אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
הזורק - פרק יא · דף צז:
למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתניא ר"א אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות. ופירש"י ומנינא ל"ל ע"כ לדעת כמה חטאות. וק"ל דלמא אתי לענין התראה דאם התרה משום אב אחר פטור ואשמעינן דליכא אלא ל"ט התראות וי"ל:
שם והיכי משכחת דאמר עד דנפקא לר"ה. והקשה בדו"ח א"כ למאי נקט ועבר ד"א הא גם בעבר רק אמה אחת היינו פלוגתייהו. ולע"ד ליישב קצת דניחא ליה למנקט ד"א דמקרי טפי לא נתקיימה מחשבתו דאינו יכול להביא עד הבית מקום כוונתו וע"כ טעמא דר"י משום קלוטה אבל באמה אחת ליכא למשמע דטעמא דר"י משום קלוטה אלא משום דיכול להביא ונקרא נתקיימה מחשבתו. ועי' לקמן (דף ק"ד) בתוס' ד"ה נתכוין דתליא במה שצריך:
שם באומר כל מקום שתרצה תנוח. לכאורה צע"ק דא"ז מספיק דהא מ"מ לא היתה כוונתו לעשות אלא מלאכה אחת דהוצאה או עד דנפקא לר"ה או הוצאה אריכא שתנוח לסוף ד' אבל לא להעברת ד"א בר"ה דהיינו שתנוח כדנפקא לר"ה ותעקור ותחזור ותנוח לסוף ד'. ועי' פירש"י ב"ק (דף כ"ו) בנתכוין לזרוק שנים וזרק ד' לא מהני שאומר כל מקום שתרצה תנוח שעיקר מחשבתו אינה למלאכה:
ויש לחלק ועמ"ש בסמוך:
שם בגמרא ולאו היינו דא"ל רבינא לר"א וא"ל באומר בכ"מ שתרצה תנוח. והקשה בדו"ח דרעק"א הא כתבו התוס' בעירובין (דף צ"ח) גבי היה קורא בספר ונתגלגל מידו דלא ס"ל לר"י קלוטה כהונחה דוקא באינו מקפיד על החפץ אנה ינוח משא"כ התם דאין רצונו שיפול שם הספר לא אמרינן קלוטה. וא"כ מאי מדייק הכא מדא"ל באומר כ"מ שתרצה תנוח מוכח דבלא אמר אלא נתכוין לזרוק ח' וזרק ד' פטור הא הוצרך לאוקמי בהכי דאי באומר שתנוח בסוף ד' לא היה בו משום קלוטה כהונחה עכ"ל ולע"ד י"ל דהתם נתגלגל שלא ברצונו כלל לא אמרינן קלוטה אבל הכא הא זרק ונתכוין שתעבור דרך שם והא לר"י כונת קלוטה ה"ל ככונת הנחה הוא כדקאמר לעיל באומר עד דנפקא לרה"ר תנוח ונקלט דרך שם חייב דנקרא נתקיימה מחשבתו. וה"ה להיפוך דאם נתכוין שתקלט שם אמרינן קלוטה כהונחה דמי. עוד הקשה בסוף דבריו לפי הצד דאף בלא ניחא ליה שתנוח שם אית ביה דין קלוטה כהונחה הא מה דבאמת נתכוין לזרוק ח' וזרק ד' פטור דכמה דלא זריק ד' לא זריק ליה תמניא. הא זהו שייך אם לא אמרינן קלוטה כהונחה דהיה אפשר בזריקת תמניא בלא ההנחה שבנתים אבל לר"י דקלוטה כהונחה הא דמי ממש לשם משמעון דהא בזריקת עד סוף ד' בהכרח שנח כדנפקא מהבית מטעם קלוטה ודמי ממש לשם משמעון והניח בצע"ג ולע"ד דהא בהא תליא דסברת קלוטה גופא תליא באי נקר נתקיימה מחשבתו בנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' דדין קלוטה כדנפקא מהבית דמי לדין נפילת סוף ד' דאם נתכוין לזרוק ח' וזרק ד' מקרי שם משמעון אף בלא סברת קלוטה וא"כ בזרק מרה"י לרה"ר ונתכוין לעבור ד"א ונפל בתחלת ד' מקרי ג"כ שם משמעון ונקרא דנתקיימה מחשבתו כאלו רצה שתפול שם א"כ ממילא אמרינן ביה ג"כ קלוטה שנקלט שם אבל אי אמרינן בנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' דלא נקרא שם משמעון דלא נקרא נתקיימה מחשבתו. וה"ה בזרק מרה"י לעבור ד"א ברה"ר ונפל בתחלת ד' ג"כ לא נקרא נתקיימה מחשבתו ממילא לא אמרינן בה ג"כ קלוטה והשתא מוכח שפיר מדקאמר אי להכא סוף ד' בעי לה להכא אצל הפתח לא בעי לה ולא אמרינן שם קלוטה א"כ אם נפל שם ג"כ פטור וה"ה בנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' ויתר הדברים ביארתי בפ"ק (דף ד') ע"ש: