אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) המוציא יין - פרק שמיני › דף עח.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

המוציא יין - פרק שמיני · דף עח.

דף עז.

מאי הוי עלה ת"ש דתניא רשב"א אומר וכו' לא ידעתי מאי פשיטותא הוא זה הא ע"כ רבי נתן פליג עלה בברייתא דלעיל לפי המסקנא דלרשב"א אבר קטן של קטן ב"י והוא כהס"ד דלעיל דלימא כתנאי:

שם במלתא דשכיח ולא שכיח. עי' מ"ש בחיבורי שם ישראל פאה (פ"ו):

שם חלב אכילתו שכיחא רפואתו לא שכיחא וכו'. והקשה המההש"א לפי הפירוש שכתבו התוס' במתניתין דכדי גמיעה היינו במפרש בהדיא לשתייה א"כ מאי אהני ליה הא דשכיחא דהא דומיא דהכא במפרש לרפואה דאזיל נמי רבנן בתריה. ולק"מ דודאי נפ"מ בהא דאזלינן בתר אכילתו דאי הוי אזלינן בתר רפואתו לא הי' מהני אף במפרש לשתייה דלא מהני מפרש אלא לחומרא ליחייב בפחו' אבל לא לקולא לפטור כמ"ש התוס' במתניתין כמו במוציא תבן כמלא פי פרה לגמל דחייב וא"כ בדבש אף במפרש לאכיל' חייב בכדי ליתן על הכתות:

שם אמר אביי הכא בתלמיד שאמר לו רבו לך ופנה לי וכו'. והקשו בתו' אפילו אדם דעלמא נמי ופירש מהר"ם מדקתני לעיל (דף ע"ו) כלל אמר ר"ש ש"מ דבכל מצניע קאמר. משמע לכאורה אף שלא על דעת בעלים ולע"ד אינו חייב לאביי לרשב"א רק כשהצניעו הבעלים והמוציא הוציא על דעת הבעלים. דאביי לשיטתו זבחים (דף מ"ז) גבי הבעלים מפגלין ואמר אביי ר' אליעזר ברבי יוסי בקדשים ור"א בשחוטי לע"ג ורשב"א בשבת אמרו דבר אחד דנתחייב זה במחשבתו של זה ומסיק דשבת קיל מכולהו דבקדשים הוא בפנים ובע"ג הוא כעין פנים ע"ש. וא"כ כ"ש בשבת דאינו מחייב רשב"א אלא דומיא דקדשים דהקרבן הוא של בעלים והכהן עובד לשם הבעלים וכן בע"ג. וכן הכא בשבת בעינן שהצניעו רביה וצוה לאחר להוציא אבל אם הוציאו אחר לעצמו פטור:

שם ופנה לי המקום לסעודה והלך ופנה. וההיא דלקמן פ' מפנין (דף קכ"ז) דאין מפנין אלא לדבר מצוה ואיכא מ"ד דכל גברא מפנה לנפשיה ע"ש היינו בדבר של טרחא אבל בשאינו של טרחא מותר בכה"ג אולם צל"ע כיון דעיקר הוצאתו היתה לשם פנית המקום א"כ ה"ל דבר שא"צ לגופה והא הכא קאי לר"ש דמשאצ"ל פטור:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה