אור ברסלב
ארצות יהודה חשן המשפט › סימן לד

ארצות יהודה· רבי יהודה ליב דבורץ

חשן המשפט · סימן לד

סימן לג

ביאור דעת הפוסקים בדין תרי מיעוטי מצטרפי לבטול הרוב. והרבה חדושי דינים בענין רוב וס"ס בממון ופלפול בדברי הפוסקים בזה והרבה חדושי דינים בדיני חזקה ובדיני רובא דליתיה קמן באיסורים ובטעם דמהני ס"ס ובאור סוגיא דסנהדרין (ס"ט) ועוד כמה סוגיות:

גרסינן בסנהדרין (ס"ט) ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא התורה אמרה ושפטו העדה ואת אמרת זיל בתר רובא כו'. והקשו האחרונים דאיך ס"ד דבנפשות לא אזלינן בתר רובא והא בפ"ק דחולין ילפינן דאזלינן בתר רובא מכמה מקראות דאיירי בנפשות כגון ממכה אביו ומרוצח. עי' בתשובת רע"א (סי' ק"ז) שהביא הגאון רש"א לתרץ זאת בשם, חתנו דהכי מקשה הגמ' דוודאי אף מקרא מוכח דאזלינן בד"נ בתר רובא מ"מ יש לנו לומר דמה דמוכח מוכח. ומה דלא מוכח לא. ואם מצינו דלא ניחוש למיעוטי. מ"מ עדיין י"ל דאם יש עוד מיעוט חיישינן. והרי בהאי דב"ס יש תמיד מיעוט יותר ממה דמצינו בקראי דמוכיחין מינייהו בפ"ק דחולין. ע"ש דקא חשב מיעוטי דב"ס יותר על מיעוטי דקראי דפ"ק דחולין ופשיט לה מעדים דהוי ג"כ מיעוט זה דבקיאי בקביעי דירחא יותר על אותם המיעוטים וכן באיילונית כו'. ומ"מ לא חיישינן להו. ובאמת אשתמיט להו דברי הר"ן (בפ' א"ע) דמבואר שם דעתו דתרי מיעוטי מצטרפין ע"ש. גבי לוקחים ביצים דלמא עוף טמא הוא דסמוך תרי מיעוטי. וכן הכרתי ופליתי (בסי' ט"ו) ביו"ד תירץ בזה קושית התוס' דלמה בעינן שהי' ח' ימים מעת הלידה ולא אזלינן בתר רובא ע"ש שתירץ לפי הגמרא דחולין ולר"מ היכי אכל בשרא דמסקינן דלולא דאזלינן בתר רוב א"א לאכול בשרא דלמא במקום נקב קא שחיט. וא"כ איכא האי מיעוט בכל הבהמות. ועוד מיעוט דלמא נפל הוא וסמוך תרי מיעוטי ואתרע רובא. ובוודאי פשוט דתרי מיעוטי מצטרפי לבטל הרוב ועי' בישועת יעקב (סי' מ"ג) שהאריך בענין דתרי מיעוטי לבטל הרוב ועי' במהרי"ט אלגזי לבכורות (דף כ"ו). והנה מדברי הר"ן הנ"ל דפ' אלו טריפות מבואר דאף ברובא דאיתיה קמן מצטרפי תרי מיעוטי לבטל הרוב דהא רובא דטהורים הוי רובא דאיתיה קמן עיין בתשובות נודע בשערים כללא רובא חזקה (אות מ"ד) שהכריע דרובא דטהורים הוי רובא דאיתי' קמן ונסתר תירוץ הגאון בעל חות דעת בהא דהקשו המחברים במצא גדי שחוט אם רוב טבחי ישראל כשר דמצרפי תרי מיעוטי לבטל. היינו מיעוט דנכרים ומיעוט דטריפות ותירץ שם דברובא דאיתיה קמן לא מצטרפי תרי מיעוטי. ומדברי הר"ן הנ"ל נסתר זאת דמבואר דעתו דאף ברובא דאיתיה קמן מצטרפי תרי מיעוטי לבטל הרוב. ועי' בפרי מגדים ליורה דעה בשער התערובות דביאר זאת דכמה משניות משמיעין דר"מ סובר חד בתרי בטיל. וכן דפריך הגמ' בכמה מקומות ולבטל ברובא ולא משני דר"מ היא ויש להסתפק בממון האיך להנהו דחיישי למיעוטא וברובא דאיתיה קמן די"ל לדידן דקיימ"ל באיסורא לעולם אזלינן בתר רובא אפי' בדליתא קמן א"כ בממון נחות חד דרגא ואזלינן בתר רובא היכא דאיתיה קמן. אבל להני דסברי דלא אזלי בתר רובא וחיישי למיעוטא אף באיסור היכא דליתיה קמן. א"כ בממון לדידהו ג"כ נחות דרגא ולא אזלינן בתר רובא אפי' היכא דאיתא קמן וכמו לדידן דיש חילוק בין ממון לאיסור ה"ה לר"ע וקרא דאחר רבים להטות לא קאי על ממון כנ"ל. והנה לכאורה יש להביא ראי' מס"ס דמועיל להוציא ממון כמבואר בתוס' כתובות (ט') ד"ה למיתב והא אין הולכין בממון אחר הרוב. ואף להסוברים דס"ס מטעם רוב מ"מ לא עדיף מרוב ומאחר דברוב גמור אין מוציאין ממון מכש"כ בס"ס דהוי כמו רוב. וכבר הרחבנו הביאור בזה (בסי' הקודם) לחלק דס"ס הוה רובא דאיתי' קמן ע"ש וברובא דאיתא קמן אף ר"מ מודה דאזלינן בתר רוב וכמ"ש המרדכי פרק הזרוע והלחיים (רמז תשל"ז) ומאחר דר"מ ס"ל ס"ס לענין איסור בודאי נמי ס"ל ס"ס לענין ממון. ובזה נדחה נמי ראית בעל הפלאה דס"ס עדיף מרוב דהא ר"מ חייש למיעוטא ובס"ס מודה ולדברינו דס"ס הוה רובא דאיתא קמן וכמו שביארנו (בסי' הקודם) בשם התה"ד הובא בקונטרס הספיקות בקצוה"ח אין ראיה משם. והנה הרשב"א ח"א (סי' ת"א) האריך להוכיח דס"ס מועיל אף באתחזק איסורא ומועיל יותר מרוב. והביא ראי' מהא דהכשיר ר"י באלמנת עיסה מטעם ס"ס. והרי הוא פוסל אף ברוב כשרים. ואף בטוען ברי וע"כ דס"ס עדיף מרוב ע"ש והפ"י בחידושיו ובק"א האריך לדחות דבריו. ועי' בשו"ת שב יעקב (סי' מ"ח) שהשיב בדברי הפ"י:

אמנם מה דהקשה שם הפ"י דמנ"ל כלל להקל בס"ס דחזקה ורובא ילפינן מקראי. אבל ס"ס מנלן ע"ש. ואחר העיון נראה לע"ד דהנה הביאו האחרונים מחלוקת התוס' והש"מ בהא דספק מטעם רוב אי רוב היינו בגדר ודאי או רק בתורת ספק אלא דספק הזה דרוב התירה התורה ויסודם דהתוס' ב"מ (ה') בקפץ אחד מן המנוין לתוכו כולם פטורין והקשו התוס' דלבטל ברובא. ותירץ בש"מ על זה דרוב הוא רק בגדר ספק. אלא דספק הזה התירה התורה וא"כ היכא דחזינן דהתורה הקפידה דוקא על ודאי אז גם רוב נתמעט דרוב הוא נמי בגדר ספק ע"ש שתירצו בזה קושית התוס' דהתם דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק וממילא נמי רוב נתמעט. וכן תרצו בזה קושית האחרונים מספק ממזר דמותר דלא מהני הרוב דממזר ודאי אמר רחמנא ומדלא תרצו התוס' כן ע"כ דעתם דרוב הוא בגדר ודאי וא"כ לשיטת התוס' דרוב הוא כודאי כנ"ל מדלא תירצו כתירוץ הש"מ והגמ' בחולין (י') פירש דילפותא דקראי דאזלינן בתר רובא הוא ברובא דליתא קמן ובאיתא קמן פשיטא דאזלינן בתר רובא א"כ בס"ס דאיכא שתי צדדים להתיר והוה כרובא דאיתיה קמן פשיטא דאזלינן אחריו. ועוד הקשה בפ"י דאדרבא מדר"ג איפכא שמענו דאלים ליה ברי ושמא טפי מס"ס וברי לא מועיל במקום דאתחזק איסורא מכש"כ ס"ס ע"ש. הב"ש (בסי' ב' ס"ק ט"ו) תירץ דהתם ליכא ס"ס גמור וכן (בס"ק י"ד) ע"ש. ובזה שפרשנו לעיל דבממון הולכין אחר הרוב היכא דאיתא קמן שפיר מתורץ קושית התו' במעילה (כ"א) ד"ה רע"ק דהקשו דתבטל ברובא וכן הקשה הכ"מ על הרמב"ם (פ"ז מהלכות מעילה) ע"ש. והקשו המפרשים דמאי קשה לר"ע הא ר"ע חייש למיעוטא מדאו'. ובעיקר קושית התוס' דהקשו דאין הולכין בממון אחר רוב. לדברינו הנ"ל אתי שפיר קושית התוס' דאין הולכין בממון אחר הרוב דבאיתיה קמן אזלינן אף בממון אחר הרוב. אך להני דחיישי למיעוטא אף באיסור. וא"כ בממון נמי נחות דרגא ואף ברובא דאיתיה קמן אין הולכין אחר הרוב כנ"ל ועי' בפ"י בסוגיא דהיו בה מומין ובק"א דלפעמים חזקה עדיף מרוב ע"ש. והרבה האריכו האחרונים דאיך שייך חזקה אין אדם פורע תוך זמנו דהא, אין הולכין בממון אחר הרוב ומכש"כ בתר חזקה והאריכו או דהוה חזקה דאתיא מכח סברא דאלים טפי וכמ"ש בתה"ד (סי' ר"ז) ובמהרי"ק (סי' ע"ב) או דיש לו חזקת חיוב. ועי' בישועת יעקב (סי' י"ג) ובבית מאיר (סי' קע"ח) ובנחלת צבי (סי' ק"י) בדיני ס"ס ע"ש. ועי' בס' קהלת יעקב בחידושיו לאה"ע (סי' ב' סעיף כ"ז). ועי' בחידושי רע"א למס' כתובות (ט"ו) דהוכיח דעת התוס' דאף ברובא דאתיה קמן לא אזלינן בממון אחר הרוב ע"ש. ועי' בתשובת רע"א (סי' ק"ו) דנסתפק ביסוד דסמוך מיעוטא לפלגא אם הוא דוקא ברובא דליתיה קמן. אבל ברובא דאיתא קמן י"ל דהמיעוט כמאן דליתא דמי וכמו דמצינו לחלק בענין סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש שהאריך בזה:

והנה בענין הנ"ל שזכרנו אי תרי מיעוטי מצטרפי לבטל הרוב. מצאתי בתשובת רע"א (סי' ק"ו) הנ"ל דבעינן שיהיו המיעוטים מענין אחד כגון מיעוטא דבמקום סייף נקב למיעוטא דנפל דתרווייהו באים לגרוע חזקת בר קיימא כתירץ הפלתי (בסי' ט"ו). וכן בקדושין ע"ג מיעוט ארוסות למיעוט שהלכו בעליהן למדינת הים וכדומה ע"ש. משא"כ היכא דהמיעוטים אינם מענין אחד. ועי' בחולין (ס"ג) ועי' בדרוש וחידוש למס' יבמות (ב') ד"ה שנמצאו אילונית. ועי' בס' זכר יהוסף ליבמות ב' דהאריך בזה בבקיאותו. ועי' בשעה"מ הלכות מקואות (כלל ג') דהאריך לפלפל בתי' הר"א דהא אכתי הוי ס"ס דלמא לא תהי' אילונית ודלמא אי הוי קיים לא הי' מקפיד. והנה נשאלתי בסנהדרין (ס"ט) אמר רבי אבין אף אנן נמי תנינא דאזלינן בתר רובא. ומביא הברייתא בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה. ואם בא עליה יבם קנאה כו'. ואם בא עליה אחד מכל, העריות שבתורה מומתין על ידה והיא פטורה ואמאי אימא אילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרי' זיל בתר רובא כו' ומשני מאי חייב קרבן ופריך והא מומתין על ידה קתני ומשני בבא עליה אביה ואין ראי' דאזלינן בתר רובא ע"ש דכך המסקנא. וקשה דאכתי ראי' נכונה דאזלינן בתר רובא דאל"כ מאי משני בבא עליה אביה דאם לא אזלינן בתר רובא אכתי לא ידעינן אי אביה הוא וכמו בחולין דיליף ממכה אביו כו'. והשבתי לו דזה טעות דאף אי לא אזלינן בתר רובא ולא אביה הוא בכל זאת חייב עליה מיתה משום אשה ובתה דהיא בת אשתו ומשום בת אשתו כוונת הגמ' לחייבו והרבה הארכתי בזה בחידושי לתרץ. והנה הרמב"ם (פ"א מהל' א"ב) הביא הירושלמי דפ"ד דמס' קדושין. וזה לשון הירושלמי ומנין שהיו הורגין על החזקה ר' שמואל בריה דר' יוסי בר בון אמר כתיב ומכה אביו ואמו מות יומת. וכי דבר ברי הוא שזה אביו וזאת אמו הורגין אף הכא הורגין עכ"ל הירושלמי ובאמת קשה לי על הרמב"ם דפסק כהירושלמי דבגמ' דידן חולק על הירושלמי דבפ"ק דחולין מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא כו' רב מרי אמר אתיא ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא קטלי וליחוש דלמא לאו אביו הוא אלא לאו משום דאמרי' זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל ממאי דלמא כגון שהיה אביו ואמו חבושין כו'. ואין אפוטרופוס לעריות, וכן אמרי' האי חזקה בפ' ארוסה גבי והלכתא דישא אדם דומה ולא ישא בת דומה מ"ט רוב בעילות אחר הבעל והא חזינן להדיא דמטעם רוב קאתינן עליה ולא אצטריכא לחזקה כלל. וא"כ מנ"ל להירושלמי מהא דאזלינן בתר חזקה. אמנם כבר פירשו האחרונים דהם מותאמים יחדיו דממכה אביו ילפינן תרווייהו הן דאזלינן בתר רובא והן דאזלינן בתר חזקה. דאזלינן בתר רובא מוכרח כדיליף הגמרא חולין ודאזלינן בתר חזקה ילפינן דאם לא כן הי' בעינן ב' עדים שראו הקדושין לפנינו דאל"כ מנא לן דהם איש ואשתו דמאי שייך בזה רוב אלא ע"כ דאוקמינן אחזקה וכיון דמחזיקין אותה לאשתו אמרינן דהולך אחר רוב בעילות דהם מבעל. וכן ביאר הרשב"א ח"ג דממכה אביו הוי רובא דאתיא מכח חזקה:

ואחר העיון מצאתי בשו"ת חוט השני (סי' י"ז) שנתקשה בזה עיין שם. שרצה לתרץ ולומר דהירושלמי איירי כגון שטען האב שאינו בנו שלא בא על אשתו כלל ובהא לא שייך לומר זיל בתר רובא ע"ש שדחה זאת. והנה אי מהאי טעמא דרוב בעילות אחר הבעל אי הוא בנו לענין ממון ולענין ירושה. לכאורה כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב ומוכח בפ"ק דכתובות (ט"ו) דאפי' בעיר שרובא ישראל אמרינן הכי ואף שמחזירין לו אבידה היינו מפני שהמוצא אין לו חזקת ממון כנ"ל. אמנם מדברי הפוסקים דהא דאמרי' אשה מזנה בניה כשרים רוב בעילות אחר הבעל משמע דסמכינן ארובא אפי' לענין ירושה מדלא חלקו בזה ואמרו אע"פ שהולד כשר מ"מ אינו בנו לענין ירושה משמע מזה שהוא בנו אפי' לענין ירושה. ועי' בחידושי הגאון מליסא בספרו קהלת יעקב הל' פו"ר (סי' ד' סעיף כ"ז) בהגה"ה גבי ארוסה שנתעברה והיא בבית אבי' אם היא אומרת שמהארוס נתעברה כו' הולד כשר וכתב הרמ"א והוי בנו ליורשו ופירש הב"ש (ס"ק מ"ד) כיון דהיא אומרת ברי מארוס הולד גם מארוס היתר הוא שדינן בתר הארוס ולא חיישינן שמא זנתה עם אחר ג"כ כו'. והקשה בספר קהלת יעקב דמה"ת מועיל ברי שלה לענין ממון הא אין היורש יורש אלא בעדות ברורה כמבואר בחוה"מ הלכות נחלות וכי משום דנאמנת לענין איסור תהי' נאמנת ג"כ לענין ממון הא מצינו ג"כ באשה שאמרה מת בעלה דנאמנת לענין איסור ואינה נאמנת לענין ממון אפי' לענין כתובה למאן דל"ל מדרש כתובה ע"ש שחדש דמדינא דאו' נאמנת דבחולין (דף י') יליף הגמרא דאזלינן בתר רובא ממכה או"א דילמא לאו אביו הוא וכתבו התוס' דהמ"ל מטעם דאוקי האם בחזקת צדקות וכיון דאזלינן בתר חזקת צדקות להחזיקו בבנו אפילו לענין לחייבו מיתה מכש"כ לענין ממון וכיון דלארוס היתר הוא אין לך חזקת צדקות גדול מזה ע"ש:

אמנם באמת המרש"א שם בחולין (י') שדא בה נרגא בדברי התוס' די"ל דנאנסה אמנם תירצו האחרונים דברי התוס' דמיירי באשה חשובה לדברי הגמ' דאין מעמידין (כ"ה) דליכא למיחש שנבעלה באונס. וא"כ כיון דלהתוס' נוכל ללמוד ממכה אביו ואמו דהעמד האם בחזקת צדקות ואזלינן בתר חזקה גם במיתה וכדברי הירושלמי הנ"ל. אך באמת הקשו האחרונים דבמיתה לא אזלינן כלל בתר חזקה דאל"כ אמאי חייבה התורה גלות לשוגג דילמא טריפה ההרוג ונעמיד ההורג בחזקת צדיק דבשלמא במזיד אתרע חזקתו כו'. ובלאו הכי קשה אי נימא כדעת התוס' דבחזקה לחוד מהני לענין מיתה הא איכא חזקה נגדה דהעמיד הבן בחזקת צדיק או בחזקת שאינו בר מיתה והדברים צריך תלמוד. ועי' בנוב"י מהדו"ת חאה"ע (סי' ע"ח) מה שהקשה השואל על הרמב"ם (בפ"ד מהלכות אישות) שהמקדש אילונית הרי זה מקודשת. ולפי דברי הלח"מ הוא קדושי תורה. וקשה מגמרא סנהדרין ס"ט שזכרנו דהוכיח דאזלינן בדיני נפשות בתר רובא מדתניא בת שלש כו' וחייבין עליה משום אשת איש ואמאי אימא אילונית היא ואדעתא דהכי לא קדש ע"ש שהאריך לתרץ זאת. וגם אני הארכתי בחידושי. ועי' בחומת ירושלים (סי' ע"ט) דהא דרובא עדיף מחזקה היינו אי תרווייהו איתא קמן משא"כ אי רובא ליתיה קמן. ועי' בחוות דעת בסוף ספרו בלקוטים (בסי' ס"ג) דברובא דאיתא קמן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דאלים טפי כיון שהרוב לפנינו וכן העלה הגאון מליסא בשו"ת חמדת שלמה (בסי' כ"ד) בח' אה"ע ע"ש:

תוכן העניינים

ארצות יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה