אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה בהמה - פרק חמישי · דף נה.
בגמרא. מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו חוץ מזה ישתומם כל משכיל וכי חמור מניע' תוכחה מגוף העבירה עד אשר הקב"ה יוצא כביכול מגדרו להיפוך מטוב לרע. ועוד דקאמר מעולם לא יצתה כאלו לא קרה דבר זה מעולם וכי לא קרה מניעת תוכחה רק באותו הפעם. ויותר מזה היעלה על הדעת כי מדת הדין נצחה להקב"ה ח"ו והעמידו על הדין. אבל לדעתי כל ענין כתיבת התיו של דיו והחזרה לאח"כ הוא רק לשבר את האוזן לרמז על ענין תוכחה שיהא נרשם בלב וללמד לדורות שלא ימנעו מהתוכחה שהרי הקב"ה כביכול בעצמו קבל תוכחה ממדת הדין ולזאת צוה קודם תיו של דיו ודם שיהא ניכר להבדיל בין החיים והמתים למען אשר יראו אח"כ שהקב"ה חזר מתוכחת מדת הדין עד שיצא לעין כל מגדרו שלא כדרכו. וכן יעשו להעמיד זה את זה על האמת: