אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) במה מדליקין - פרק שני › דף כד:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

במה מדליקין - פרק שני · דף כד:

דף כד.

איכא בינייהו דרב ברונא וכו'. ק"ק לאביי דמספקא ליה לעיל (דף כ"א) דגם בכל השמנים הפסולין מותר ע"י שמן כ"ש. א"כ נשאר קושית הגמרא דלדידיה ליכא לשנויי דפליגי בדרב ברונא דא"כ למה נקיט חלב מבושל יותר מכל השמנים הפסולין. ואין לומר דאוקי למתניתין כת"ק דרשב"ג דאסר בשאר השמנים. א"כ מאי פריך לרבה מרשב"ג ומעשה רב כיון דסתם משנה וחכמים מסייעי ליה:

במשנה ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. ופסקו הפוסקים (סי' רס"ד) כר"י זולת ר' ירוחם פסק דלא כר"י. וצל"ע בסוגיא דלעיל דפסיק וקאמר גבי חנוכה דכל השמנים וכו' אין מדליקין בחנוכה וזה לא שייך בעטרן דדולק יפה. וכן בעיא דאביי מרבה מהו שיתן לתוכו שמן כ"ש וכו' לכאורה לא מהני בעטרן דמ"מ גם העטרן נותן ריחו:

בגמרא שאין שורפין קדשים ביו"ט מה"מ וכו'. ומכל הני דרשות ילפינן לקמן (דף קל"ג) לענין מכשירי מילה. ובפסחים (דף ס"ט) לענין מכשירי קרבן דאינן דוחין שבת ע"ש. ולכאורה יש לעי' לר"א דא"ל מכשירין דוחין שבת. וע"כ ל"ל כל הני דרשות וס"ל דאף שיכול לעשות מע"ש דוחין שבת ועוד משמע בירושלמי (פ"ו) דפסחים דאף באפשר לדחות עד מו"ש דוחין שבת דהוכיח שם ר"א לענין מכשירין והלא אימורי צבור דאפשר לעשות מוצאי שבת ודוחין ע"ש. וא"כ מנ"ל דאין שורפין קדשים ביו"ט ור"א בעצמו א"ל פסחים (דף מ"ו) גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט לא יקרא לה שם עד שתאפה דאין שורפין ביו"ט ע"ש. ועי' בקהלת יעקב ברכות (דף ט') אולם בירושלמי משמע דאיסור שריפת קדשים ביו"ט הוא לאו מצד איסור מלאכה אלא גזירת הכתוב הוא דאיתא בירושלמי דפרקין (הל' א') אין מציתין את האור במדורת קדשים בע"ש שתהא דולקת מאליה בשבת ופריך מההיא דמאחיזין האור במדורת בית המוקד. ומשני התם אמרה תורה לא תעשה מלאכה בשבת והיא נעשית מאליה ברם הכא אין שורפין קדשים ביו"ט ואף דלהמסקנא לא קאי הכי ע"ש. אולי ר"א ס"ל כהמ"ד דאין מציתין וכן משמע בברייתא דלקמן (דף כ"ו) כמש"ש:

בתוס' ד"ה לפי. דכיון שאסרה תורה כל הנאות רק הנאת שריפה א"כ הבערה זו אינה לצורך הנאתו אלא שהתורה לא הקפידה ליהנות ממנה. לכאורה אינו מדוקדק לפמ"ש התוס' לקמן (דף כ"ה) ד"ה כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאת מדאורייתא מדאיקרי קודש. א"כ י"ל הא דאסור שאר הנאות של כילוי הוא לאו משום איסור הנאה רק משום ביטול מצות שריפה. וכן כתבו התוס' ביצה (דף כ"ז) וכן נלע"ד מסוגיא דלקמן גופא גבי הא דקאמר כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף התרומה. והקשה בחידושי הרשב"א דשפת יתר הוא דלא ה"ל רק להביא קראי דלקמן דמותר בהנאה והניח בצ"ע. ולע"ד י"ל דהא כתבו התוס' דאינו מותר רק הנאת שריפה ולכאורה היכא מרומז בקרא ובשלמא למאן דיליף מלא בערתי ממנו בטמא אבל אתה מבעיר תרומה. יש מקום לומר דלא רמז רק בהנאת שריפה אבל לאינך דרשות מלך שלך יהא ומלו ולא לאור היכן מרומז החילוק בין אור לשאר הנאות. וצ"ל דשאר הנאות אסור משום ביטול מצות שריפה. וא"כ שפיר הוכרח לומר שמצוה לשרוף וכו' כדי לחלק בין שריפה לשאר הנאות דהא דשאר הנאות אסור הוא לאו משום איסור הנאה רק משום מצות שריפה כנ"ל. [אולם מצינו דוגמא לזה דבדבר שמצותו בשריפה קיי"ל הנאת ביעורו משאר הנאות בפסחים (דף כ"א) דקאמר ס"ד אמינא הואיל דקאמר ר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה בהדי דשריף לה ליתהני מינה וע"ש בתוס' ד"ה בהדי והוא ממש כדקאמר הכא בתרומה מצוה לשרוף ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה] ובעיקר הדבר מה שהחליטו דשאר הנאות אסור תמיהני מהא דכתבו בעצמם בסמוך דזילוף מותר מסוגיא דפסחים (דף כ') ואף דטעון שריפה מה"ת צ"ל דהיינו דוקא לאפוקי שאר הנאות דאין הגוף נהנה ממנה ובתורת ביעור כגון להאכיל לכלב וכי"ב. אבל בזילוף שהגוף נהנה ה"ל במקום אכילה דתרומה טהורה. כמו דמקיים בסיכת שמן מצות אכילה אף בתרומה טהורה רק בשמן טמא אסור בסיכה דיליף לה מקרא בנדה (דף ל"ב) ואף דיין טהור אסור בזילוף היינו משום דעיקרו לאכילה אבל בטמא זילוף במקום אכילה עומד וכן כתבו בפסחים (דף כ') אהא דתנן תמורה (דף ל"ד) הראוי שריפה שריפה. דה"ה בראוי לזילוף ע"ש ולכאורה לפמ"ש דטעון שריפה כקודש. ובקדשים הא קיי"ל זבחים (דף צ"ב) דאף יין של נסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפ"ע ושורפין וצ"ל כיון דתרומה מותר בהנאת זילוף אינו טעון שריפה:

ובחידושי לתמורה (דף ל"ד) הקשיתי אהא דתנן את שדרכו לקבור יקבר ופרש"י משקין שאין דרכן לשרוף. מההיא דזבחים (דף צ"א) המתנדב יין מביאו ומזלפו ע"ג האישים וההיא דזבחים (דף צ"ב) נסכים שנטמאו וכו' ושורפן ואכמ"ל:

בא"ד וא"ת מאי איריא וכו' נגזור משום תרומה שלא לצורך. והקשה בגליון הש"ס הא גם בשלא לצורך הוי רק דרבנן דמדאורייתא שרי הואיל ומקלעי ליה אורחין מש"ה לא גזרינן בכך עכ"ל. ולע"ד י"ל דלא שייך הואיל אלא באפייה וכי"ב דלאחר האפייה חזי לאורחים ואופה בשבילן אבל בהדלקה שמבערן מהעולם לא שייך כלל שמזמן לאורחים ובלא"ה י"ל דלכאורה צריכין להבין מ"ש דגזרינן משום קדשים הא הדלקת נר לאורו מסתמא היא בלילה ובלא"ה הא אין שורפין קדשים בלילה ואיך שייך לגזור. ואין לומר דגזרינן שמא יעבור וידלוק בלילה. הא גזירה זו שייך אף בחול ואינו ענין ליו"ט. וצ"ל דגזרינן שמא ידלוק ביום לשם מצות שריפה וע"ז הקשו שפיר דנגזור משום תרומה דאף לאורחים לא חזי דשרגא בטיהרא מאי מהני ולא גרע משקיעת החמה שכתבו התוס' פסחים (דף מ"ו) דלא אמרינן הואיל ע"ש:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה