אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה מדליקין - פרק שני · דף כח.
בגמרא השתא עור בהמה טהורה לא מטמא. הלשון תמוה דהא בהדיא תנן כלים (פכ"ז) מוסיף על העץ שהוא מטמא טומאת אוהלים וטפי ה"ל למיפרך אמתניתין דהתם:
שם תחש שהיה בימי משה קמיבעי ליה טמא היה או טהור וק"ק אמאי לא פריך הכא דלמא דוקא תחש ממש כדפריך ביבמות (דף ק"ב) גבי מנעל התפור בפשתן פסול דכתיב ואנעלך תחש ופריך ואימא תחש אין מידי אחרינא לא ע"ש. ואם נאמר דאהל אהל ריבה כדמשני ביבמות נעל נעל ריבה א"כ תיקשי אפי' עור בהמה טמאה נמי והכא ליכא לשנויי א"כ גז"ש מאי אהני ליה כדמשני התם א"כ תחש מאי אהני ליה דהא איצטריך להוציא כל היוצא מן העץ ובפר לשיטת התוס' והרא"ש ביבמות (פ' י"ב סי' ו') דנעל נעל ריבה אפי' עור בהמה טמאה ודלא כר"ת שם דבעינן דוקא עור בהמה טהורה ע"ש וכן מוכח הכא בסוגיא דפריך בסמוך ואלא הא דתני ר"י לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה למאי הילכתא אמאי לא משני דאשמעינן לענין חליצה לשיטת ר"ת וכן הקשה בספר ערוך לנר ומה דתירץ שם דא"כ ה"ל לאשמעינן בפירוש. תירוצו נעלם ממני דא"כ לפי הה"א דאשמעינן לענין טומאת אוהל נמי תיקשי הכא. וכן מוכח שם כל הסוגיא דמדמי שם ביבמות (דף ק"ג) לשבת ע"ש. ובשבת ודאי אין לפלוגי בין עור בהמה טמאה לטהורה. ומ"ש לענין טומאת אוהל דלא מרבינן עור בהמה טמאה או להיפוך דלמא תחש דוקא וריבויא דאהל אהל איצטריך לרבות שאינן שזורים וחוטן כפול ו'. ולענין הא דמרבינן מיניה סוכה (דף כ"א) אהל שאינו עשוי בידי אדם ע"ש. והא דאמרינן לקמן ע"ב דתחש לפי שעה נזדמן למשה ועשה ממנו משכן ונגנז. נראה לכאורה דקאי אתחש שבימי משה דהיה בריה בפני עצמה. אבל עכ"פ מין תחש לא בטיל כדמוכח בסוגיא דיבמות הנ"ל ועי' בח"א ואולי שאני התם דאסמכתא בעלמא היא:
עוד אפשר לומר דס"ל דתחש נגנז לגמרי וכן נאמר בירושלמי (פ"ב) דחיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר וכיון שעשה ממנו משכן נגנז וא"כ לא צריך קרא נעל נעל לרבות עור בהמה טהורה דלאו תחש דפשיטא דא"א לעקור דין חליצה וע"כ אתי לרבות עור בהמה טהורה דעכ"פ מיקרי מנעל אבל הכא בטומאת אהל י"ל דאתי לרבות עור בהמה טהורה דלאו תחש ועדיין צ"ע:
שם קצץ מכולן ועשה אחת מנין וכו'. וק"ל למה לי קרא בנגעים הא בכל הטומאות נמי דינו כן לקמן (דף ע"ו) הבגד והשק והעור מצטרפין. ואין לומר דכל הטומאות ילפינן מבגד דהא איכא למידחי מה לנגעים שכן שתי וערב טמא:
בתוס' ד"ה מה לשרצים ועוד י"ל דג"ש לא איירי בטומאת אהל המחובר. וק"ל כיון דטומאת נגיעה דמת טמא בעור טמאה. א"כ איכא למילף מנגעים ונגיעה דמת במאי בינייהו דהשתא ליכא למיפרך מה לתרוייהו שטמא בפחות מכזית ועי' במהר"ם ומהרש"א: