אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) במה מדליקין - פרק שני › דף כח:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

במה מדליקין - פרק שני · דף כח:

דף כח.

אתיא בקל וחומר מנוצה של עזים. ואין להקשות א"כ אף עור טהורה איכא למילף בזה הק"ו מנוצה של עזים ולמה לי' קרא לעיל בעור טהורה מקיש מכסה התחתון לעליון דקרוי אהל. די"ל דאי לאו קרא ה"א דגזירת הכתוב הוא דהוי ממעטינן מקרא ועשית מכסה לאהל דעור לאו אהל הוא ולא מהני הק"ו אבל השתא דאיכא קרא בטהורה שפיר ילפינן בטהורה מק"ו. אולם לכאורה קשה מדוע לא נילף מהק"ו דנגעים דגם שתי וערב ליטמא באהל אע"ג דבנגיעה אינו מטמא מ"מ הא מצינו כה"ג בפשוטי כלי עור דבנגיעה טהור ובאהל מטמא כמ"ש המ"ל הל' טומאת מת (פ"ה) דגזירת הכתוב הוא הואיל דהיתה במשכן ע"ש. ולע"ד משמע כן בסוגיא לעיל גבי קרשים דאם היו קרוי' משכן היו טמאים באהל אף שהוא פשוטי כלי עץ וא"כ ה"ה לשתי וערב דהא ודאי דשו"ע דמי טפי לאריג מדמיון עור טהורה לטמאה וי"ל דליכא למילף ק"ו מנוצה ש"ע דמה לנוצה ש"ע שטמאים באהל שכן טמא גם בנגיעה תאמר בשו"ע שטהורים בנגיעה:

שם תפילין בהדיא כתיב למען תהי' תורת ה' וכו' וק"ל כיון דבמסקנא אפילו רצועות בעינן טהורות א"כ למה לי ההלמ"מ בשערן וגידן וכן לפי ההלכתא ל"ל קרא למען תהי' תורת ה' וכו' בתפילין גופא וי"ל:

שם והאמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני והקשה בגליון הש"ס הא י"ל לעור של תפילה של יד. והנה לכאורה קשה יותר מזה על הרמב"ם הל' תפילין (פ"ג) שכתב אין עושין תפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השין ולכאורה קשה לפ"ז בשל יד דאין בו שין לתכשרי ע"י פסולין וראיתי בספר עשרים גרה שהוכיח מסוגיא זו דאין חילוק בין עור של יד לשל ראש ע"ש והנה באמת מצינו לענין עור כמה דברים דעור של יד שוה לשל ראש במגילה (דף כ"ו) דחשיב אלו הן תשמישי קדושה נרתיק של תפילין ורצועותיהן. וכתבו התוס' מכאן משמע שהדלי"ת והיו"ד של הרצועות לא הוי הלכה למ"מ רק השין מדקרי להו רק תשמיש קדושה ע"ש. ולכאורה לפ"ז ה"ל למיחשב ג"כ עור של יד לתשמיש ונרתיקו לתשמיש דתשמיש וא"צ גניזה וכן לענין תשמיש המטה דקיי"ל ברכות (דף כ"ה) דאסור עד שיניח כלי בתוך כלי שאינו כליין. האם נימא בתפילין של יד סגי חד כלי דהעור גופה חיפוי כלי הוא וזה לא מצינו בשום מקום וצ"ל דהבתים הן כמו גוף הפרשיות אף לענין גניזה אין בהם הלמ"מ ומנלן באמת דהרצועות הן תשמישין והבתים הם גוף התפילין אם לא ע"י השין דכיון שנמצא בהן אותיות מוכח דאין עשייתן לבית בעלמא ועדיין צ"ע ועי' בתשובות נ"ב מה"ק חלק א"ח (סי' א') ומה"ת (סי' ג'):

שם ודכ"ע א"ל דר"י דמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. וק"ל לפמ"ש בש"ע א"ח (סי' ש"ח) דכלי שנשברה אפי' בשבת מותר לטלטל שבריהם אם עדיין ראוין לשום מלאכ' דלא מקרי נולד (ודלא כהמ"א דכתב דלמ"ד נולד אסור בעינן מעין מלאכ' הראשונה כמש"ש המחצית השקל בשם הא"ר ות"ש ע"ש) א"כ לפמ"ש דפסק שם בש"ע (סי' ש"ח עי"ג) דעה ב' דטליתות שבלו מותר לטלטל אפילו באין בהן ג' אם אינן טליתות של מצוה דחזי לקינוח ע"ש א"כ אפילו אם נקרעו בשבת מותר דהא ראוין לשום ענין ולא בעינן דווקא מלאכה הראשונה א"כ מ"ט אסור הכא להדליק ובשלמא על הרמב"ם שפסק ג"כ בהל' שבת (פ' כ"ה) דלא בעינן מעין מלאכתן ל"ק דהרמב"ם לשיטתו בהל' שבת (פ' כ"ו) דשירי מטליות אסור לטלטל דלא חזי לכלים:

ובזה י"ל קושית השער המלך בהל' י"ט (פ' ב') שכ"ש המ"מ בשם הרשב"א שכשמדליקין בכלי לא יהפוך בהן אחר שאחז בהן האור דנעשו שבר כלי ולא נזכר בדברי רבינו. ואפשר שהיה לו גרסא אחרת או פירוש אחר בגמרא. והקשה עליו השעה"מ מסוגיא דהכא. וגם הרמב"ם בעצמו הביאו בפירוש וע"ש. ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם לשיטתו דלא בעינן מעין מלאכתן ולזאת בכלי אף שהאור אכל מהן מקצת עדיין ראויה לשום מלאכה כמ"ש לקמן (דף כ"ט) ע"ש. אבל בבגד פחות על ג' לא חזי לכלום להרמב"ם כנ"ל וכן על הראב"ד שהביא המ"מ בהל' שבת (פ' כ"ה) דשירי טליתות מותר לטלטל ל"ק די"ל דס"ל דבעי מעין מלאכתן כמ"ש המ"א (סי' ש"ח) ושירי טליתות אף דחזי לקינוח מ"מ לא הוי מעין מלאכתן ולא שרי אלא כשנקרע בע"ש אבל על הש"ע דפסק דלא בעינן מעין מלאכתן ובשירי טליתות פסק דשרי קשה כנ"ל ואין לומר דפתילות נר שבת מקרי טלית של מצוה כדלקמן (דף מ"ה) דקאמר שהוקצה למצותו ע"ש. ואסור להשתמש בו דבר מגונה. ז"א דהא עדיין לא נשתמש בו למצוה ואינו אלא הזמנה וקיי"ל בסנהדרין (דף מ"ח) דהזמנה לאו מילתא היא ע"ש וי"ל בדוחק דהכא מיירי בטלית של מצוה:

ויש לי להביא ראיה לשיטת הרמב"ם דפחות מג' לא חזי כלל דהא לכאורה קשה הא מבואר בש"ע ומ"א (סי' ש"ח) דבמוקצה שהיא בידו רשאי לטלטלו יותר א"כ הא הכא בשעה שנוטל ה"ל כלי ומה איכפת לן אם אח"כ נעשה ש"כ הא כבר היא בידו אולם לפמ"ש האבן עזר הל' שבת (סי' רס"ו) דאין מותר לטלטל במה שבידו אלא בכלי שמלאכתו לאיסור ע"ש. י"ל דהכא בש"כ גרע טפי. וז"א אלא לשיטת הרמב"ם דפחות מג' לא חזי כלל אבל לשיטת הראב"ד דחזי לקינוח רק דאסור לבזותו א"כ דמי לכלי שמלאכתו לאיסור ויש לחלק דכלי שמל אכתו לאיסור ראוי עכ"פ בחול לאפוקי פחות מג' דאף בחול אינו ראוי לא מקרי כלי כלל כבגד שעטנז סי' ש"ח ועמ"ש במסכ' דמאי (פ"ז). ואולי י"ל דהאי ודכ"ע א"ל דר"י לאו לענין מחלוקת ר"י ור"ש בנולד לחוד קאי אלא אכולא מילתא דר"י דס"ל לקמן (ד' ק"כ) דבעינן מעין מלאכתן הראשונה ועי' מש"ש:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה