אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) כירה - פרק שלישי › דף לח.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

כירה - פרק שלישי · דף לח.

דף לז:

בתוס' ד"ה שכח היינו דוקא בתנור שחומו רב אבל כירה אסור. ק"ל א"כ מאי פריך לעיל לשהות תנינא אין נותנין פת לתנור הא קרמו פניה שרי. הא איצטריך דלא נימא דדוקא בתנור שרי שחומו רב ודי כמאכל ב"ד אבל כירה אסור קמ"ל:

בגמרא מאי ולא שנא רבה ור"י דאמרי תרוייהו להיתירא פשטות הלשון דהמבשל בשבת ולא שנא משמע דלא שני בין שכח דבעי מיניה למבשל כברייתא דלקמן בשכח קדירה בשוגג יאכל וכו' דאל"כ לא ה"ל למימר כלל האי דינא דהמבשל אלא ה"ל למימר בקיצור בין בשוגג בין במזיד מותר או אסור. רק דכל אחד דחיק לפרשו כמו דס"ל להלכה:

שם רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא האי דאתי לאערומי לע"ד רנב"י לאו מסברא דנפשיה קאמר לה מעיקרא דדינא בכל מקום דהא באמת איפכא שמעינן לה ביצה (דף י"ז) דבעי מי שלא הניח עירובי תבשילין ועבר ואפה. ופשיט מדתניא דאם הערים לצורך י"ט אסור אמר ר"א שאני הערמה דאחמור רבנן טפי ממזיד. ר"נ בר יצחק אמר ה"מ חנניא היא ע"ש. ולא ניחא ליה שינויא דר"א דהערמה חמור. והן אמת די"ל דאינו חמור ממזיד דהא בעי' דהתס הוא במזיד. אבל דינו שוה למזיד. אולם מצינו עוד לרנב"י בגיטין (דף נ"ג) גבי המטמא והמדמע דמוקי פלוגתא דר"מ ור"י בקנסו שוגג אטו מזיד דלר"מ בדאוריית' לא קליס ובדרבנן קניס ולר"י להיפוך בדרבנן לא קניס ע"ש. כמ"ש בסמוך בברייתא אר"י. והלכה כר"י כמ"ש התוס' ב"ק (דף ל"א) וב"מ (דף ע"ב) ובכ"ד דאין הלכה כר"מ בקנסותיו וכן פסק בח"מ (סי' שפ"ה) במטמא ומדמעי דבשוגג פטור. רק דס"ל דהכא גזרו כדקאמר בסמוך משום שהיו משהין במזיד. ולפמ"ש בסמוך דהכא אזלא אליבא דר"מ א"כ אדרבה נ"ל דרנב"י לשיטתו בגיטין דר"מ מחמיר בדרבנן יותר והוא מעיקרא דדינא:

שם בגמרא. ר"י אומר חמין שהוחמו כל צרכן וכו' ותבשיל שבישל כל צרכו אסור. משמע לכאורה דדינו כמו לר"מ דבשוגג יאכל ובמזיד יאכל למוצאי שבת אע"ג דר"י א"ל חולין (דף ט"ו) וב"ק (דף ע"א) דבשוגג יאכל למוצאי שבת. ובמזיד לא יאכל עולמית. וע"ש ברשב"א. הא אמרינן גיטין (דף נ"ג) דבדרבנן לא קניס ע"ש. [ומה שהקשה הפ"י מר"מ אר"מ דא"ל דבדרבנן קניס. ישבתי בחיבורי שם ישראל כלאים (פ"ז) דהיכא דלא עשה מעשה מודה ר"מ. ושם ישבתי בזה קושית תוס' רע"ק אתוס' ב"ק (דף ק') ע"ש גם מה שי"ל אסוגיא בגיטין (דף נ"ד) כתבתי שם] וכן הא דמיקל במזיד מותר במוצ"ש הוא ג"כ משום שהוא דרבנן כדמשמע בתוספתא (פ"ג) מכל חד נחית דרגא בדרבנן דקאמר רבי ישמעאל בר"י ב"ב דבר שחייבין חטאת אפילו בשוגג אסור לו ולאחרים שאין חייבין דינו מכות ר"י הסנדלר בשוגג יאכל למצ"ש לאחרים ולא לו וכו' ע"ש. וכן פסק הרמב"ם (פ"ו) דהאומר לא"י לעשות מותר לערב והמ"מ לא מצא מקורו. אולם בירושלמי (פ"ג) לא משמע כן דקאמר אההיא דלא תמלא אשה קדירה וכו' ולמצ"ש אסורין בכדי שיעשו רא"א במזיד כר"מ רי"א בשוגג כר"י ע"ש:

ובזה י"ל קצת קושית התוס' ד"ה אבל לרבא ור"י מפ"ק דלא תמלא אשה וכו'. ולפי הנ"ל דבדרבנן כל חד נחית דרגא. א"כ י"ל דרבה ור"י לא ס"ל כרנב"י דגיטין (דף נ"ג) דר"מ מחמיר בדרבנן יותר מבדאוריי' וכיון דר"ח דרש כר"מ במבשל ממש דאורייתא א"כ ממילא בשהה דרבנן במזיד למי יאכל וההיא ברייתא דפ"ק דבשהה אסור למצ"ש בכדי שיעשו אתיא כר"מ דבמבשל לא יאכל עולמית א"כ בדרבנן יאכל למוצ"ש. ורנב"י לשיטתו דר"מ מחמיר בדרבנן יותר ואפילו בשוגג נמי אסור ולהכי פריך מהברייתא דלר"מ לא יאכל במזיד:

בתו' ד"ה הא לכתחילה אלא צריך לשנויי כדמשני וכו' ואדר"י נמי צריך לשנויי וכו'. והמהרש"ל ומהרש"א ומהר"ם שדחקו בזה מדוע לא משני תרוייהו שינויי בדר"מ וכן בדר"י. ולע"ד האמת יורה דרכו דבחמין לא הקשה כלל דבין לר"מ ולר"י דינם שוה דבגרופה מותר לכתחילה אף באינו מבושל כ"צ ובא"ג אסור לכתחילה לגמרי ובדיעבד מותר במבושל כ"צ ומי לא ידע כזאת החילוק בין לכתחילה לדיעבד ובין גרופה לא"ג אבל הכא עיקר הקושיא מסברות הפוכות מר"מ לר"י דהתם לר"י חמין ותבשיל דינם שוה ולר"מ תבשיל חמור מחמין והכא הוא להיפוך. וע"ז משני דלר"י עיקר תליא בלכתחילה ודיעבד ולר"י בגרופה וא"ג:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה