אור ברסלב
ארצות יהודה חשן המשפט › סימן כג

ארצות יהודה· רבי יהודה ליב דבורץ

חשן המשפט · סימן כג

סימן כב

ביאור הרבה חידושי דיגים בדינא דכל סילתא דאיהו לא מצי מיעבד לא מצי משוי שליח. וביאור דעת הפוסקים בזה. וביאור כמה סוגיות וחדושי דינים בשלוחין:

בהא דקיימ"ל דכל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח. והנה המ"א הל' שלוחין (סי' ט') חדש דמידי דאריא דאיסורא רביע עליה יכול לעשות שליח אף דלא מצי עביד. והקשו האחרונים מהך דנזיר (י"ב) דהתם מצד ארי דאיסורא לא מצי עביד ואפי"ה לא מצי משוי שליח. וכן הקשו מיומא (י"ט) לימא תהוי תיובתא דר"ה בריה דר"י דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וקשה דהא מה דזר פסול הוא בשביל ארי' דאיסורא דרביע עלה. אבל מצד עצמו יכול להיות וכן הקשו קושיות הרבה בדברי המ"א הנ"ל בחידושו הנ"ל. אמנם לדעתי נראה דדרך אחרת להרב מחנה אפרים הנ"ל בחידושו דרק לענין שבועה היכא דנשבע ומחויב לקיים שבועתו חדש כן. ולפי דברי התוס' תמורה (ו') ד"ה השתא דשנינן כל הני שנויי. וא"ת נימא דפליגי בהכי כגון אדם שנשבע שלא לגרש את אשתו ואח"כ עבר וגרשה דלאביי מהני ולרבא לא מהני כיון דעבר אמימרא דרחמנא. ותירצו דבאיסור שבדה מלבו ואינו מה"ת אלא דהוא בעצמו בדה את האיסור לכ"ע מהני ע"ש. וא"כ לפי המתבאר מדברי התוס' דבשבועה שנשבע בעצמו לכ"ע אי עביד מהני ומקרי שפיר עשיה אף לעצמו אלא דמחויב לקיים שבועתו שלא לעשות בעצמו. ולהכי שפיר מצי עביד שליח מאחר דאף בעצמו אם יעשה מהני מעשיו. ולא קשה מזר ומקדושי ח"כ דהקדושין לא תפסי כלל וכמו כן זר שעבד דעבודתו פסולה ולא שייך עבודה וכדומה. דלא מצד איסור בלבד דהא לא מהני כלל מעשיו אם יעשה בעצמו. ובודאי לא מצי משוי שליח ולא קשה מידי. אמנם לשיטת המהרי"ט הובא במל"מ דבעשה שליח בפירוש מועיל אף דאינו יכול לעשות עתה. א"כ קשה על רב הונא ברי' דר"י די"ל דכל דעשו שליח בפירוש מועיל אף במידי דהוא לא מצי עביד. אמת דהאחרונים הקשו הרבה קושיות לשיטת המהרי"ט. ועי' במל"מ (פ"ו מהלכות אשות) שהקשה במה שתקנו במי שנשטית אשתו שאין יכול לגרשה שישליש גט ביד שליח והקשה מגמ' דנזיר (י"ב) ע"ש וגם אני הקשתי קושיא בענין אי מצי למעבד שליח במילתא דלא מצי למיעבד. בהא דנתבאר (בסי' קכ"ז) באה"ע בגט מוקדם דאין תקנה להכשירו אלא על ידי שליח. והיכא מהני ע"י שליח כיון דאיהו גופו לא מצי עביד ולא יכול לגרש בגט זה ובהחפזי לא מצאתי מי שהעיר בזה:

אמנם נראה לתרץ לע"ד ולחדש חלוק נכון בזה. אמנם דלא אמרו מילתא דלא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח הוא רק בגוני דהשתא בזמן ההוא אין לנו שום בירור שיבא זמן שיוכל לעשותו דומיא דמשוה שליח עתה שיקדש לו א"א אחר שתתגרש. מ"מ אין הדבר ברור שיגיע זמן שיוכל לקדשה דאולי לא יגרשנה בעלה כלל לכך לא מצי משוי שליח. ומעתה באשה שוטית שהבעל עושה שליח לגרשה כשתשתפה מאחר שכבר ישנו האשות ולא תלי כלל במעשה כיון שיש מציאות ושייך הענין שרוצה לעשות אלא החסרון מצד האשה המקבלת שלא תוכל לקבלו רק כשתשתפה. וכיון דפשיטא לן שיכול לעשות שליח לגרש אחר זמן כההיא דפ' כל הגט (כ"ט) לא תיתבי' נהלה אלא לאחר ל' יום לא מקרי בשביל הכי לא מצי עביד שאין כאן אלא חסרון פעולה מצד המקבל. ולא דמי כלל לכותב גט לאשה דעלמא ומידי דהוה אקדושין דמצי לעשות שליח דיש גם חסרון דעת המקבלת שמא לא תתרצה אלא ע"כ דלא הוי שליח בקדושין בגדר דלא. מצי עביד כיון דעכ"פ שייך ענין אישות מהני השליחות שתתרצה. וראי' לזה יש להביא ממה שכתבו הפוסקים ומכללם הר"מ והרא"ש דלר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלבל"ע יכול לעשות שליח וקשה הא אפי' למ"ד מקנה דבר, שלבל"ע מ"מ אין חל הקנין עד שיבוא לעולם כמו בפירות דקל דעד שלבל"ע יכול לחזור וא"כ אפי' לר"מ איך עושה שליח עכשיו במאי דלא מצי למיעבד אלא ע"כ ודאי דלא תלי במאי דמצי עביד עכשיו אלא אם היא בתורת קדושין וכנ"ל. אח"כ מצאתי בספר גט מקושר שכתב נמי כסברא זו דהעיקר אם שייך עכ"פ באותו ענין שפיר מקרי מצי עביד ותירץ נמי הגמרא דקדושין (כ"ג) דעבד נעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו של חבירו לחבירו ולא מיד רבו של עצמו. ולכך העבד עושה שליח לקבל אע"פ שאין יכול לקבל בעצמו לרשב"א דמ"מ ענין החירות שייך בו אלא שהוא אין לו יד לקבל. אבל אחר שפיר יכול לקבלו ולא שייך היכא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח אלא בענין קרבנות. והעלה שם דזה ממש שחילק בש"ס ואמר אהא דכהני שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן ומשני ישראל לא שייכי בקרבנות כלל. אבל עבד שייך בגיטין והיינו שענין הקרבנות אינו בישראל כלל ע"ש שהאריך וזכיתי לכוין לדעתו. ועי' במל"מ (פ"ט מהלכות אשות הלכה ו') ד"ה בספיקו שמסתפק באשה שהיתה ספק מקודשת כגון שזרק קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ובא אחר ועשה שליח דהרי איהו אם הי' מקדשה היו חוששין לקדושין מספק. וא"כ חשיב מילתא דמצי עביד השתא. או דילמא זיל לאידך גיסא כיון שהוא לא יכול לקדשה קדושין גמורין חשיב מילתא דלא מצי למיעבד ע"ש. שמראה פנים לכל צד. והעלה דתלי במחלוקת רש"י ותוס' יבמות (צ"ט) גבי תערובות כהן בולד שפחה ע"ש. ועי' בתשובת שיבת ציון (סי' פ"ו) שדחה זאת דאין ראי' מהתם. ע"ש בדבריו שהעיר נמי כדברינו והוכיח דדבר שהוא במציאות למיעבד השתא מצי למיעבד אף דלא מצי עביד השתא דאל"כ לא תמצא שליחות לקדושין כלל דניחוש שמא לא תתרצה האשה להתקדש לו ע"ש. ובעיקר הוכחה דכהנים שלוחי דרחמנא ננהו לא ידענא מהיכא מוכח זאת דדילמא לאו שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן ננהו רק מתורת זכי' והרי הרבה פוסקים ס"ל דזכי' לאו מטעם שליחות הוא אלא משום יד. ועי' בקצוה"ח (סי' ק"ה). אמנם באמת יד לא שייך כל שאין לו יד בעצמו והאיך מועיל זכי' ומאחר דזכי' מטעם שליחות שפיר יש ראי' לחלוקינו הנ"ל דרק כשיש בו מציאות הענין מקרי שפיר מצי עביד דאל"כ איך קיימ"ל דהמזכה לעובר קנה בפ' מי שמת ולכ"ע זכין לקטן בן יומו. והתוס' פ' התקבל ס"ד כתבו דבדעת אחרת יש לו זכי' מה"ת ואם זכין מטעם שליחות הוא קשה איך זכין לקטן בן יומו אף שעדיין לא הגיע למדת צרור וזרקו כו'. ואיהו גופו לא מצי זכי. ואיך זכין לי' אנן והא כל מילתא דלא מצי למיעבד. אלא ע"כ כיון דהקטן יש לו שייכות בענין שמקנין לו רק בשביל שאין לו יד ובדבר הנקנה אין חסרון שפיר מזכינן ליה כנ"ל. ועי' בשו"ת נוב"י מה"ת חאה"ע (סי' ע"ז) דאף לפי מה דקיימ"ל דכהני שלוחי דרחמנא ננהו מ"מ בשחיטה דכשרה בבעלים שלוחי דידן נינהו דלא שייך מי איכא מידי דבעלים לא מצי עבדי כו'. דהא שחיטה בבעלים לכתחלה יליף שליחות משליחות קדשים. וא"כ גם הבעלים מצי לשחוט. וא"כ כיון דשלוחי דידן נינהו יכול לטעון לתיקוני שדרתיך. ועי' באור חדש לקדושין שנתקשה בזה דאמאי לא קא פשיט הגמרא בנדרים (ל"ה) דכהני שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן דאל"כ למה לי קרא דעושין שליחות בקדשים דהיינו לריב"ק ושחטו אותו כל קהל ישראל ותיפוק ליה מדחזינן שהכהנים בעבודתן נעשו שלוחי דידן מכלל דיכול לעשות שליח בקדשים. ותירץ על פי דברי הפ"מ ח"ב (סי' קי"ו) שהקשה מאי קא מיבעי' להגמרא תפשוט לי' דאיך אמרי' בברייתא חולין (י"ג) איש איש מלמד שהעובדי כוכבים נודרים נו"נ כישראל והא אין שליחות לעובד כוכבים. ותירץ שם הפ"מ דהיכא דאי אפשר לעשות ע"י שליח כמו בעובד כוכבים. באמת שלוחי דרחמנא הם לפי"ז שפיר נמי מתורץ דצריך קרא דאילו לא נאמר קרא דיכול לעשות שליח בקדשים לא הוה ידעינן דשלוחי דידן הם רק הו"א דהם שלוחי דרחמנא כמו בעובדי כוכבים ע"ש. ועי' במקנה בחידושיו לקדושין (מ"ב) ובמרכבת, המשנה (פ"ו) מגירושין. ועיין בתשובת חת"ס חאה"ע (סי' י"א) שהאריך מאד לבאר כל דבר הקשה בסוגיא דנזיר (י"ב) ע"ש. ועי' במל"מ (פ"ב) מהלכות ביאת מקדש (סוף הלכה ה') דהא דאמרינן כל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח הוא דוקא במילתא דאו' אבל לא בדרבנן ובזה תרצתי בחידושי קושית המל"מ (פ"ד) מהלכות תרומות על הרמב"ם דפסק שם עושה אדם שליח להפריש לו תרומות ומעשרות ואפי' הדרים במדינת הים יכולים לקיים כל מצות התלוים בארץ ע"י שליח כו'. והקשה דהא כל מילתא דאיהו לא מצי מיעבד לא מצי משוי שליח. אמנם לשיטת הפוסקים דתו"מ בזה"ז מדרבנן ובדרבנן לא אמרינן מילתא דאיהו לא מצי למיעבד כו':

והנה הנוב"י בספרו דורש לציון (דרוש י"ג) ובנוב"י מהדו"ת (סי' ע') באר דרך אחרת בכוונת הגמרא דכל מילתא דלא מצי מעבד כו' דהכוונה דכל דהשליח לא מצי מעבד השתא ותירץ בזה סוגיות הסותרות ע"ש. ובאמת תלי זאת בנוסחאות. דלנוסחת הגמרא דנזיר דאיתא הכי לא משוי אינש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא כו'. ולפי זה הנוסחא בודאי קאי על השליח דהשליח יכול למיעבד השתא. וכפי כוונת הנוב"י ושכן מורה סוגיא דקדושין (כ"ג). והא עבדא דאיהו לא מצי מקבל גיטא ושליח מצי משוי. אבל לפי נוסחת התוס' והמפרש דמצי למיעבד איהו השתא. ובודאי קאי על המשלח. וכנוסחת התוס' משמע מדברי הרי"ף שהביא סוגיא זו בפ' האיש מקדש. ועי' במל"מ ובאחרונים שהביאו סוגיא דב"ק (ק"י) גבי כהנים דקאמר כיון דלא מצי כו' משוי שליח ועי' בשאלתות פ' חיי שרה. ובעיקר דברי התוס' דנזיר (י"ב) בביאורם עי' בשו"ת נודע בשערים (סי' י"א) שביאר דעת התוס' ובעיקר דברי התוס' דנזיר (י"ב) ד"ה באשה שאין לה בת דהוכיחו דלא מצי משוי שליח בדבר שלא בל"ע אפי' היכא דבידו עמד עליהם בא"מ (סי' ל"ה) דהא טפי עדיף שליחות בדבר שלבל"ע מהיכא שהוא בעצמו מקנה או מקדיש דשלבל"ע. דהא דעת רש"י בשליחות דמהני בדבר שלבל"ע ואילו היכא דהוא בעצמו מקנה או מקדיש דבר שלבל"ע בודאי לא מהני ע"ש. ובאמת לא קשה מידי דאין ראי' מדעת רש"י דרש"י לשיטתו קדושין (ס"ב) דפסק כרבי אליעזר בן יעקב דאדם מקנה דבר שלבל"ע וגם בעצמו יכול להקנות דבר שלא בל"ע ומכש"כ בשליח ואף שאינו בידו. ועי' בשעה"מ הלכות מכירה (פ' כ"ב) דהכריע דעת רש"י דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע והתוס' לא הוכיחו אלא לשיטתם דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע:

תוכן העניינים

ארצות יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה