אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) במה טומנין - פרק רביעי › דף מט.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

במה טומנין - פרק רביעי · דף מט.

דף מח:

בתוס' ד"ה שלא יישן משום היסח הדעת. הא דלא ניחא ליה לרש"י טעמא דהיסח הדעת עי' ש"א (סי' מ') ומ"ש לעיל (דף י"ב):

בתוס' ד"ה נטלם ואע"ג דאמר בסנהדרין אפילו על מצוה קלה. ולקמן (דף ק"ל) משמע דגם אלישע לא מסר עצמו על תפילין דקאמר שם מילה מסרו נפשם עליה ותפילין לא מסרו עליה וכתבו שם התוס' במה שאמר כנפי יונה הן ולא אמר תפילין הן ע"ש. וצ"ל דהיינו שלא עשה לפנים משורת הדין והתוס' לשיטתם בע"ג (דף כ"ז) דמותר להחמיר על עצמו ע"ש. וכן הוא שיטת הר"ן בשמעתין דאלישע שמסר נפשו הוא ממדת חסידות ולא מצד הדין ע"ש ואע"ג דהא שכחש ואמר כנפי יונה הן הוא דומה ממש להא דקאמר לקמן (דף ק"ל) גבי מילה ובסכנה מכסהו ע"פ עדים ע"ש ובמילה הא מסרו עליה. וצ"ל דהוא מן הדין מכסהו אבל הם לא עשאו כן אלא הודו ולא פחדו:

אולם שיטת הרמב"ם הל' יסודי התורה (פ"ה) דאסור להחמיר והמוסר נפשו במקום שאמרו יעבור ואל יהרג ה"ז מתחייב בנפשו ולדידיה מסירת נפש דאלישע הוא מצד הדין ולא מדת חסידות וע"ש במ"ל. ולע"ד יש להביא ראי' לשיטת הרמב"ם דלכאורה קשה הא דאמרינן לקמן (דף ק"ל) דמילה מסרו ישראל עצמם עליה עדיין היא מוחזקת בידם ותפילין לא מסרו וכו' ע"ש הא לכאורה מצינו דגם במילה לא מסרו ביבמות (דף ע"ב) דמלו בימי בן כוזיבא ופירש"י דמשכו ערלתם ולא הרשום לחזור ולמול עד שמלך בן כוזיבא. ועוד שם לא עלו ישראל במדבר משום סכנה מיהו י"ל דבגזירה מסרו והתם ברוח רעה שהוא גזירה מן השמים לא מסרו ואדרבה קשה לכאורה הא דפירש"י בחומש פ' ברכה דשבט לוי מלו במדבר והכתוב משבחן ובריתך ינצורו הא שלא בשעת הגזירה ודאי אסור לסכן לכ"ע] אבל קושיא הראשונה דלא מסרו בימי בן כוזיבא קשה וצ"ל דהתם לא היו מחויבים מן הדין כדקאמר התם דמשיך ערלה הוא דרבנן ע"ש. וההיא דלקמן שמסרו היינו היכא שהיו מחויבים מן הדין וא"כ דומיא דזה דבתפילין לא מסרו בימי אלישע היינו אף חיובם ועברו על הדין רק אלישע לבד שקיים הדין ולא כהר"ן שהוא מדת חסידות:

בתוס' ד"ה טומנין דהכא מיירי בעור בהמה גסה והתם בדקה. וק"ק לפמ"ש התוס' בסמוך דהיכא בטומאה מהני יחוד מטלטלין בשבת אפילו בלא יחוד וכן כתבו בחולין (דף נ"ה) והא התם בדם חטאת ע"כ בדקה דהוא כשבה ושעירה ושעיר ולא מצינו בגסה רק בפרים הנשרפים כדמרבי בזבחים (דף צ"א) גם דם דפרים הנשרפים לכיבוס. אבל בעור של הנשרפים לא שייך כלל יחוד דהא נשרפין בעורן. וכן לר"ת דמחלק בין לחין ליבשין. הא ע"כ ההיא דעור משהופשט ע"כ מיירי בלחין ועי' בתוס' זבחים (דף צ"ג):

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה