אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה בהמה - פרק חמישי · דף נד:
במשנה ואין הרחלים יוצאות. עי' בחולין (דף קל"ד) גבי חמש רחלות גוזזות דלשון תורה רחלים כדכתיב רחלים מאתים ולשון חכמים רחלות. ובספר תפארת ישראל על משניות שם (פי"א) בהשמטות פירש בזה דרך זר ורחוק ע"ש. ולע"ד יש לחלק בין מדבר על המין כמו הכא ובכלאים (פ"ט) צמר וגמלים וצמר רחלים קתני רחלים אבל התם במדבר על המספר דחמש גוזזות לשון חכמים רחלות. וכן משמע מלשון הקרא דמייתי רחלים דמיירי במספר:
בגמרא דמחזי כמאן דאזיל לחינגא. הש"ך בי"ד הל' בשר בחלב (סי' פ"ז) הקשה מזה על מש"ש הרמ"א לענין בשר עוף בחלב שקדים כיון שהוא מדרבנן לא חיישינן למראית העין. והא מקח וממכר הוא ג"כ דרבנן וחיישינן למראית העין ע"ש. ואנכי מזרע דהרמ"א קאתינא ומהפכינא בזכותיה דאיסור מו"מ פירש"י ביצה (דף ל"ז) דילפינן ממצוא חפצך דהוא דאורייתא ע"ש וכן כתבו התוס' לקמן (דף ק"נ) ד"ה ודיבור. וכן נראה לע"ד להוכיח מסוגיא דהתם דפריך מי אמר ר"י דיבור אסור הרהור מותר והא אמר ר"י אסור להרהר ד"ת במרחץ וביה"כ דדיבור כהרהור דמי ע"ש ואי ס"ד דדיבור בשבת הוא דרבנן א"כ מאי פריך מהרהור בבית המרחץ וביה"כ דהוא בדאורייתא מקרא והיה מחניך קדוש [וכה"ג מחלק בברכות (דף ט"ו) לענין הקורא שמע ולא השמיע לאזניו בין ק"ש דאורייתא לברכת תרומה דרבנן ע"ש] והא דבעינן טעמא משום גזירה דשמא יכתוב הוא אפילו בחפצי שמים דאין בו משום ממצוא חפצך כדתניא לקמן (דף קנ"א) גבי עסקי כלה ומת ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. וכן מוכח מפירש"י ביצה (דף כ"ז) גבי אין פוסקין דמים על הבהמה בי"ט דפירש"י דמכר אסור בשבת מקרא דנחמיה י"ג ומוכרים בשבת ולכאורה וכי סני ליה הקרא דישעיה ממצוא חפצך ודבר דבר אלא ע"כ צ"ל משום דהתם הא מיירי בסעודת י"ט דהוא חפצי שמים ואינו בכלל ממצוא חפצך ואינו אסור אלא מכירה ממש. והנה ראיתי בתשובת רע"ק אייגר ז"ל (סי' י"ז) לענין פועלים בשבת דאינו אסור מה"ת אלא לומר לעשות מלאכה גמורה היום דאיכא בזה לתאי דאיסורא דאורייתא אבל לעשות למחר דאין כאן לתאי דאיסורא דאורייתא אינו בכלל ממצוא חפצך ע"ש ובאמת קיימתי ד"ז מסברא דנפשאי אבל מה אעשה שד"ז נגד מה דאמר לקמן (דף קי"ג) ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול ופירש"י כגון מקח וממכר וחשבונות. והתוס' הקשו עליו דהא ממצוא חפצך ילפינן ופירשו דהיינו שלא ירבה דברים בעלים. והא בין לפירש"י ובין לתוס' אין כאן שורש דאורייתא:
ועוד אפילו אם נימא דעיקר יסודו הוא דרבנן מ"מ הוא דברי קבלה דמקרא מלא הוא בנחמיה (י"ג) דממכר אסור בשבת וקיי"ל רה"ש (דף י"ט) דברי קבלה כדברי תורה דמיא ועי' מ"ש לעיל (דף כ"ד) משא"כ בבשר עוף בחלב דהוא דרבנן לגמרי. ועוד אני אומר בזה מאחר דמצינו לקמן (דף ק"ל) במקומו של ר"י הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. ואינון מיכל אכלי ואנן למראית העין נמי ניחוש. וכ"ז במקום דליכא למיחש משום חשדא אבל במקום דאיכא למיחש לחשדא ודאי אפילו איסור דרבנן אסור כמבואר בכ"ד ואכמ"ל:
בתוס' ד"ה משום דמחזי אבל משא אינו שבטל אגב אפסר וכן ההיא חותם שבכסותה דתניא לקמן (דף נ"ח) דאינה יוצאה ג"כ טעמא דמחזי כאזיל לחינגא כמש"ש התוס' אבל לפ"ז אינו טעם אחד עם ההיא דחותם שבצוארה דלאו בכסותה היא: