אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
הזורק - פרק יא · דף קב.
במשנה קלטה אחר קלטה כלב פטור. לשון קלטה משמע שהשני עושה מעשה שקלט מן האויר כדלעיל (דף ה') לא תימא קבל אלא קלט. אבל קשה הא קיי"ל שם אפי' לא קלט רק שעקר ממקומו וקבל פטור ע"ש:
שם בגמרא. לכתא ומיתנא אוגדו בידו הוא. לא הבנתי הא ע"כ בסוף בשעת נפילה בארץ נעקרה לגמרי ולא נשאר אגודו בידו רק בשעה שנזכר היתה עדיין בידו להחזיר ע"י החבל וה"ל תחלתו בשוגג וסופו במזיד:
שם בגמרא. מחשבתו משויא ליה מקום. עי' בחידושי הרמב"ן פ"ק (דף ה'):
ברש"י ד"ה אף. ואין עירוב והוצאה לי"ה. וכן פירש"י יבמות (דף ל"ד) ועי' בש"א (סי' ע') ואכמ"ל:
בתוס' ד"ה ובמאי. אע"ג דכי גמר שיעורא במזיד גמר. לכאורה כיון דהעקירה והנחה היתה בחיוב לא גרע שתי אמות שבנתיים במזיד מאלו היתה למעלה מי' שהוא מקום פטור דחייב. אולם לפ"ז לא צריך שש אמות דאפילו בד"א אמה א' בשוגג ושתי אמות במזיד ואמה אחת בשוגג ג"כ חייב כמו במעביר מתחלת ד' לסוף ד' דרך עליו לעיל (דף ז') לשיטת רש"י שהוא למעלה מי' וכן משמט בשינויא דרב אשי לעיל הא נחה חייב בד"א שחזר ושכח. וקתני סתם אפילו בד"א מצומצמות: