אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
במה בהמה - פרק חמישי · דף נג:
הכא נמי שאינו מומחה. מכאן ק"ל אמ"ש בש"ע (סי' ש"ה) גבי א"י הרוכב על בהמת ישראל דכללא הוא דכל שבאדם פטור אבל אסור מותר בבהמה לכתחילה. דהא חזינן הכא דקמיע מומחה אינו משא בבהמה כמו באדם. וא"כ ה"ל למשרי גם בשאינו מומחה דהא באדם כה"ג פטור אבל אסור כדתנן פ' במה אשה (דף ס') דאם יצא אינו חייב. ולעיל (דף י"ח) הארכתי קצת בזה ע"ש:
שם אין אדם דאית ליה מזלא מסייע ליה. משמע דמומחה לבהמה מכ"ש דהוי מומחה לאדם. והקשה המהרש"א א"כ מאי פריך אי הכי מאי זה חומר וכו' הא שפיר איכא חומר דמומחה לאדם וכו' והוכיח מזה דמומחה לבהמה ג"כ לא הוי מומחה לאדם. ולע"ד י"ל דע"ז לא שייך למתני חומר כיון דלא מסי לבהמה א"כ אסור מסברא רק להס"ד דאף דמסי לבהמה אסור שייך שפיר למתני חומר. ומ"ש עוד המהרש"א ברש"י עי' בפ"י:
שם בגמרא. ולבהמה מי גזרינן. קצת צ"ע בסוגיא דפסחים (דף י"א) בענין קידור וקירצוף:
שם כגון שהיה תחום שלה מובלע בתחום שלו. לכאורה צריכין להבין הא מ"מ אסור להביא בידים כדפירש"י וא"כ אכתי ניחוש דלמא אתי לאתויי. ומכאן נ"ל להוכיח למ"ש המג"א (סי' ת"ד) בשם הרלב"ח למ"ד תחומין דאוריית' היינו דוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו הוא דרבנן ע"ש ולזאת לפי הס"ד שהוא חוץ לתחום שלו דיכול לבא לידי איסור דאורייתא ואף שהיא בתוך י"ב מילין דקיי"ל שהוא דרבנן מ"מ יש לו עיקר בדאורייתא לשיטת הפוסקים די"ב מיל הוא מה"ת שייך למיגזר אבל כשהוא חוץ לתחומה דאין לו עיקר בדאורייתא לא שייך למיגזר (וע' בדו"ח) ואל תשיבני על מ"ש שתחומין יש לו עיקר מה"ת מעירובין (דף ל"ו) דקאמר גבי ספק עירוב כשר דאין עירוב מה"ת דתחומין דרבנן ע"ש. והרמב"ן עירובין (דף י"ז) הקשה מזה לשיטת הפוסקים די"ב מיל הוא דאורייתא ע"ש לע"ד לא ק"מ דהא התם לא איירי בדין איסור תחומין אלא בדין עירוב תחומין דלא משכח' יותר מד' מיל ועירוב ודאי אין לו עיקר מה"ת אפי' למ"ד י"ב מיל הוא מה"ת דהא אפילו אם יזלזלו בעירוב שהוא ארבעת אלפים לא יכול לבוא לידי איסור דאורייתא. ועי' מ"ש לקמן (דף ע') ובדרך פשוט י"ל דקריאה אטו הבאה בידים לא גזרינן והא דפריך דלמא אתי לאתויי. היינו נמי בקריאה רק שיקרב אצלה חוץ לתחום. ועי' עירובין (דף מ"ב) בענין שמא ימשוך אחר חפצו:
ברש"י ד"ה לא דגמר מכה. ולרב ודאי קשיא. ולולא דבריו י"ל דז"א אלא לפי הס"ד דמקשה בברייתא דבסמוך דאין מעמידין הבהמה במים ולית ליה בבהמה גזירה משום שחיקת סממנים אבל לפ"מ דמסיק עולא דברייתא דסמוך א"ל גם בבהמה הך גזירה י"ל דגם טעמא דאין סכין ומפרכסין הוא ג"כ משום רפואה כדמשמע לקמן (דף קי"א) כל שאין דרכו לסוך בחול אסור בשבת משום רפואה ובהמה הא ג"כ אין דרכה לסוך בחול. ועוד לפי הנראה דהנך שתי ענינין רצוני דאין סכין. ובהמה שאחזה דם חד ברייתא הוא בשתי בבות שמחלק בין בהמה לאדם וחד טעמא בהו:
בגמרא ולא איברו מזוני. פירש"י אין נס זה רגיל. אבל לפעמים מתרחיש כדאשכחן תענית (דף כ"ד) דאייתו מלאכה חולא והוי קימחא דסמידא: