אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
המצניע - פרק עשירי · דף צא.
ד"ה אי לענין. כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין וכו' מצטרף וכו'. מה שהקשה המהרש"א הא איכא למימר דאיכא מעיקרא כביצה לק"מ דהא קאי ארישא בבצק שבסדקי עריבה דמיירי בכזית דהוא פחות מביצה וכן כ"ש הא"ח:
בא"ד דתניא בתוספתא בד"א בזמן שהיא גוש בקערה. משנה היא בטבול יום (פ"ב) וכן הביאו התוס' בעצמם בפסחים (דף מ"ד):
בד"ה כגון דאיכא. אבל לבית טהור לא אע"ג דחשיב. ופירש המהרש"א דר"ל אבל לבית טהור כגון בזרק פחות מכזית לפחות מכזית שבפנים ואהא תירצו דאלו לא היה כאן נמי בית ורשות אחרת היה בא איסור זרות ע"ש ואין תירוץ זה מספיק אלא למה צריך בית טמא אבל מ"מ קשה למה צריך כזית אפילו בפחות מכזית משלים לכביצה נמי כבקושיתם וכן כתב בדו"ח ע"ש ובאמת תמיהני איך אפשר לחייבו מה דאיכא כזית ע"י צירוף עם מה שבפנים מכבר ולא זרקו כלל וא"כ בשיעור דגרוגרת האם נמי נימא אם חצי גרוגרת מונח בפנים וזרק עוד חצי גרוגרת והשלימו דיהא חייב. ועוד ק"ל לפמ"ש המהרש"א דאלו לא היה כאן בית היה בא איסור זרות א"כ בסמוך ד"ה פחות מכביצה דהוי מצי למימר דאיכא כביצה וכזית לבד צריך לצירופן. והא התם אף בלא הבית שמטמא עכשיו כגון שהיה נופל הבית היה בא איסור זרות. שהיה נטמא מהביצה הטמאה מכבר למ"ד פסחים (דף ט"ו) דבתרומה אוכל מטמא אוכל מה"ת. דמצרפין הכזית עם הביצה דבהכלל איכא יותר מביצה ומקבל טומאה ולכאורה תליא במחלוקת טומאת בית הסתרים חולין (דף ע"ב) ועכ"מ. רצוני אם היא מקבלת טומאה מעצמה מצרפין אותה עם הכזית שהם ביחד יותר מביצה ונטמא גם הכזית אבל אם אינה מקבלת טומאה מעצמה ואינה נטמאת ביחד עם הכזית אין מצרפין אותה עם הכזית וכזית בעצמה אין מקבל טומאה ואין להאריך תן לחכם ויחכם עוד: