אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
הזורק - פרק יא · דף צט.
ברש"י ד"ה בד' ופלגא סגי מפני הפסקת מקום הבריחים. עי' במהרש"א שהוכיח דאף לרבותיו של רש"י ע"כ לא היו הטבעות זקופין יותר מטפח וחצי ולע"ד אינו מוכרח די"ל דהיו מחזיקין חצי אמה כדמשמע מפירוש רבותיו ויכול לסדרן בד' ופלגא דמושיב שתים זו אצל זו בראש עגלה כדפירשו שם וחצי אמה ריוח באמצע כשיעור טבעת אחת ויסדר הקרשים אחת נכנס ואחת יוצא אולם נראה דלא היו חצי אמה בצמצום רק מעט פחות מדפירש דלא לדחקו אם מניחן על צידן ואם היו חצי אמה א"כ אף במונחין על חודן היו דוחקין. ומש"ה מוכרחין לעיל לפרש שהיו הטבעות מכוונים זה כנגד זה ושיעור שני טבעות ריוח באמצע. ולא סגי להו במושיב הפנימיות זו אצל זו והטבעות פונין חוצה להן כמש"ש המהרש"א ע"ש. והיינו דע"כ לא היו חצי אמה דהא ע"כ היו שם שני טבעות ביניהם וד' קרשים ושני טבעות שכל אחד חצי אמה בה' אמות לא יתבי וא"כ אם לא היו זה כנגד זה אמרינן לבוד בכל אחת:
בתוס' ד"ה למה לי ועוד היאך היו יכולין וכו' א"כ היו הקרשים נוקשין זה בזה. וכתב המהרש"א וליכא למימר שלא היו הקרשים סמוכין באמצע בין העגלות והיו נוטים על האוהלים יותר מב' חמות מכל צד דא"כ לא היו מונחין על האמצען טפי לא היו יכולין לעמוד על אמתא ופלגא ולכאורה עדיין לפ"מ שהקשו למ"ד כלין והולכין עד כאצבע שלא היו יכולין לעמוד. א"כ י"ל דקושיא חדא מתרצא בחברתה דשני צדדי הכבדין משני הקרשים היו באמצע רחוקין קצת זה מזה ושני צדדי הדקין שבהן היו לצד חוץ והיו על האוסלים יותר מב' אמות נמצא דכובדן של צד הפנימי ממלא המשקל דאורך של צד החיצון אלא דלא ניחא להו לפרש כך:
בתוס' ד"ה מסייע, ליה לר"י והשתא אתי שפיר וכו' והא דנקט נמי על גבן וק"ל הא בעיא דר"י היא לקמן בסמוך בכותל המוקף לכרמלית וזרק ונח על גביו מהו. ומדוע לא פשיט ממתניתין דחייב: