אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה מדליקין - פרק שני · דף כג:
נר ביתו וקידוש היום נ"ב עדיף משום ש"ב. ויש לעי' קצת להי"א שהביא הרא"ש פ' ערבי פסחים (סי' ה') שאין מקדשין אלא לאור הנר. ומשמע דהוא לעיכובא ע"ש. א"כ איך ס"ד אף בלא זה דשלום ביתו עדיף דקידוש היום עדיף. הא אינו יוצא בהקידוש בלא הנר. ויותר מזה קשה לפמש"ש המרדכי אהא דלמא מתעקר לכו שרגא ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין מקדשין בלא נר אבל לאכול יכול בלא נר ע"ש הרי דקפיד אקידוש בלא נר יותר משלום בית א"כ כ"ש דקפדינן אעצם הקידוש יותר מש"ב להיפוך מהך דהכא דנ"ב עדיף. אולם בזה י"ל דבאמת אש"ב קפדינן יותר מקידוש וההיא דפסחים דקאמר בקידושא לא נפקיתו משום דלענין ש"ב אין לו תקנה אם תעקר שרגא אבל קושיתי הראשונה קשה ומכאן להוכיח לכאורה הא דקאמר שם ולא מקדשי לכו בבית אכילה דאין לפרש דבלא נר אין מקדשין כלל דהוי ברכה לבטלה דלא גרע מבלא סעודה דכ"ש הרא"ש דלא הוי ברכה לבטלה רק דאביי קידוש דאורייתא שהוא אף בלא סעודה יצא כבר בבית רבה ובלא נר הוי ג"כ כבלא סעודה ולא הי' מוסיף כלל אבל הכא דלא קדש כלל לולא הש"ב קידוש על היין אף בלא נר היתה דוחה הדלקת נר אולם לשיטת הר"ן שהביאו הרא"ש שם דבלא סעודה הוי ברכה לבטלה א"כ י"ל דה"ה בלא נר והדק"ל ואולי י"ל לפ"מ דמשמע בב"י (סי' רע"ג) דביום יכול לקדש בלא נר ע"ש א"כ י"ל דרבא ס"ל כמ"ד ברכות (דף כ"ד) דמפלג המנחה אומר קדושה על הכוס. וא"כ אם הי' קידוש היום דוחה נ"ב הי' מקדש ביום בלא נר:
שם נר חנוכה וקידוש היום מהו הדר פשטה נ"ח עדיף והקשה הפ"י למה ידחה קידוש היום הא ע"כ יש לו נר בית וא"כ יכול להוציא מצות חנוכה בהנ"ב כבשעת הסכנה דמניחה על שלחנו אף דע"כ משתמש לאורה. וא"ז קושיא לע"ד דלא דמי לשעת הסכנה דמניחה על שולחנו דהתם אף דמשתמש לאורה מ"מ עיקר כוונת הדלקתו לשם חנוכה אבל הכא דלכתחילה כוונתו לצורכו אין שם חנוכה עלה דהא אפילו בנ"ח ממש רק דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה אמרינן לעיל דלא עשה כלום. ומשמע דהוה ברכה לבטלה ומזה צל"ע מ"ש המ"א (סי' תרע"ח) דלדידן דמדליקין בפנים נ"ח עדיף מנר ביתו דאין יושבין בחושך. ואנכי תמה דהא ודאי לברך על נר אחד של שבת וחנוכה בלתי אפשר כהנ"ל וא"כ כמו דעצם ההדלקה ש"ש קודם ממילא גם הברכה ש"ש קודם. ונחזי אנן אלו לא היה יכול להשתמש בנ"ח הא היה מדליק של שבת ולא חנוכ' א"כ עיקר כוונתו לשבת ולא לחנוכה:
שם מתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה. אין להקשות הא כהנים זריזין הם כדלעיל (דף כ') במדורת בית המוקד. והא כתבו התוס' לקמן (דף כ"ו) דהנאה של כילוי אסור לזרים. וכן כתבו בפסחים (דף ל"ד) גבי גבל של בית רבי דהיו מחמין חמין בחיטין של תרומה דהיינו לכהנים ע"ש. וי"ל דהא בשביל כהן אחד מותר לישראל להדליק וכולם נהנין מאורו כמבואר (פ"א) דתרומות ואיכא למיגזר:
שם אלא מעתה ביו"ט לישתרי א"ל גזירה אטו שבת. והקשו בתוס' הא לקמן (דף כ"ד) מפיק לה מקרא. ולע"ד י"ל דלרבה לשיטתו אי אפשר לומר דאסור להדליק שמן שריפה ביו"ט להנאתו מה"ת דרבה לשיטתו פסחים (דף מ"ו) דאמרינן הואיל וקאמר שם דלמאן דא"ל הואיל מותר לאפות חלה טמאה ביו"ט הואיל דאי בעי איתשיל עלה ע"ש וא"כ הכא בתרומה טמאה נמי נימא דמותר להדליק הואיל אי בעי איתשיל ומפיק לה מתרומה. וע"כ לא איירי רק בקדשים או תרומה שלא להנאתו ואין לחלק דבתרומה אף אי מיתשיל עלה הדרא לה לטבלא ותניא לקמן (דף כ"ו) דאין מדליקין בטבל טמא. וביו"ט הא אי אפשר לתרום (כדקאמר עירובין (דף ל') דמש"ה אין מערבין בתרומה ולא מהני אי בעי מיתשיל משום דהדרא לטבלא ואין מעשרין בין השמשות) אבל בחלה מותר לאפות ביו"ט דהא אפילו אי הדרא לטבלא הא מותר להפריש חלה ביו"ט. ז"א דהא מה"ת אין חילוק בין תרומה לחלה דבשניהם מותר להפריש ביו"ט. ועוד לשיטת המל"מ תרומות (פ"ב) דבעי למימר רח דאין מדליקין בטבל טמא הוא דרבנן ע"ש. וא"כ אדרבה הדלקת תרומה עדיף מחלה דמותר מה"ת בלא הפרשה כלל. ועי' פסחים (דף מ"ח) ברש"י ד"ה אבל. גם אין לומר דבהדלקה לא שייך אי בעי מיתשיל דהא מתבערת מן העולם. ז"א דהא הקשו שם בתוס' פסחים (דף מ"ו) אמאי אין יוצאין במצה של מעשר שני נימא הואיל וכו'. אף דבאכילה ג"כ מתבער מהעולם. ואולי קושית התוס' דמ"מ מדרבנן אסור דאף דרבה לא מצי קאי הא דיליף מקרא אמתניתין מ"מ כיון דבמקום דלא שייך הואיל כגון בקדשים אסור מה"ת ממילא בתרומה דאיכא הואיל אסור מדרבנן. ולכאורה י"ל עוד הא הכא חיישינן שמא יטה שלא להנאתו רק לשם מצות ביעור כדקאמר מתוך שמצוה לבערו וא"כ ה"ל מה"ת. ואין לומר דכיון דלהנאתו מותר מה"ת א"כ שלא להנאתו נמי מותר מצד מתוך שהותרה לצורך וכו'. ז"א דלגבוה גרע משלא לצורך כלל כדמשמע ביצה (דף כ') גבי לכם ולא לגבוה דלא מהני מתוך ואין להאריך עוד:
בתוס' ד"ה גזירה. הקשה הר' אליעזר דהכא מפר רבה דטעמא גזירה י"ט אטו שבת ולקמן יליף מקראי. והפ"י פירש דהכא אסר אפילו בעי"ט ומשום גזירה וכן פי' בתוס' רע"ק. ולא ידעתי איך יפרשו בסמוך הא דתניא כוותיה דר"ח דכל אלו שאמרו וכו' ובתו' דחקו בזה דהוא דלא כר"ח ולדבריהם דלרבה אסור אפילו בעי"ט א"כ אתי ההיא ברייתא כרבה בפשוטו וה"ק דכל הדברים לא גזרינן י"ט אטו שבת חוץ משמן שריפה שאין שורפין ש"ש בי"ט ואם יראו שאף שבי"ט גופיה אסור כבשבת אפ"ה בעי"ט מותר א"כ יאמרו דה"ה בע"ש שרי: