות מיהא הוי וה"ל דבר שאינו ניטל. לכאורה בריש ביצה משמע דבדרבנן מותר פירות הנושרין דה"ל גזירה לגזירה וכן כתבו התוס' לעיל (דף י"ט) גבי משקין שזבו ולכאורה לא חמיר דבר שאינו ניטל לרבנן מביטול כלי מהיכנו דקאמר לעיל טבל מוכן הוא שאם עבר ותיקנו מתוקן ופירש"י ביצה (דף ל"א) הואיל שהוא איסור דרבנן וה"נ אם ירדה מותר כנ"ל. וי"ל דקושית התוס' אינה אמוקצה מחמת איסור אלא ממוקצה מאוצר והתוס' לשיטתם לקמן (דף נ') דבעינן דוקא שחשב ליום השבת הא לחול לא מהני ע"ש. והכא ליכא למימר דחשב לשבת דהא אסור לתלוש ונשאר קושית הגמר ועוד י"ל בין ביטול כלי וכו' לדבר שאינו ניטל דלא מהני שבידו לתקן:
בגמרא ואין עושין מחיצה למת בשביל מת. גם כאן יש להקשות דלא יהא גרע המחצלת לבד בלא מת מאלו הי' המחצלת ביחד עם המת דהיה מותר דהמחצלת היתה כמו ככר ותינוק. והכא לא שייך מה שישבתי בסמוך אקושית הגאון רע"א ז"ל דהמטה נעשה בסיס. ועוד ק' לפ"ז האיך מותר להניח ככר ותינוק על המת הא בין כך וכך הככר והתינוק לצורך המת שאינו ניטל וי"ל:
בתוס' ד"ה כבר תירגמא. דאין כלי ניטל וכו' שרי היכא דאיכא הפסד מרובה. וק"ל האיך הדין מהיפוך להיפוך דהא ככר ותינוק דהתירו במת לא התירו בהפסד מרובה כדמשמע לקמן פ' נוטל (דף קמ"ב) גבי שכחו דסקיא מלאה מעות מסרטיא דמסיק לא התירו כו"ת רק במת ע"ש. ולענין אין כלי ניטל וכו' הוא להיפוך דבמת אסור כמבואר בסוגיא והפסד מרובה מותר ועי' ברז"ה מלחמות ס"פ מי שהחשיך:
בתוס' ד"ה חם דאחמור רבנן למעבד היכרא. ולצורך מקומו אף דליכא היכרא בשעה שמניח על הדבר שאינו ניטל מ"מ איכא היכרא במקומו שהוא נוטל שצריך לו:
שם בתוס' ד"ה ופורסין. א"נ משום הפסד מרובה שרי לא ידענא מהיכן פשיטא להו כ"כ דדכרי דביממא בעי טולא ובלילא בעי אוירא הוא יותר הפסד מרובה מפריסת מחצלת על דבורים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים דאין ניטל כמבואר בסוגיא לעיל:
שם היכא דאיכא ככר או תינוק כ"ע לא פליגי. והקשה בדו"ח דרעק"א ז"ל כיון דהמטה לא נעשה בסיס ממילא יהא המטה עצמו כמו ככר ותינוק והניח בצע"ג. ולהקל קצת גודל התמיה לענ"ד דבאמת המטה עצמה בסיס והיא מוקצה בעצמה והא דמותר להופכו ממטה למטה למאן דמתיר הוא משום דעיקר הטילטול הוא בשביל המת וכיון דטילטול מן הצד מותר ה"ל טילטול המת כמטלטל דבר היתר ואף דטילטול המטה שהוא מוקצה הוי טילטול גמור מ"מ מותר ע"ג טילטול מן הצד דמת כמו דמותר ע"י ככר ותינוק דהתירו לצורך המת. ובזה מיושב קושית התו' ד"ה דכ"ע. דהכא פסקינן דטלטול מן הצד שמיה טלטול ובריש פ' כל הכלים פסק דלא שמיה טלטול. ולפמ"ש א"ש דהתם מטלטל ההיתר אבל הכא אדרבה מטלטל האיסור. והדברים צריכין שיקול בפלס.
שם בגמרא מתוך שבהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי. והתירו איסור מוקצה דרבנן דלא ליתי לידי איסור דאורייתא וכה"ג לקמן (דף קנ"ג) גבי כיסו דנותן לא"י דאי לא שרית ליה אתי לאתויי ד' אמות בר"ה ואע"ג דלעיל (דף ד') בעי רב ביבי בהדביק פת בתנור אי שרינן ליה לרדותה קודם שיבא לידי איסור דאורייתא התם מעשה הדיבוק כבר נעשה רק דממילא נעשית האיסור כמש"ש התו' וכן ההיא דהיתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ דבעי ג"כ אם התירו להחזיר. אע"ג דהתם אי שדי ליה יעשה מעשה בידים. י"ל מ"מ הזריקה בעצמו בלא העקירה הראשונה לאו כלום הוא והעקירה הראשונה כבר נעשית ומה דהוי הוי (וע"ש בדו"ח דרעק"א ז"ל) אבל הכא דחיישינן שמא יעשה איסור דאוריי' מתחילה ועד סוף ודאי מוטב להתיר לו איסור דרבנן: