אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) המצניע - פרק עשירי › דף צג:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

המצניע - פרק עשירי · דף צג:

דף צג.

אמר ר"א אף אנן נמי תנינא רגלו אחת על הרצפה וכו'. לפום רהיטא יש לעיין מה ראיה מהתם למסייע הא התם אפילו ביכול לעמוד ג"כ על רגלו אחת שעל האבן דהוא זה יכול וז"י נמי כשר. ועוד דהא חזינן דעבודה ושבת הם מהיפוך להיפוך דבשבת חמור טפי בזה וזה אינו יכול מזו"ז יכול ובעבודה הוא להיפוך דבאינו יכול לעמוד על רגלו אחת דהוא זו"ז אינו יכול פסול דלא נקרא עשה כולה וביכול לעמוד על רגלו אחת דהוא זו"ז יכול כשר דנקרא עשה כולה וע"כ צריך לחלק דבשבת תליא באורחיה א"כ אין ראיה מזה למסייע. ועוד יש לי בזה הרהורי דברים מסוגיא דע"ג (דף מ"ט) בענין זה וזה גורם דביש בזה ובזה כדי להחמיץ חמור יותר מבאין בזוב"ז להחמיץ כמש"ש התוספות אולם שיטת התוספות בפסחים (דף כ"ז) הוא להיפוך והמ"י:

שם כל שאלו ינטל הכלי יכול לעמוד על רגלו אחת עבודתו כשרה. לכאורה משמע דאינו אלא בדיעבד כדדייק בפשיטות שמעתא קמייתא דחולין (דף ב') שחיטתן כשרה דיעבד וכהנה רבות עד אשר קצרה היריעה מהכילם. וכן לקמן בקיבל בימין ושמאל מסייע עבודתו כשרה הוא בדיעבד וכן תנן כלאים (פ' ח') והשלישי שהיא קשורה רצועות אסורה ופירש הר"ש אף בלא החמור נמי אזיל אסור ע"ש. וכן כתב הש"ך ביו"ד (סי' קכ"ה) גבי יי"נ ע"ש אולם המ"א (סי' תקפ"ה) כתב בשם מהרי"ל גבי תקיעת שופר דמעומד דאין לסמוך על דבר שאם תנטל יפול. משמע דביכול לעמוד מותר לכתחלה דבדיעבד בלא"ה יצא אפילו במיושב כמש"ש המ"א ע"ש. אולם י"ל דמהרי"ל מיירי בבעל בשר כמ"ש הב"י בא"ח (סי' קמ"א) גבי קריאת התורה דמעומד בשם הירושלמי דבעל בשר שרי לסמוך ופירש שם המ"א דהיינו ביכול לעמוד ע"ש. אולם מההיא דביצה (דף כ"ב) גבי עמיץ ופתח דאין ממש ע"ש משמע דמסייע מותר לכתחלה וצריך לחלק בין כלאים לשבת דבכלאים עיקר האיסור מה ששניהם עושין כאחד משא"כ בשבת עיקר האיסור מה שכל אחד עושה לבד תדע דע"כ צ"ל בכך לר"ש דזה וזה אינו יכול פטור א"כ לא משכחת לאו דכלאים כלל. ומזה תמיה לי מה שהקשו התוס' לעיל ד"ה אמר דהא ר"א ס"ל מסייע אין בו ממש דאפילו פסול דרבנן ליכא ובפ"ב דביצה פריך והא קא מסייע. מאי קושיא הא לא שמעינן לר"א אלא בדיעבד והא התם לכתחלה ואמימר משני ליה דאפילו לכתחלה מותר. ועי' בט"ז ובנקודות הכסף הל' נדה (סי' קצ"ח) ותשובות חכם צבי (סי' פ"ב) לענין נטילת צפרנים בשבת ע"י א"י:

בתוס' ד"ה אמר מר זה יכול ואומר ר"י דאין למחוק הספרים דהא דלא נקט זה אינו יכול משום דאין רגילות. ולקמן כ' דבאינו יכול מודו כולהו דשיעור אחד לכולן ועי' במהרש"א ולע"ד דהוא כמו שני תירוצים בתוס' הא דלא נקט אינו יכול אי משום שאינו רגילות או דכ"ע מודו כדמוכח ממתניתין דצידת צבי ואולי גם המהרש"א נתכוין לזה:

בא"ד ומיהו לגרסת ר"ח איכא למימר. והקשה בגהש"ס הא ע"כ גם להר"י צ"ל כן דאל"כ יקשה למאן דפשט מד' טליתות דתחת רגלי המטה. וא"כ ס"ל דאין לחלק בין זה וזה יכול לזו"ז א"י וא"כ אמאי פשיט מדרך דמיון שבת לטומאה ואמאי לא פשיט יותר ממתניתין דמסכתין בשבת מהא דלא יכול אחד לנועלו וכו'. ולע"ד י"ל דניחא ליה טפי לאתויי מזיבה דהוא קרוב טפי לענין האיבעיא דמיירי בענין שיעור אבל האי דצידת צבי אינו נוגע כ"כ לשיעור דהא שיעורא דשבת תליא בחשיבותא דהוא כגרוגרת והרי יש בצבי כמה גרוגרות והוא נקרא חצי מלאכה וד"מ אלו היה אפשר בנמצא צידת חצי צבי בעולם היו כולם חייבים לכ"ע. אבל בזיבה הא תנן בזבים (פ"ה) מקצת טמא על המשכב טהור וא"כ חצי זיבה נקרא חצי שיעור ודמי ממש לענין האיבעיא:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה