אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה מדליקין - פרק שני · דף לב:
בעון נדרים מתה אשתו. בר"ה (ד' ו') אמרינן דבעון בל תאחר אינה מתה וע"ש בתוס' ובתשובת הרשב"א (סי' שמ"ח) והקשה הט"א א"כ לא משכחת לה כלל דמתה דהא כל ימיו עד מותו בעומד והקרב קאי ואף שידוע להקב"ה שלא יקריב הא אין דנין את האדם על סוף רק באשר הוא שם ע"ש ולע"ד משכחת לה כגון דאמר הרי זו עולה כדקאמר התם אפריש ולא אקריב. ומת הקרבן דשוב אינו יכול לקיימו [וע"ז אינו נוגע לההיא דמכות (דף ט"ו) בקיימו ולא קיימו ובטלו ולא בטלו דהכא נענש על שב ואל תעשה] ובל"ז לע"ד אינה נצל אשתו ממיתה אלא לאחר ההקרבה אם הקדים והקריב אבל כיון דעבר על בל תאחר שהוא זמן שנתן לו ה"ל כעובר על נדרו ממש ומתוח דין על אשתו אף שיכול להקריב דנין באשר הוא שם ולאחר הקרבה אף שעדיין נשאר עון דב"ת ה"ז זריז ונשכר אשתו וסברא כזו צ"ל בכל החטאים דתשובה מכפרת בכ"מ רק כ"ז שלא שב הדין מתוח עליו ואם קדם ושב ורפא לו אולם לכאורה למ"ד בעון נדרים בנים מתים ויליף מאל תאמר לפני המלאך הגזבר וכו' הוא ג"כ בא"ז דאמר ה"ז ומת הקרבן א"כ בכתובות (דף ע"ב) גבי יוצאת שלא בכתובה בנודרת ואינה מקיימת ומפרש דבעון נדרים בנים מתים ע"ש וא"כ לר"ז דבעי בר"ה (דף ו') אשה מהו בבל תאחר. וא"כ מותרת לכתחילה לשהות ואם אח"כ מת הקרבן מעצמו אונס גמור הוא ולמה יומתו הבנים ואם שחטתו א"כ בת מעילה היא ואם הורגתו היא מזיק הקדש בלא חטא נדרים. וע"כ מיירי כשקבעה זמן ועבר הזמן כמ"ש הט"א. או נדר אחר שנדרה שלא לעשות דבר זה ועברה ועשה. אולם לפמ"ש הט"א שם בר"ה (דף ו') דבעי' דר"ז אינו אלא לענין ב"ת דרגלים אבל לאחר שנתו או צדקה אחר פשיטא דשייך גם באשה. א"כ אף בכה"ג משכחת כנ"ל ואין כדאי להאריך בזה:
שם מכדי ר"י הנשיא היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמר ומשני בתר דשמעה מר"א בר"ש. ופירש"י דהיינו ברייתא דלעיל דבעון נדרים הוא בתר דשמעה מר"א בר"ש. ורבו הדקדוקים דהא בהך ברייתא גופא פליג בתר ר"א בר"ש ועוד מדוע לא סיים בתר דשמעה סברה כמו בכ"מ ועוד דרבי יליף מאל תתן את פיך ור"א בר"ש מלשוא הכיתי כדקאמר רנב"י ועוד למה ליה לרנב"י כלל דר"א בר"ש יליף מקרא אחר דהוא מלשוא הכיתי ולא מקרא דרבי דהוא מאל תתן וכו'. ולולא פרש"י י"ל להיפוך דברייתא דלעיל דבעון נדרים מקרא דאל תתן הוא קודם דשמע דקרא לשוא הכיתי מיירי במיתת בנים והברייתא בתרייתא דבעון ביטול תורה הוא לאחר ששמע דהקרא לשוא הכיתי מיירי במיתת בנים וע"ז קאמר שפיל לסיפא דקרא מוסר לא לקחו דהוא ביטול תורה ולפ"ז מוכרח שפיר רנב"י דמ"ד בעון נדרים הוא ג"כ מקרא חדא דלמאן בעון ביטול תורה: