אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
ואלו קשרים - פרק טו · דף קיז:
ואפי' לר"א הנ"מ לאוכלין אבל לספר תורה וכו'. וק"ל דא"כ הוי מצי לאוקמא כרבה דתרוייהו אליבא דר"י ושתי מחיצות ולחי אחד זהו אינו מפולש ובלא לחי זהו מפולש ממש כלשון מפולש שבכ"מ. דהא כתבו התוס' לעיל (דף ו') דר"י סבר שתי מחיצות דאורייתא ואינו צריך לחיים אלא מדרבנן ובכ"ק התירו ועי' בתו' ד"ה שלש:
במשנה הראוי לבהמה לבהמה. לכאורה אין לו שחר מה ענין ג' סעודות לבהמה. ואולי משום דאמרינן דאסור לאדם לאכול קודם שיתן לבהמתו וממילא צריך ליתן לבהמתו ג' פעמים קודם אכילתו:
בתוס' ד"ה הא דתניא. כגון שהחבית בכרמלית דחיישינן שמא יעביר כלי ארבע אמות. וכתב המהרש"א ולא ניחא למנקט רה"ר דנקט תלמודא וכו' דאין דרך להניח חבית ברה"ר. וטפי הל"ל דלא שייך ג' סעודות ברה"ר ובפרט לפמ"ש הב"י (סי' של"ד) דהיינו דוקא כשאין לו מה יאכל א"כ לא משכחת אלא כשהיה דעתו מאתמול שיאכל כל הג"ס בשבת ברה"ר. ועי' בקדושין ספ"א דהאוכל בשוק וכו':
בתוס' ד"ה כלי לא מיבעי לקליטה דמינכר דמציל. ולולא דבריהם י"ל לפ"מ דתנן עירובין (דף צ"ט) קולט מן המזחילה אבל לא יצרף דצירוף הוי עקירה ומוציא מגג שהוא רשות היחיד לרה"ר ע"ש ובפרט לשיטת הפוסקים (סי' של"ד) דאינו אסור רק לחצר חבירו שלא עירב ואינו מקורה דדמי לרה"ר ע"ש א"כ בצירוף דאיכא עקירה שייך איסור טפי וקמ"ל הכא דאף צירוף מותר ולא חיישינן שמא יוציא לר"ה:
בתוס' ד"ה אבל. דמצוה לאכול במוצאי יוה"כ. קצת צ"ע לפ"ז הא דינא בסמוך ואין צ"ל משבת ליו"ט. הא בודאי חמור י"ט ממוצאי יוה"כ: