אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה מדליקין - פרק שני · דף לד.
במשנה. עשרתם ערבתם הדליקו את הנר לע"ד דלהכי צריך למישאל אהני תרתי מילי יותר מכל צרכי שבת משום שהם צריכין רשות בעה"ב דהא אוקימנא בסוגי' דמיירי בעירובי תחומין וקיי"ל עירובין (דף פ"א) שאין מערבין ע"ת אלא מדעתו וע"ש בהרא"ש [וההיא דעירובין (דף פ') דאשתו מערבת שלא מדעתו אינו אלא בע"ח. והא דמבואר בי"ד (סי' שכ"ח) דמשרתת מפרשת חלה אינו אלא ברגילה בזה"ז דאין לה שיעור ומשום קלקול העיסה וזה לא שייך במעשר] וצריך לידע קודם חשיכה כדתנן עירובין (דף פ"ב) כל מי שקיבל מבעוד יום מותר ומסקינן בסוגיא הודיעוהו קתני ע"ש. וכן בתרומה תניא ב"מ (דף כ"ב) התורם שלא ברשות ומצאו בעה"ב וא"ל כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה. ואף דקאמרינן שם דמיירי בדשויה שליח ע"ש מ"מ משמע בקדושין (דף נ"ב) דאפי' בדלא משווי שליח ע"ש. וכן משמע עירובין (דף ע"א) וכן פסק הרמב"ם בהל' תרומות (פ"ד) ועי' בט"ז ובביאורי הגר"א י"ד (סי' של"א) ולשיטת התוס' בקדושין (דף נ"ב) דדוקא בדשוי' שליח י"ל דה"נ ברגילה דמי כמשווי שליח ואפ"ה צריך לידע כדהתם:
שם ובהלנקת הנר. לכאורה יש לדקדק על סידור המשנה דהיה צריך למיתני הדלקת נר קודם עשרתם ערבתם דהוא איסור כרת כדאמרינן בסנהדרין (דף ס"ח) גבי חליצת תפילין דהאיך מניחין איסור סקילה. ונ"ל להוכיח מזה כשיטת הפוסקים א"ח (סי' רס"א) דקבלת שבת תליא בהדלקת נרות ועי' בסוגיא. וה"ק אם כבר עשרתם וגם ערבתם כעת תוכלו להדליק הנר דלאחר הדלקת הנר אסור לעשר. והא דקתני עשרתם קודם לערבתם הוא משום דאין לערב בטבל כדתנן עירובין (דף ל"א) וזהו כוונת מתניתין אם עשרתם ואח"כ ערבתם בפירות המתוקנין כעת הדליקו הנר ועמ"ש לקמן (דף ל"ה):
בתוס' ד"ה שניהן הני מילי לכתחילה אבל בדיעבד כשר צל"ע האיך שייך הכא לחלק בין לכתחילה לדיעבד אחר שכבר התחיל הבין השמשות וכיון דאסרינן ליה לערוב אין בידו לתקן ונקרא לע"ז דיעבד דהא אסור לו לילך למחוז חפצו ומאי נפ"מ אם נאסור לו לילך קודם עירוב או לאחר עירוב ולא שייך לחלק בין לכתחילה לדיעבד אלא היכא דבידו לעשות כמו שירצה דלכתחילה אמרינן ליה עשה כך וכה"ג כתב הש"ך בי"ד (סי' ל"ג) לענין שחיטת עוף דלכתחילה צריך שני סימנים ובמקום דלא אפשר הוי כדיעבד והרבה כי"ב ואין לדחוק ולומר הא דאסור לכתחילה הוא לאו משום חשש הליכה אלא משום חשש איסור מלאכת עירוב דאסור בשבת ויו"ט כדמשמע ביצה (דף י"ז) ז"א דממנ"פ דאם לילה הוא ולא קנה עירוב אין כאן מלאכה כלל. ואיכא מ"ד שם דאף ע"ת מותר להניח בתנאי דאם לא הוי עירוב לא נקרא מלאכה. ואולי י"ל דהחילוק בין לכתחילה לדיעבד הוא בעוד יום דעירובי חצירות מותר לכתחילה לשהות עד בה"ש וע"ת מחוייב לכתחילה להניח מבעוד יום ואם שכח מניח בה"ש אבל א"ז שיטת הפוסקים ועי' במהר"ם:
בא"ד וקשה לרשב"א דר"י לית ליה ספק עירוב כשר אלא משום חזקה. אולם הרמב"ם בהל' עירובין (פ"ו) פסק ג"כ כרש"י והא דספק תרומה טמאה אינו עירוב פירש שם המ"מ דבעינן סעודה הראוי' מבעוד יום ע"ש. ולע"ד יש להוכיח דלר"י לא בעינן בדרבנן חזקת היתר מיבמות (דף פ"א) דתנן ר"י ור"ש אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה ומפרש שם בסוגיא ר"ל דמאכילה בתרומה דרבנן דס"ל לר"י דאנדרוגינוס ספק אשה הוא ע"ש. ואע"ג דאשה זו זרה היא ואדרבה יש לה חזקת איסור וביש לה חזקת איסור אמרינן עירובין (דף ל"ו) גבי ספק טבל לר"י דספיקא לחומרא אפי' בדרבנן ע"ש י"ל דלא שייך חזקה אלא בספק התלוי במעשה. אבל אנדרוגינוס ספיקא דדינא הוא כדמוכח רה"ש (דף כ"ט) ובחזקה לא נשתנה הדין. וסברא זו כתבו המחברים בכמה דוכתי. ואף דאמרינן שם ביבמות (דף פ"א) דאינה אוכלת בזמן חזה ושוק אפי' בתרומה דרבנן דאתי לחלופי בדאורייתא הא תחומין נמי א"ל עיקר מה"ת כדאמרינן שם עירובין (דף ל"ו) ע"ש ובעיקר הדבר בספק דרבנן ביש לו חזקת איסור כבר האריכו בזה כמעט כל המחברים. ולע"ד יש להביא ראיה מהא דתנן במקואות (פ"ו) גבי עירוב מקואות כשפופרת הנוד ספק כשפופרת ספק אינו פסול מפני שהוא ספק מה"ת. וכן כזית מן המת ונבילה ע"ש. הרי דמדמי ספק טבילה לספק טומאה דבשניהם טמא מפני שהוא ספק תורה הא דרבנן בשניהם טהור אף שיש לו חזקת טומאה. ואולי יש לחלק בין טבילת טומאה דרבנן לפסול מקוה דרבנן כדמשמע במקואות (פ"ב דבספק שאובין טהור לכ"ע ואלו בספק טבילה בטומאה דרבנן משמע ביומא (דף ל') דמחמרינן בספיקו כבדאוריית' גבי אין אדם נכנס לעזרה לעבודה עד שיטבול ופליגי שם ב"ז ור"י בטבילה אם היא דאורייתא או דרבנן ופריך שם במאי קמיפלגי ולא משני דפליגי בספיקו דלמ"ד דרבנן ספיקו לקולא וע"ש בב"א ועי' מ"ש בחיבורי שם ישראל בדיני כלאים בח"ל:
ברש"י ד"ה רותחות הן וליכא למיחש שמא נצטננה וירתיחנה. לפמ"ש הב"י (סי' שי"ח) דשיטת רש"י בד"ה משחשיכה שכתב שמא ימצא קדירתו שנצטננה וירתיחנה דבאינה נצטננה אין בישול אחר בישול א"כ הכא בה"ש ברותחות מותר אפי' לכתחילה לרתח יותר ועי' בקרבן נתנאל פ' כירה (אות כ"ד) ומ"ש לקמן (דף נ"א):