אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
המוציא יין - פרק שמיני · דף פא:
בתוס' ד"ה וחכמים. דליכא למימר דכשאינו באיבוס אסור דבטל אגב קרקע וכו'. לכאורה הוי מצי לפרש כפשוטו דבאיבוס הוי כהתקינן למאכל בהמה כדתנן לקמן פ' מפנין (דף קכ"ו) גבי חבילי וכו' אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן בשבת וא"ל אין מטלטלין ע"ש וכשאינו באיבוס עומד לעצים ולא ניתנו עצים אלא להסקה ואולי דהתוס' לשיטתם לקמן (דף קכ"ח) דסתמן הוי כהכניסן למאכל בהמה ע"ש וא"כ אפי' בקרקע עומד למאכל בהמה. אבל יש לחלק דהתם דוקא כשהכניסן:
בגמ' אמר ר"ל צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו וכו' אמר רב פפי ש"מ מדר"ל האי פרפיסא שרי לטלטולה. עי' רש"י ותוס' שדחקו מהא דהיה מונח ע"ג קרקע והניחו ע"ג יתדות מיחייב משום תולש. ועוד הקשו מההיא דגיטין בעציץ דמיפסק אוירא הוי כתלוש מה"ת ולולא דמסתפינא דהנה בדו"ח הקשה אהא דפריך מר"ל אר"ה דאסור לפנות בשדה ניר הא טעמא דר"ל דס"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר והא ר"ה תלמיד דרב והא רב ס"ל כר"י דדבר שא"מ אסור ע"ש. אמנם כשאני לעצמי לכאורה לפמ"ש התוס' לעיל (דף ע"ג) דלא נקרא תולש אלא בצריך לעצים. א"כ י"ל טעמא דר"ל דהכא כיון שא"צ להעשבים רק דממילא נתלשים לא נקרא תולש כלל ופריך שפיר [ואף שכ"ש מסוגיא דעירובין (דף ק') גבי אסור לילך ע"ג עשבים אף שא"צ להעשבים י"ל דאינו אלא מדרבנן ואסור שלא לצורך כדקאמר הכא אם אמרו לצורך וכו'] והשתא מיושב מאוד דחייב בפרפיסא שהניחו על יתדות מה"ת דהא צריך להזרע והוי בכלל תולש אף שא"צ לתשמיש רק להניחו על יתדות מ"מ לא יצא בזה מכלל תולש דאטו אם יתלוש פירות שלא לאכול רק לזרוע במקום אחר האם נמי נימא דיצא משום זה מכלל תולש וניחא הכל:
בתוס' ד"ה והניחו. דשמעתין לא סברא דחויא דרבא דהתם. לכאורה קשה לפ"ז למה להו להתוס' לדחוקי דהא דמחייב אביי הוא דרבנן דלמא ס"ל כרבא דגיטין דאוירא מפסיק וה"ל תולש מה"ת וי"ל דלא ניחא להו לפרש הכא דא"כ מאי פריך לרב הונא בשדה ניר מר"ו דלמא גם ר"ה ס"ל כרבא דהתם ואיסור דאורייתא הא לא כלי חרס הבאה מלוג ועד סאה ברביעית ובודאי סתם שרי משום כבוד הבריות. ובתוס' דגיטין (דף ז') משמע דרבא גופיה לא קאמר רק לדחויא בעלמא: