אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה מדליקין - פרק שני · דף כז.
בגמרא מה לשרצים שכן מטמא בכעדשה. אין להקשות א"כ השתא דכתיב תרוייהו במת מנין דא"א למילף מבינייהו דאיכא למיפרך שכן מטמאין בפחות מכזית כדפריך לקמן (דף כ"ח) גבי עור בהמה טמאה די"ל דיליף בק"ו מנוצה של עזים כדמשני לקמן בעור בהמה טמאה. ועוד י"ל דיליף בג"ש בגד ועור משרצים כדלקמן (דף ס"ד) ועי' לקמן (דף כ"ח) בתוס' ד"ה מה לשרצים:
תוס' ד"ה שכן. וי"ל דכלים יוכיחו שמטמא בשרצים ולא בנגעים. וק"ל דא"כ למה ליה להגמרא למימר דנגעים משרצים לא אתיא שכן מטמא בכעדשה ה"ל למימר שכן כלים טמאין בהן משא"כ בנגעים דהוא ענין אחד בטומאת ג' על ג' בצמר ופשתים דבעי למילף דברים הנטמאין אבל מה שנטמאו בכעדשה הוא ע"א בשיעור הטומאה המטמא:
בא"ד דג' נמי נעשה אהל כיון דלית ביה טפח. משמע דגם הן עצמן טהורין ואע"ג דעל עצמו א"צ טפח צ"ל דהיינו דוקא בתלושין אבל במחוברין צריך טפח ולא ידעתי מנ"ל ועי' מ"ש לקמן ע"ב בתוס' ד"ה אין:
בגמרא ולאו קל וחומר הוא ומה לבישה וכו' העלאה לא כ"ש. וק"ל לפמ"ש בי"ד (סי' ש"א) דבלבישה אסור אפי' באינו מתכוין ובהעלאה אינו אסור רק במתכוין ע"ש א"כ שפיר איצטריך לאשמעינן דס"ד דבהעלאה שהוא במתכוין כל תרי מיני אסור קמ"ל ומה שיש לדבר עוד מזה מסוגיא דיבמות (דף ד') הלא הוא כתוב בחיבורי שם ישראל פ"ט דכלאים ע"ש: