אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) המוציא יין - פרק שמיני › דף עז.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

המוציא יין - פרק שמיני · דף עז.

המוציא יין - פרק שמיני

בגמרא. ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה וקתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית. לע"ד יש להוכיח קצת מכאן כשיטת הפוסקים א"ח (סי' רע"ח) דעל חמר מדינה מקדשין דזולת זה מאי ראיה מסיפא דמשקין ברביעית דילמא התם משום דלא חזי לקידוש בעינן רביעית כדי שתיה אבל יין דחזי לקידוש חייב אף בפחות מכדי שתיה. ואף דרבא בעצמו אמר פסחים (דף ק"ז) תהוי שקיותיה שיכרא מאן דמקדש אשיכרא התם באינו חמר מדינה. וא"ל דמזה גופא הוכיח רבא דשיעור קידוש ברביעית דמסתמא בעינן לקידוש כשיעור שתיה וחזינן בסיפא דשיעור שתיה ברביעית ז"א דע"ז לא היה צריך להוכיח ממשנתנו דמצינו כ"ד דשיעור שתיה ברביעית נזיר (דף. ל"ג) דרביעית יין לנזיר ע"ש אלא צ"ל דהוכחת רבא משיעור דחשיב להוצאת שבת ולפמ"ש התוס' דאביי באמת מחלק בין יין דראוי לקידוש לשאר משקין צ"ל דמיירי במקום שהיין מצוי דאין מקדשין על שאר משקין:

בתוס' ד"ה דאמר רבא. דא"כ מאי פריך אביי לוקי מתניתין. והקשה המהרש"א הא דלא קשיא ליה דא"כ מאי מייתי רבא ראיה ממתני' ליחייב ברובע רביעית אדרבה לוקי מתני' בשאר אדם. ולע"ד פשוט כיון דאיכא דמזגי על חד תלת בודאי חייב בפחות דהא חזי לאותן אנשים וכן צ"ל לפמ"ש דדרך למזוג על חד תרי שלא יפסיד המראה דאפ"ה בודאי חייב בפחות דחזי לאותן המוזגין לטעם ועוד הא בודאי ראוי לכוס של ברכה כיון דמזגי הכי לטעמא וא"כ חייבין עליו:

בד"ה ועוד מים. ואביי לא פליג אלא דלא מצריך רביעית אבל רובע רביעית וכו'. וק"ל א"כ היאך יפרש ההיא דפסחים אם טעם מלא לוגמא שכתבו התוס' לעיל דהוא כדי שיסלקנו לצד אחד ועכ"פ הוא רוב רביעית כמ"ש שם בפסחים (דף ק"ו) וכן מוכח מיומא (דף פ') דאיכא דמחייב ברביעית ואיכא למ"ד בכמלא לוגמא מצד אחד. ואי כמלא לוגמא הוא פחות מרובע רביעית א"כ חלוקין יותר מדאי כמ"ש לעיל אכדי גמיעה אם פחות מגרוגרת דרובע רביעית הוא קרוב לגרוגרת דגרוגר ת א' מג' בביצה כמ"ש הרמב"ם ה"ש (פ' ח') ועירובין (פ"א) ורובע רביעית אחד מד' מביצה ומחצה ואולי פליג עלה אביי דלא מתני בר"ח ור"א:

בא"ד ה"פ אחד ישתה אותו רובע רביעית ואחד ימזגנו לא ידעתי מדוע לא פירשו גם לאביי דהרובע רביעית יחזיק ע"י מזיגה כמו לרבא ברביעית:

בא"ד אבל אי מיפסל מכוס של ברכה ע"י פגימה לא מיחייב ברביעית. וק"ל היאך יפרשו לפ"ז הא דפליג ר"ש ע"ז דכולן ברביעית ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן. ולא מפליג בין יין לשאר משקין. ולפי דבריהם א"כ לא פליג ר"ש כלל ביין ובכוס פגום מחמיר טפי ומ"ק אלא למצניעיהן ועוק"ל דתניא בתוספת' (פ' ט') יין כדי גמיעה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס וא"כ לאביי דמזיגת הכוס הוא רביעית ה"ל שיעורא דר"י נפיש וקיי"ל לקמן (דף פ') דשיעורא דרבנן נפיש אולם הגר"א מחקו

בגמרא יבש בכזית. ופירש"י דהכא בעינן כזית שלם דלאו בר מזיגה הוא משמע דראוי לאכלו כשהוא קרוש. וכה"ג כתב הרמב"ם הר' נזירות (פ' ה') גבי נזיר אם שתה רביעית יין או אכל כזית יין קרוש חייב:

ויש לעיין בתוס' שבועות (דף כ"ג) גבי הא דיליף גבי מעשר דכתיב ואכלת דשתייה בכלל אכילה דגמרינן שכר שכר מנזיר והקשו דילמא מיירי ביין קרוש. ותירצו דיין קרוש אינו ראוי לאכילה אלא שורין אותו במים ושותין ע"ש. וצ"ל דהתוס' לשיטתם בסוגיין ד"ה ועוד דאף ביין נימוח אינו חייב ברביעית רק אם ראוי לכוס של ברכה וע"כ גם בקרוש חייב משום דראוי לשרות:

שם כשטמאו ב"ה בדם כשיש בו רביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית. צ"ע דבנזיר (דף נ') גבי כזית נצל דמטמא באהל ומפרש שם בסוגיא דהוא ליחה היוצא מן המת לשיטת התוס' שם דהעולה ברתיחה לא בעינן קרוש כלל. ואף לשיטת רש"י דבעינן קרוש היינו משום דבלא קרוש אמרינן כיחו וניעו הוא הא בידעינן לא בעינן קרוש. ועי' במ"ל הל' טומאת מת ופ' ב') ומדוע לא בעינן שם רביעית נצל. ואף אם נימא דנצל סמוך טפי אפילו מדם מ"מ ליבעי טפי מכזית שאם יקרוש יעמוד על כזית:

ע"כ לא דכ"ע אבר קטן של קטן בן יומו לא. וק"ל הא טפי ניחא למימר דפליגי בדרבי ינאי וכה"ג הקשו התוס' לעיל (דף ח') ד"ה אמר אביי:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה