אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
המצניע - פרק עשירי · דף צא:
מדאפקיה חוץ לעזרה איפסל ביוצא. וק"ל א"כ טעון שריפה ומ"ש מאבני המזבח וכו' לעיל (דף צ') דבכ"ש שמצניעין אותן לגונזן ובפסחים (דף מ"ט) משמע דכזית טעון שריפה במקום קדוש ע"ש. ואין לומר דבשעת עקירה עדיין לא חשוב כזית דכשר היה ולא היה טעון שריפה ובעינן עקירה והנחה כשיעור. ז"א דא"כ מאי מיבעי בזרק כזית תרומה מדמצרף לענין טומאה. הא בשעת עקירה לא שייך צירוף טומאה. וצ"ל כמ"ש הרשב"א דעקירה צורך הנחה היא ע"ש. ועוד דבשעת עקירה נמי חשוב כזית דמצוה לאוכלו כדמשמע פסחים (דף קכ"א) דבכזית עובר משום נותר מדאיכא מ"ד דמטמא ידים ע"ש:
בגמרא הא לא נח בכרמלית חייב מתניתין דלא כבן עזאי. לכאורה אין ראיה ממתניתין דלא כב"ע די"ל דמיירי שעומד במקום אחד ומוציא דרך כרמלית. אלא ר"ל דה"ל למיתני רבותא טפי דאפילו מעביר פטור אלא ש"מ דמעביר חייב:
שם אבל מלאה חרדל חייב דאגד כלי לא שמיה אגד. לע"ד ה"ה דפליגי בהיפוך כגון שהיו הפירות מונחים בפנים ומקצת הכלי בחוץ וחזר והוציא כולה דלמ"ד אגד כלי לא שמיה אגד חייב ולמ"ד שמיה אגד פטור כיון דגם בתחלה היתה מונחת קצתה בחוץ לא עבד הוצאה שלימה:
שם הגונב כיס בשבת וכו' היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד ואי ס"ד אגד כלי שמיה אגד וכו'. לכאורה יש לעיין ולמ"ד לא שמיה אגד מי ניחא הא הכא בכיס מלא מעות וא"כ נהי דבמעות הראשונות שהוציא איסור שבת וגניבה באין כאחד אבל במעות האחרונות לא נתחייב כלל אשבת כמו בקופת הרוכלין דאינו חייב אלא אחת וי"ל. ועי' בהפלאה בכתובות (דף ל"ב) שהקשה דלמא ס"ל כמ"ד בזרק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור דעקירה צורך הנחה היא ע"ש ולק"מ דמ"מ קשה לשון הברייתא באין כאחד והא אינו כאחד דההתחלה היתה קודם הקניה והחיוב היה לאחר הקניה:
שם הכא במאי עסקינן שהוציא דרך שוליו. וק"ל לפ"מ דאוקי בכתובות (דף ל"א) שצירף ידו למטה משלשה וקיבלה. לשיטת התוס' שם דאף בפחות מג' הגבהה קונה ופירשו בב"ב (דף פ"ו) משום רשותו ע"ש א"כ הכא אף דאין יכול להוציא מ"מ ליקני הכלי גופא מה שבידו כההיא דב"מ (דף ח') מה דתפיס האי דידיה הוא. וכן כתב שם בשיטה מקובצת וכן הוא בח"מ (סי' רס"ט) גבי חרש ופקח שהגביהו דלא קנו מ"מ מה שבידו קנה. וא"כ ה"נ קנה קמא קמא דמטא לידיה ולענין שבת לא מיחייב עד קצה החוט האחרון ולית ביה שוה פרוטה וחיוב גניבה קדים ומ"ש בח"ר מכאן דבמקום שבכליו של מוכר לא קנה בהגבהה ג"כ לא קנה. אינו נוגע לעניננו דגם הכלי יקנה מה שבידו] ולשיטת רש"י שם בכתובות דבפחות מג' לא קנה בהגבהה ע"ש א"ש דרק מלתאי דמשיכה קאתינן עלה ובעינן שימשוך כולה ובזה מיושב קושית התוס' שם בכתובות דלוקמי אף למעלה מג' ע"ש ולפמ"ש א"ש דלמעלה מג' קנה מה שבידו בהגבהה וגניבה קדים כנ"ל ולשיטת התוס' י"ל בדוחק דמיירי שהיתה ידו משוך קצת מהבית וכל הכלי עם המעות היו מונחים בין הבית לידו דלא קנה כל הכלי עד שיוציא כולה. אולם כ"ז אינו מעלה ארוכה לההיא דב"ק (דף ע') גבי זרוק לי גניבותיך בחצירי דקאמר כמאן כר"ע דקלוטה כהונחה דמיא דאי רבנן כיון דמטא לאויר חצירו קנה ולענין שבת לא מיחייב עד שתנוח ע"ש וקשה ולר"ע מי ניחא הא לענין גניבה מה שבחצירו קנה ולענין שבת בעינן עד שתכנס כולה: