אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) המוציא יין - פרק שמיני › דף עח:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

המוציא יין - פרק שמיני · דף עח:

דף עח.

במשנה דוכסוסטום כדי לכתוב מזוזה. והקשו התוס' (פ"ב) דסוטה (דף י"ז) אמאי לא קאמר כדי פרשת סוטה דזוטר טפי ע"ש. ולולא דבריהם י"ל דבימי המשנה כבר בטלו מים המרים כדתנן סוטה (דף מ"ז) ר"י ב"ז הפסיקן ע"ש. וא"כ לא חשיב כלום:

ברש"י ד"ה קלף. דאיידי דדמיו יקרין לא עבדי מיניה קשר מוכסין. לכאורה אין לו הבנה דלמה לא יתחייב בשיעורא זוטא דלא חזי לתפילין ומזוזה דלא שייך לומר דאצנעיה לתו"מ ולמה לא יעשו ממנה קשר מוכסין ונראה דרש"י לשיטתו במנחות (דף ל"ב) ד"ה ודלמא להשלי' דשני חתיכות עור שתפרם נקרא קלף אחד מותר לכתוב עליו תו"מ ע"ש בתוס' וא"כ אף בשיעורא זוטא לא עבדי קשר מוכסין דאכתי חזי לתו"מ. אבל לשיטת הפוס' שהביא המ"א (סי' ל"ב) דבעינן דוקא עור שלם ע"ש קשה ועי' בספר עמודי אור (סי' א') ונראה דרש"י הוכרח לפרש כן לשיטתו סנהדרין (דף מ"ח) דהזמנה לאו מילתא היא גם לענין גוף הקדושה אבל לשיטת הפוסקים דבגוף הקדושה הז"מ ע"ש א"כ הכא כיון שעבדו לשמה אסור לכתוב בה דברים של חול ולא חזי לתשמיש אחר ועי' לעיל (דף ע"ז) בתוס' ד"ה ועוד ולקמן (דף ע"ט) בתוס' ד"ה כדי לכתוב:

גמרא והתניא כגרוגרת אידי ואידי חד שיעורא הוא. והא דקתני כסלע לדעתי הוא פירושא דגרוגרת ] שיהא דק עד שיהא ברוחב כסלע:

בגמרא אמר ר"ש מאי שתי אותיות ש"א של קשר מוכסין. צריך טעם לר"ש דל"ל סברא דרבא דצריך בית אחיזה א"כ מ"ש מדיו דחייב בש"א דידן וכן קיי"ל דהכותב ש"א דידן חייב ושיעור הוצאה ומלאכה שוין כמ"ש התוס' לעיל (דף ע"ו):

שם המוציא נייר מחוק ושטר פרוע אם יש בלובן שצו כדי לכתוב שתו אותיות וכו' חייב. וק"ל הא נייר מחוק ראוי לכתוב עליו שטר כדקיי"ל ב"ב (דף קס"ג) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר ואף דמסיק שם דאין עדים חותמין אלא א"כ נמחק בפניהם מ"מ משכחת לפעמים נמחק בפני עדים יהא חייב דעדיין ראוי הוא ועוד כיון דעכ"פ חזינן דיכול לכתוב על מחק א"כ חזי לכתוב עליו כתב בעלמא וכן ק"ל בשטר פרוע הא יכול למוחקו ולחזור ולכתוב עליו כנ"ל:

עוד צל"ע בשטר פרוע נהי דאין יכול לחזור וללוותו בו כמבואר ב"מ (דף י"ז) מ"מ הא כתב הסמ"ע בח"מ (סי' מ"ח) דהיינו דווקא בעדים שגובה ממשעבדי אבל כתב ידו דגובה מבני חרי יכול ללוות בו רק שלא יהא מוקדם ע"ש א"כ בשטר שאין בו זמן אפשר לחזור וללוות בו א"כ חשוב הוא דירויח בו פשיטי דספרא וצ"ע בכ"ז:

שם אמר רב יוסף אסור לשהות שטר פרוע איכא בינייהו וכו'. לכאורה הוי מצי לאוקמי דכ"ע אסור לשהות ש"פ וא"כ צריך לשורפו דלהניחו במקום הפקר אסור שמא ימצאנו ויגבה בו ולא עדיף מעצי אשרה דלשריפה קאי ור"י לשיטתו לקמן (דף צ') דמשמשי ע"ג כ"ש דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ורבנן לטעמייהו דפטרי בעצי אשרה וה"ה בש"פ או דרבנן סברי דמותר לשהות ש"פ ומיירי בשטר קטן שאין בו כדי לכרוך על צלוחית ש"פ:

ובעיקר הדבר צל"ע הא הכא מיירי בשבת דאין בידו לשורפו ולאבדו וע"כ משהי ליה גביה וא"כ חזי ליה בין כך לצור ע"פ צלוחיתו:

שם רבנן סברי אסור לשהות שטר פרוע. והקשה בגליון הש"ס הא יכול למחוק השטר ויהי' מותר להשהותו לצור ע"פ צלוחיתו והניח בצ"ע. ולע"ד י"ל דאסור למוחקו ולהשהותו דחיישינן שמא יבא לב"ד ויעשו לו קיום כדתנן ב"ב (דף קס"ח) מי שנמחק לו ש"ח מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד ועושין לו קיום. אף דמבואר בח"מ (סי' מ"א) דדוקא בידוע שנמחק באונס אבל אם נמחק מדעת אין עושין קיום מ"מ י"ל דאיכא למיחש לב"ד טועין כמ"ש המ"מ בשם הראב"ד הל' מלוה ולוה (פ' כ"ג) ואפי' למ"ד דלא חיישינן לב"ד טועין י"ל מ"מ לכתחילה אסור ליתן מקום לטעות ובלא"ה י"ל דאין אדם עשוי לטרוח ולמחוק שטר כדי לצור כדלקמן (דף ע"ט) לענין זריעה וטיט:

שם בגמרא והכא במודה בשטר שכתבו קמיפלגי דת"ק סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיים דיכול לטעון פרוע במיגו דמזויף. ושיטת התוס' דמיירי שיש בו כדי לצור ע"פ צלוחיתו דאסור לקיימו. וק"ל הא הכא מיירי לענין חטאת וקיי"ל גיטין (דף ג') דקיום שטרות דרבנן דמה"ת עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ע"ש. ושיטת התוס' ב"ב פ' יש נוחלין (דף קכ"ח) והרשב"ם פ' גט פשוט (דף ק"מ) דאפי' בטוען מזויף הוא דרבנן ומה"ת שטרא מעליא הוא ואפי' לשיטת הפוסקים שהביא הש"ך בח"מ (סי' מ"ו) והבית שמואל בא"ע (סי' קמ"א) שיטת הרמב"ם דבטוען מזויף בעינן קיום מה"ת ע"ש מ"מ בטוען פרוע הוא ודאי דרבנן כמ"ש התוס' בכתובות (דף כ"ח) ע"ש [ובעיקר הדבר מה שהקשו שם על קיום שטרות דרבנן א"כ לא שבקת חיי לכל בריה דכל אחד יזייף שטר על חבירו ויחתום עדים. כבר תירצו בעצמם שם כתובות (דף צ"ב) דמירתת לזייף ע"ש. וכן פירש"י גיטין (דף ג') דלא חציף לזייף ע"ש. וא"כ לא נחשד על כך כמו דלא נחשדו עדים לשקר ואכ"מ] ולשיטת הפוסקים דקנין דרבנן מהני אף בדאורייתא א"ש כמ"ש (פ"ד) דסוכה (דף מ"ו) גבי לא ליקני אינש לולבא בי"ט דבהגיע לפעוטות דמקחן מקח מדרבנן נקרא לכם מה"ת ע"ש. וכן הוא בגיטין (דף נ"ה) לענין קרבן גבי גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב כרת אף דלא קנה רק מדרבנן דכרת שע"י דבריהן באה לו ע"ש. אבל לשיטת הרמב"ם הל' לולב (פ"ח) דאפי' הגיע לפעוטות לא מקרי לכם מה"ת כמש"ש הל"מ ע"ש. וכן כתבו התוס' סוכה (דף ל') גבי וואנכרי בשינוי החוזר לברייתו דלא קני רק מדרבנן לא יצא ע"ש דקנין דרבנן לא מהני בדאורייתא קשה [והדברים ארוכים וכתבתי בבחיבורי ש"י (פ"ק) דפיאה, וכאן, אין, להאריך עוד) ואין לומר דמיירי בשטר שהוא כתיבת ידו דכתב הש"ך בח"מ (סי' ס"ט) דבכ"י בעינן קיום מה"ת ע"ש. ז"א דא"כ לא היה צריך לומר דפליגי אי צריך קיום דהא מבואר שם בח"מ (סי' ס"ט) דבכ"י יכול לטעון פרעתי ע"ש:

ואין להוכיח מכאן כשיטת הרמב"ם הל' עדות (פ"ג) דעיקר עדות שבשטר הוא מדרבנן דמה"ת בעינן מפיהם ולא מפי כתבם ע"ש. וא"כ באינו מקויים דצריך תיקון מדרבנן לא הוי שטר כלל דהם אמרו והם אמרו וסברא זו הזכיר הבית שמואל בא"ע (סי' קמ"א) ז"א דאם מה"ת אין שם שטר עליה לא גרע מנייר פשוט דראוי לצור ע"פ צלוחיתו ואמאי פטור לרבנן. ואדרבה לכאורה להרמב"ם קשה טפי אמאי חייב לר"י הא מה"ת אינו יכול לגבות בו וה"ל אינו ראוי דבשלמא לשיטת הפוסקים בש"ך ח"מ (סי' כ"ח) דעדי שטר כשר מה"ת י"ל דפטור לת"ק באינו מקויים דכח בידם לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה אבל להרמב"ם דאינו שטר מה"ת אמאי חייב לר"י. שוב נ"ל דבשבת אין נפ"מ אם דאורייתא או דרבנן דבחשיבות תליא וכיון דחשוב אצל בני אדם יהיה מאיזה טעם שיהיה חייבין עליו וכן להיפוך:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה