אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
המוציא יין - פרק שמיני · דף פא.
שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. עי' מ"ש פ' במה אשה (דף נ"ח):
שם כלאחר יד. אע"ג דגם כדרכו אינו אלא דרבנן. אף שכתבו התוס' דהוי פסיק רישא (ולשיטת הערוך לקמן (דף ק"ג) צ"ל דהוי פ"ר דניחא ליה) מ"מ הא כתבו התוס' לקמן (דף צ"ד) דתלישת שער הוי מלאכה שאין צריך לגופה. ורבא הא ס"ל לקמן (דף קמ"ב) כר"ש דמשאצ"ל פטור. מ"מ במשאצ"ל החמירו טפי כמ"ש הר"ן פ' חבית וכן לעיל (דף ל"א) במכבה את הנר כמש"ש הפ"י ועי' בפ"י בסוגיא דהשרת נימין דאף במתכוין ממש הוא דרבנן וצל"ע לפ"ז לשיטת תה"ד הביאו המ"א (סי' שי"ד) דפ"ר בדרבנן לא גזרו והא הכא אסור כדרכו אף שהוא פ"ר בדרבנן:
שם מדוכה קטנה של בשמים אם יש עליה עד מותר וק"ל דמשמע אם אין עליה עד אסור לקנח בה משום מוקצה לשיטת רש"י הא בכל הסוגיא מתירין מוקצה משום כבוד הבריות כמו בצרור אם אין לפניו חרס ובאבנים מקורזלות כמ"ש התוס' בסמוך (והא דאמרינן לעיל (דף מ"ג) באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא צ"ל דהיינו נמי משום היתר כבוד הבריות) ולשיטת התוס' דביש עליה עד מותר אפי' ביותר ממלא היד א"ש דיותר ממה שצריך אין בה משום כה"ב אבל לשיטת רש"י קשה. ואולי מיירי ביש לפניו חרס מאגני כלים מכי"ב דלא הוצרך לכה"ב ואינו מותר אלא כשיש עליה עד דלא הוי מוקצה כלל. והנה בש"ג משמע דאבנים מקורזלות לא הוי מוקצה בעצם. ולכאורה הוא נגד התוס' ד"ה מהו להעלותם. וכן משמע מדלא התירו רק ג' ולא יותר:
ברש"י ד"ה מדוכה קטנה. מלאכתה לאיסור. והקשה בדרוש וחידוש הא דבר שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו. וכן רמז בגליון הש"ס לפירש"י לקמן (דף קכ"ג) דמדוכה אסור דמייחד לה מקום וה"ל מוקצה מחמת חסרון כיס והניח בצ"ע. ולע"ד י"ל פירש"י דאיסור מחמת חסרון כיס גופיה לא שייך אלא בדבר שמלאכתו לאיסור כמו סיכי זיירי ומזורי לקמן (דף קכ"ג) שהן כלי צבעין או כלי אורגין שמלאכתן לאיסור וכן שם (ע"ב) מסר הגדול ויתד של מחרישה וחרבי דאושכפי כולהו מלאכתן לאיסור וסכינא דאשכבתא לשיטת התוס' דהוא סכין של שחיטה ודאי מלאכתו לאיסור ולשיטת רש"י דקצבין קוצבין בו בשר נמי י"ל דהוא עשוי למכירה דאסור בשבת ועוד הא איכא למ"ד פ' מפנין (דף קכ"ח) דבשר תפל אסור לטלטלו ועי' בש"ע (סי' ש"ח) דדברים המיוחדין לסחורה אסור ממוקצה דח"כ ועכ"פ אין דרך לטלטלו בשבת ושייך בו מוקצה. וכן גשוש של ספינה לקמן פ' כל הכלים (דף קכ"ה) דפירש"י דקפיד עליה וה"ל מוקצה מחמת חסרון כיס הוא ג"כ מלאכתו לאיסור דאסור לשוט בספינה. ואפי' לשיטת הרשב"ם עירובין (דף מ"ג) דמותר ליכנס בספינה מ"מ אסור לישראל להוליך הספינה תדע דהא אפי' למאן דלא ס"ל דקפיד עלה אסור לטלטל בלא הכנה כמבואר שם וא"כ ה"ל מלאכתו לאיסור. וכן ארזי ואשוחי דלקמן (דף קנ"ז) דהוא עצים העומדים לבנין ומלאכתן לאיסור וכן משמע בענין מדוכה גופה לקמן (דף קכ"ג) דהוכיח מדמדוכה אסור לטלטל ש"מ דמלאכתו לאיסור אסור לצורך מקומו ודחי לה שאני הני דמייחד להו מקום ע"ש. משמע דקאי אזה גופה דדבר שמלאכתו לאיסור אינו אסור אלא במייחד מקום. אבל דבר שמלאכתו להיתר ומשתמש בה בשבת היאך שייך בו מוקצה משום דמייחד מקום. והשתא מיושב מאוד מה דפירש"י דמלאכתו לאיסור דהוא עיקר איסור מוקצתו בכלי ולא נחית הכא לבאר פרטי דינו דהיינו מחמה לצל אף באינו מייחד מקום ולצורך גופו במייחד מקום וי"ל עוד בד"א: