אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) במה מדליקין - פרק שני › דף כז:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

במה מדליקין - פרק שני · דף כז:

דף כז.

לאתויי ציצית דאינו חייב רק בצמר ופשתים כמו בנגעים. וק"ל מדוע לא נילף ג"כ מנגעים לע"ז דתנן נגעים (פי"א) הבגדים הצבועין אינן מטמאין בנגעים דכתיב צמר ופשתים מה פשתים לבן ובפרט לשיטת רש"י במנחות (דף מ"א) דשני חוטי לבן צריכין ממראה הטלית וכן הוא שיטת הרמב"ם והראב"ד הל' ציצית (פ"ב) א"כ ודאי מסתבר שהכתוב מקפיד על מראה הטלית והנה הב"י הל' ציצית (ס"ט) הביא בשם העיטור דציצית של לבן קודמין לכל הצבעונים שיהיה הציצית ממין הכנף סתם טליתות של צמר היו לבנים ובמ"א הוכחתי כשיטה זו מהא דתניא במנחות (דף מ"ג) וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה דתנן מאימתי קורין שמע משיכיר בין תכלת ללבן משמע דבעינן דוקא לבן] וכע"ז כתבו התוס' במנחות (דף ל"ח) לענין קדימה דקרא ברוב טליתות איירי שהן לבנות וכיון דכתיב הכנף מין כנף הוי כאלו כתב בהדיא תן שני חוטין לבן תחילה ע"כ ולכאורה אין לזה שום רמז בקרא ולפמ"ש יש לזה יסוד גדול דסתם בגד הוא לבן כמו בנגעים אבל ז"א דא"כ היה לעיכובא דבעינן דוקא לבן והוא מבואר הביטול:

והנה לכאורה י"ל דתנא דבר"י מרבה בגד צבוע מדרשה דהכנף כמו לרבא שאר בגדים דלכאורה קשה לרבא דלית ליה כללא דבר"י מהא דתניא בזבחים (דף צ"ג) גבי דם חטאת בגד שק ושאר בגדים מנין משמע דסתם בגד הוא צו"פ וראיתי בספר ארה"ח (סי"ט) שהוכיח מזה דהלכה כתנא דבר"י ולא כרבא ולפמ"ש י"ל דגם רבא ס"ל כללא דבר"י רק בציצית מרבה מהכנף כמו דמרבה לעיל בשרצים מאו בגד כמ"ש הגאון בעצמו תשו' הרשב"א ח"ג (סי' ר"פ) דמה שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית תליא בפלוגתא דרבא ור"נ דלרבא שדרש מין כנף על מה שבגדי שאר מינים חייבין בציצית ממילא אין לו הוכחה דליבעי מין צבע אבל לר"נ דס"ל דשאר מינים פטורין לדידיה מיותר מין כנף לדרוש דבעי מין צבע הטלית עכ"ד ולפ"ז כמו דלרבא מפקא מהכנף מהיקישא דנגעים לענין שאר מינים דחייבין בציצית כן לרבי ישמעאל גופא מפקא מדרשא דהכנף מהיקישא דנגעים לענין צבע דגם בגד צבוע חייב. אולם לשיטת התוס' מנחות (דף ל"ט) דרבא לא דריש מיתורא מידי אלא משום בגדיהם כל בגדים משמע הדק"ל ועי' במשכנות יעקב (סי' ח'):

ועוד קשה לרב פפא דאמר לאתויי כלאים קשה ג"כ מדוע לא נילף גם לענין צבוע. ובירושלמי (פ"ט) דכלאים פריך בכלאים דכתיב צו"פ בין צבועים בין לבנים. ותנינן ואין מטמא בנגעים אלא צו"פ ובלבד לבנים ומשני שניא הוא ששנה עליו הכתוב צמר צמר שני פעמים וז"א מספיק רק אקושיתו בצו"פ דכתיב בכלאים גופא אבל עדיין יקשה דנילף מנגעים. וכן בכל הטומאות מרבה מקראי בתורת כהנים שמיני (פ"ה) לענין נבלה ושם בת"כ (פ"ו) לענין שרצים ע"ש ומה נשתנה לענין ציצית וכלאים דלא צריכי קרא:

ואשר אני אחזה בזה כי הקשה דר"י לענין כלאים וציצית אינו ענין בנין אב מהי"ג מדות דע"ז לא שייך רק בדבר שיש להם השתוות כגון לילף טומאה זו מזו וכי"ב אבל האיך נלמד דין כלאים וציצית מטומאה אלא גילוי מילתא בעלמא לענין קריאת שם בגד בלה"ק דאינו נופל רק אצו"פ כמו דשם שק לא נקרא רק אנוצה של עזים וכן משמע לשון הברייתא דזבחים (דף צ"ג) אין לי אלא בגד שאר בגדים מנין ולא קתני אין לי אלא בגד צו"פ משמע דשם בגד נקרא רק צו"פ. וזה לא שייך רק אעצם הדבר אבל לא לענין תואר וצבע דמה שאינו לבן לא נקרא בגד דהא אפי' בנגעים גופא ריבוי בעלמא הוא כמבואר בירושלמי (פ"ט) דכלאים הנ"ל מדכתיב צמר צמר שני פעמים. והא דאיצטריך בתו"כ (פ' שמיני) לרבות בגד צבוע לשרצים הוא רק לענין טומאה דשייך למילף מנגעים בבנין אב מי"ג מדות וזה לא שייך בכלאים וציצית כנ"ל:

שם צמר ופשתים פטורין בין במינן וכו'. עי' מ"ש בחיבורי שם ישראל (פ"ט) דכלאים:

שם מאי שנא לענין טומאה וכו' ה"נ נימא לרבות שאר בגדים מאשר תכסה. ק"ק דלמא באמת מרבה ר' ישמעאל שאר בגדים מאשר תכסה וכמו דקאמר לענין טומאה דהגז"ש דבגד ממעט שאר בגדים בחד צד דהיינו משלש ואו בגד מרבה בחד צד דהיינו לשלשה כן נאמר לענין ציצית דבבגד צו"פ בעינן דוקא ציצית מצו"פ וגם כלאים הותר בהן אבל בשאר בגדים מרבינן מאשר תכסה דחייבין וממעטינן מג"ש דבגד דסגי במינן ולא הותר בהן כלאים:

בתוס' ד"ה ואין מטמא טומאת אוהלים וכו'. וי"ל דמיירי בסדינין של משי וקבועין. וק"ל הא תנן נמי התם אהלות (פ"ח) סיקרוטיא וקטבלא שהן עשוים אוהלים חוצצין ע"ש. והן כלי עור כדמשמע כלים (פ' ט"ז) ע"ש. ובעור הא קיי"ל בסוגיא דמטמא טומאת אוהלים. ואפ"ה חוצצין. ואין לדחוק דמיירי שעשוין מעור בהמה טמאה. דמ"מ תיקשי לר"א דבעי אם עור בהמה טמאה מטמא מדוע לא פשיט ממתניתין דלא מטמא דאם היה מטמא איך חוצץ. ומצאתי להמ"ל הל' טומאת מת (דף ה') שעמד בזה והניח בצ"ע. ונלע"ד ליישב שיטת התוס' דלא נשוינהו כטועה בד"מ ח"ו דהא שיעור חציצת אוהל הוא טפח. ושיעור הראוי לקבל טומאה קיי"ל לקמן (דף ע"ו) בבגד ג' אצבעות למת ועור ה' טפחים ע"ש. וא"כ מעור לא ק"מ די"ל דמיירי שהן פחותין מה' טפחים דאין בהן שיעור דאפי' כלי צריכה שיעור אם אינו כלי קיבול כדמשמע ברמב"ם הל' כלים (פ"ב) וטהור אפי' בנגיעת מת בתלושין ולא עדיף אוהל מנגיעה ממש. ולא הקשו אלא מסדינין דהא ע"כ אית בהו אוהל טפח שהוא יותר מג' אצבעות:

והר"ש והגר"א באהלות (פ"ח) פירשו דאוהל שאני דאע"ג דמקבל טומאה מציל ע"ש משמע אפי' בתלושין וכן משמע באהלות (פ"ז) גבי אוהל שהוא נטוי בעליה מקצתו מרודד על הארובה ר"י אומר מציל ר"ש אומר אינו מציל עד שהוא נטוי כאוהל. ופירש שם הגר"א פלוגתייהו בדבר המקבל טומאה ואינו נטוי כאוהל ע"ש. וכן כתב הר"ש בפירושו לאהלות (פ"ו) דאוהל של פשתן ועור אף שהוא טמא חוצץ ע"ש:

ובחידושי לסדר טהרות כתבתי דרך חדש דעיקר הכלל דהמקבל טומאה אינו חוצץ אינו אלא בכלי וכיו"ב הראוי לקבל כל טומאות מגע והיסט. ואז אין נפ"מ אם נטוים כאוהל א"ל. אבל דבר שאין בו רק טומאת אוהל לבד לא יתכן זה הכלל והוא מוכרח מעצמו דהא עיקר הכלל דכל שנקרא אוהל חוצץ ועוד כלל בדינו דכל הנקרא אוהל מטמא טומאת אוהל כמבואר בסוגיא. וא"כ נפל עיקר הכלל בחציצת אוהל בבירא אלא צ"ל דעיקר ענין אוהל הוא שמצמצם כל טומאתו בתוכו ואינו מניח לצאת לחוץ וא"כ הסברא להיפוך דכל מה שנקרא יותר אוהל עד מה שמטמא טומאת אוהל נקרא יותר אוהל גם לענין חציצתו אבל המקבל טומאת מגע מצד שהוא כלי או אוכל אין ראוי לקרותו כ"כ אוהל עד שיהא חוצץ והוא מדוקדק מאוד בלשון המשנה דאהלות (פ"ח) דחשיב שם (במ"א) אלו חוצצין יריעה וסיקרוטיא שהן נעשין אוהלים כלומר שהן מחוברין שאין להם שום טומאה רק טומאת אוהל וחוצץ כנ"ל. ושם (במ"ד) אלו שאין חוצצין יריעה וסיקרוטיא וכו' שאין נעשין אוהלים כלומר שאינן מחוברין ויש להם טומאת מגע ואין חוצצין וסמך לזה מדתנן אהלות (פ"ו) באהל טומאה בתוכו הנוגע בתוכו טמא שבעה מאחוריו טומאת ערב ולא מצינו כזה במגע והיינו משום דאוהל אינו מניח הטומאה לצאת ומאחוריו דינו כמגע בצד שבתוכו משא"כ במגע וכן נראה מדברי הרמב"ם בהל' טומאת מת (פי"ג) שכתב אלו מביאין וחוצצין וכו' פשוטי כלי עור וכו' וכתב עליו הראב"ד דהיא סיקרוטיא וקטבלא ונושאי כליו לא פירשו לנו ענין מחלוקתן. ולע"ד כוונת הרמב"ם על מ"ש פשוטי כלי עור אין בו רק טומאת אוהל ולכך חוצץ. ואע"ג דתנן כלים (פ' ט"ז) דסיקרוטיא וקטבלא טמאין. הרמב"ם לשיטתו הל' כלים (פ"א) דפשוטי כלי עור טמא מדרבנן ע"ש. והא כתבו התוס' ב"ב (דף כ') דהמקבל טומאה מדרבנן חוצץ ע"ש. ועי' מש"ל הל' טומאת מת (פי"ג) ובחידושי לטהרות יבואר באריכות אי"ה ואכמ"ל:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה