אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) במה אשה - פרק שישי › דף נח:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

במה אשה - פרק שישי · דף נח:

דף נח.

בגמרא. אע"פ שחיברו לדלת וקבעו במסמרים טמא. והוא כחכמים דב"ב (דף ס"ו) גבי דף של נחתומים שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין ע"ש והלכה כחכמים. והא דשל דלת טהור הוא דלא היה מקבל טומאה מעולם כמ"ש הרמב"ם הל' כלים (פ"ט) דכלים הנעשו לקרקע אין מקבלין טומאה אפילו קודם שיקבעו וכן הא דתניא פ' המוציא (דף פ"א) חף של גל טהור שכל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע. היינו נמי שנעשו מתחילה לקרקע כמו הכא בזוג וע"ש בתוס'. אולם ק"ל ממתניתין דכלים (פ' י"ד) גבי מינקת שעשה בדלת טהורה היתה כלי וחיברה לו מאימתי טהרתה בש"א משיחבל ובה"א משיחבר ופירש הרע"ב שיקבענה במסמרים. ולפירוש מהר"ם שם בתוי"ט דלב"ה בעינן שיחבל ויחבר א"ש. אבל הרמב"ם הל' כלים (פי"א) פסק משיקבענה ויחברנה בדלת טהורה אבל מכאן ולהבא מקבלת טומאה עד שישנה ע"ש. וצ"ל דה"נ מיירי לענין קבלת טומאה מכאן ולהבא. והראב"ד שם יש לו ד"א בזה ע"ש:

בתוס' ד"ה אע"פ. מיירי שעשה שינוי מעשה. הפ"י כתב שדבריהם דחוקין ע"ש אבל בכלים (פ"כ) תנן בהדיא והתוס' בעצמם הביאו במנחות (דף כ"ד) מאימתי טהרתו בש"א משיתפור ובה"א משיקשר ולר"ע דאמר משיקבע היינו ע"כ לאחר הקשירה:

בגמרא מתיב רבא הזוג והענבל חיבור. ופירש"י אם נטמא זה נטמא זה וכו' וה"ל כלי שניטל מקצתו ולכאורה סתירה למ"ש התוס' לעיל (דף מ"ח) ד"ה אי חיבור בשם הרשב"א לחלק בדבר שכל אחד טמא בפני עצמו שייך למגזר טפי שיהא חיבור ע"ש. דא"כ מאי פריך הכא הא אדרבה היא הנותנת כיון דאף אם ניטל הענבל טמאין כל אחד בפ"ע מש"ה הוי חיבור. אולם מהזאה דהוי דאורייתא מוכח שפיר דהוי כלי שניטל מקצתו אולם בלא"ה כל שיטת התוס' דשמעתין סותר ד"ע דלעיל:

בתוס' ד"ה מתיב רבא. דההוא דזוג וענבל משנה היא במס' פרה. והקשה הפ"י הא ההיא דמס' פרה הוא לענין הזאה וא"כ היכי קאמר וכ"ת אע"ג דלא מחברי כמחברי דמי. הא לענין הזאה ודאי אין סברא לומר שאם יזה על האחד יטהר השני. ולדידי א"ז קושיא הא כיון דכל עיקר טומאתן משום דכמחברי דמי דבל"ז אין להם טומאה כל עיקר דלא חזי ואין צריכין הזאה כלל. וא"כ מה"ת שיקבלו טומאה ולא תהני הזאה דהוא תרתי דסתרי ואע"ג דלאחר כשיתחברו חוזרין לטומאתן ישנה מ"מ מועיל להם הזאה דמעיקרא כמ"ש המהרש"א לעיל (דף מ"ח) בתו' ד"ה אי חיבור בד"ה בא"ד והא דאמר ע"ש:

בתוס' ד"ה אלא אמר. והוי גונמי כלי מתכות. משמע לכאורה דבכלי עץ וש"ד דגולמן טמא. טמא בכה"ג אבל מראיית הר"ם מחמת שתפרה ושייר פחות מרמון. מוכח דגם בש"ד טהור בכה"ג:

ד"ף נ"ט בא"ד כדאשכחן בפ' ג' שאכלו גבי מטה דאפילו מפורקת לא פרחה טומאה מינה. תמיהני הא מפורש בסוכה (דף ט"ז) דז"א אלא בארוכה ושתי כרעים דחזי לאסמכינהו אגודא ולמשדי אשלי ופירשו שם בתוס' דהיינו דוקא בשל אדם אחד דסופו לחברם ע"ש והוא ממש כמו הכא דראוי להקישו ע"ג חרס וגם הדיוט יכול להחזירה:

בגמרא רא"א במדרסות אומרים עמוד ונעשה מלאכתנו וכו'. עי' פירש"י ותוס' ולולא דבריהם הייתי אומר ע"פ מה דתנן כלים (פ' כ"ח) ומחמת שעשאה שטיח ושטיח שעשאה חמת ששניהם מקבלין טומאת מדרס טהור מן המדרס וסיים זה הכלל כל ששינהו לשמו טמא לשם אחר טהור ע"ש וכן הרמב"ם הל' כלים (פ' כ"ד) פירשו שהיה טמא מדרס ע"ש. וזהו דפליגי הכא ר"א ור"י בטמא מת ששינהו לשם אחר מה דינו:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה