אור ברסלב
ארצות יהודה חשן המשפט › סימן כא

ארצות יהודה· רבי יהודה ליב דבורץ

חשן המשפט · סימן כא

סימן כ

ביאור דעת הפוסקים בדין יאוש וסילוק בחוב אי מהני ופלפול בדעת הפוסקים בזה וביאור הרבה חדושי דינים בדבר שבממון תנאו קיים וביאור כמה סוגיות בזה:

בש"ע ע ח"מ (סי' קי"א סעיף ג') אם נתנו ללוה מתנה על תנאי שלא תחול עליה שום שעבוד לא חוב ולא כתובה שקדם למתנה ולא יחול עליה להבא. התנאי קיים ולא יגבה בע"ח ממנה אפי' כתב לו דאקנה כו'. והטעם מבואר בטור דאע"ג דהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים דלא אמרה תורה שיקנה זה אלא ברצונו וכיון דאם אין הבע"ח רוצה שישתעבדו לו נכסים אלו וודאי דלא משתעבדי ליה והרי מהני רצונו של המקבל לכך גם הנותן יכול להתנות על מנת שלא יתרצה הב"ח לזכות בשעבודו. ואם ירצה לזכות תהי' המתנה בטילה ונמצא לקח ממון אחרים. ואתי עלה מטעם דדבר שבממון תנאו קיים. ומקור דין זה הוא מתשובת הרא"ש כלל ע"ד והמעיין בתשובת הרא"ש שם יראה דלא מטעם דבר שבממון תנאו קיים אתינן עלה דזה לשון הרא"ש שם אבל אני אומר שאין לדמות נדון זה לקנין עבד בלא רבו וקנין אשה בלא בעלה. דהתם יד העבד כקנין רבו כו'. והוי כנותן מתנה לחבירו ואמר ע"מ שלא יהי' שלך קנה לך דקנה דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי. אבל בנ"ד אין יד המקבל מתנה כיד הב"ח וכתובת אשה שנאמר שזכו מיד בקבלת המתנה לפי שאין להם בגוף הקרקע כלום שאין להם בנכסי הלוה אלא שעבוד בעלמא ומחוסר גוביינא ושמא לעולם לא יבא לידי גוביינא דשמא יפרע לוה מעותיו דקיימא לן כרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא גובה דכיון דאילו הוי לי' זוזי הוה מסלק בזוזי אשתכח דהשתא דקני. אבל קודם טירפא אין לו בגוף הקרקע כלום כו' אלא ודאי יכול הנותן להטיל תנאי במתנה כו' ואפי' בחוב שנתחייב לו כבר הובא לשונו בקצוה"ח (סי' פ"ו ס"ק ח'). הרי ברור בדעת הרא"ש בטעם הדבר משום דאין יד ב"ח כיד בעל ורב לגבי עבד ואשה. משום דב"ח מכאן ולהבא גובה וכנ"ל. וא"כ קשה על הטור דפסק דינו ולא מטעמיה. אמנם נראה לע"ד בדעת הרא"ש והטור דלא רצו לפרש דמטעם דבר שבממון תנאו קיים דכבר נודע דעת הרשב"א בחידושיו פ' האומר הובא בקצוה"ח (סי' ר"ט) בטעמא דר' יהודא דס"ל בדבר שבממון תנאו קיים משום דס"ל דאומר ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות ה כוונה הוא ע"מ שאין לך עלי דין שאר וכסות ובזה גם לר' יהודא תנאו בטל וא"כ אפי' בדבר שבממון כל שהתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל. אלא דבממון ס"ל לר"י דהכוונה הוא שתמחול וזה ודאי מהני ואף דבע"מ שלא ישתעבדו לב"ח שפיר מצינו למימר דהכוונה שימחול הב"ח שעבודו. אך הלא נודע דעת הרמ"א בח"מ (סי' ר"ט סעיף ד') בהגה"ה שם דכשם שאין יכול להקנות דבר שלבל"ע כך אין יכול למחול דבר שלבל"ע. והסמ"ע והט"ז הקשו ממ"ש הרמ"א (סעיף ח' בסי' הנ"ל) דיכול אדם לסלק עצמו וכוחו מדבר שלבל"ע ודברי הרמ"א מבוארים יותר במרדכי הובא בקצוה"ח (סי' ר"ע ס"ק י"ג) באשה שסלקה עצמה מקרקע שיקנה בעלה אח"כ ע"ש. והיינו דוקא מקרקע שקנה אח"כ אבל בקרקע שקנה כבר לא מהני סילוק ע"ש. והסמ"ע תירץ דהרמ"א לא פליג דהמהר"מ קאי על אדם שיש לו שעבוד על נכסי חבירו וכיון דכבר נשתעבדו לו משו"ה יכול לסלק אותו שעבוד אף מנכסים שלא קנה עדיין הנתחייב ע"ש. וכבר השיגו בע"ז שם דכמה סוגיות מלאות נגד זה דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה והיינו מקודם נשואי אשתו אמנם באבני מלואים (סי' צ"ב ס"ק ב') הוכיח בביאור הירושלמי שהביא ריש פ' הכותב והעלה דודאי אין מן הראוי שיועיל הסילוק אפי' בעודה ארוסה לנכסים שיפלו לה משנשאת כיון דלית ליה שום שייכות בנכסים הללו שהרי עדיין לא באו לידה. אלא הא דמועיל סילוק אפי' לנכסים שיפלו אח"כ לדעת הרא"ש היינו משום דהסילוק אינו מגוף הנכסים אלא מגוף האשה שמסלק עצמו שלא יזכה בה באשה בשעת נישואין למכירת נכסים ולפירות. ובאשה גופא כבר יש לו שייכות בגוה שהרי ארוסה היא לו וזכה בה בתורת אירוסין. ולפי"ז העלה בדין דהמהר"מ במרדכי לענין סילוק האשה מקרקע שיקנה בעלה דלא מהני הסילוק כיון דעדיין לא קנה הקרקע הו"ל דבר שאינו ברשותו ולא מהני סילוק בזה מצד הקרקע. ומצד השעבוד אי אפשר לסלק כיון דכבר זכתה בו והו"ל כמו נשואה ע"ש דהמהר"מ ע"כ סובר דמהני סילוק אפי' בדבר שאין לו שום שייכות בגוה. ובסמ"ע כתב דהמהר"מ אינו חולק ולע"ד דחולק עכ"ל הא"מ. וא"כ לדעת המהר"מ במרדכי הנ"ל לא נתן להאמר בטעם דיכול להתנות הנותן מתנה שלא תחול עליה שום שעבוד משום דבר שבממון תנאו קיים. והכונה שימחול הב"ח שעבודו כאשר הכרענו לעיל דעת הרשב"א בפירושו של דבר שבממון תנאו קיים דהוא משום מחילה דאיך מהני מחילה בבע"ח שילוה אח"כ דהוי דבר שלבל"ע. והא"מ הוכיח דכן דעת הרא"ש בביאורו להירושלמי שהביא ריש הכותב שזכרנו. וע"כ הרא"ש בתשובה כלל ע"ד אחז בטעם משום דאין יד ב"ח כיד בעל ורב לגבי עבד ואשה משום דב"ח מכאן ולהבא גובה. אמנם בשעה"מ הלכות עבדים (פ"ו) הביא תשובת הרמב"ן הביאו בעה"ת שער ד' דהנותן מתנה לחבירו ע"מ שלא ישתעבדו לב"ח תנאו קיים אע"ג דמתנה ע"מ שכתוב בתורה דבדבר שבממון תנאו קיים. וראיתי בא"מ (סי' פ"ה) שהביא דברי הרמב"ן ופלפל שם בדבריו והעיר במקצת דברינו ומהתימא על הגאונים האלו שנעלם מהם דברי המחבר הנ"ל. ומה שיש לעמוד בדבריו והנראה לע"ד כתבתי:

והנה בהא דאמרו בגמרא כדרב כהנא וכדרבא מחלוקת הפוסקים בזה אי דוקא כדרבא לפי שהוא דרבנן לכך יכול לאמור אי אפשי בתקנת חכמים אבל בדאו' לא מהני סילוק וזה דעת התוס'. ודעת הר"ן דאפי' בדא' כל שעדיין לא בא לידו מהני סילוק והא דמייתי הש"ס כדרבא היינו דלא נימא איפכא דהא דאמר ר' כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר היינו משום דס"ל ירושת הבעל דאו' אבל בדרבנן לא מהני סילוק. דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לכן מייתי כדרבא דלא אכפת לן בהכי. ואפי' בדרבנן נמי מהני סילוק. והא דיורש לא מצי סלוקיה נפשיה מנכסי אביו משום דכל שעה ראוי לירש הו"ל כאילו בא לידו ע"ש. וביאור דברי הר"ן דלא מהני סילוק בנחלת אבותיו הוא דאע"ג דלענין מקנה הו"ל דבר שלבל"ע כמו אם אמר מה שאירש מאבא מכור לך דלא אמר כלום אפי' הכי לענין סילוק חשוב כמו בא לידו כיון שראוי לירש בכל שעה ולא מהני בזה סילוק. וה"ה כתב הטעם דבמידי דבא ממילא לא שייך סילוק. ודוקא נחלה הבאה לאדם ממקום אחר יכול לסלק. ולהתוס' הטעם דלא מהני סילוק בנחלת אבותיו משום דבדאורייתא לא מהני סילוק. והקצוה"ח (בסי' רע"ח ס"ק י"ג) הסכים להני דסוברים דבדאו' לא מהני סילוק ובעי מחילה גמורה ורק בבכור מהני סילוק משום דמתנה קרי רחמנא. ובאמת הקצוה"ח בעצמו (בסי' ר"ט סקי"א) הביא דברי המראנ"ח דמסתפק בשיטת התוס' אי מהני סילוק בדאו' הובא במל"מ (פ' כ"ג מהלכות אשות) והקצוה"ח העלה שם בשיטת התוס' דכיון דקיימ"ל דמתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו קיים ה"ה דמהני סילוק אפי' בדאו' ומשום דסילוק הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה. ואפי' שלא על דר תנאי הוי מתנה ע"מ שכב"ת. והביא ראיות נכונות מגמרא כתיבות פ' אע"פ ע"ש ומדברי התוס' גיטין ריש פ' הזורק ד"ה כדרב הונא דכתבו וז"ל ומביא שפיר מדרב כהנא כו'. וכי תימא מאי שנא מנחלת אבותיו לא דמי שהרי תקנת חכמים היא וכדרבא דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים. ואע"ג דלרב אית ליה בהכותב (פ"ג) דאפי' בדאו' יוכל להתנות. הש"ס דהכא לא ס"ל הכי. ועוד דבמסקנא לא קאי הכי עכ"ל. מוכח מדבריהם דלא הוצרכו לכדרבא אלא אי סבירא לן דבדאו' לא מהני תנאי וסלוק אפי' שלא על דרך תנאי הו"ל מתנה על מה שכתוב בתורה. אבל לדידן דקיימ"ל דאפי' מתנה ע"מ שכב"ת בדבר שבממון תנאו קיים ה"ה סלוק דמהני אפי' בדאו' וא"כ לדינא גם לשיטת התוס' מהני סלוק אפי' בדאו' והש"ס דנקיט לכדרבא לשיטת התוס' היינו לפום מאי דהוי ס"ל לש"ס דמתנה על מה שכתוב בתורה אפי' בדבר שבממון תנאו בטל. ובאמת ראי' נכונה היא וראיתי להנתיבות המשפט (סי' ר"ט) השיג על קצוה"ח בדבר זה מדברי התוס' ריש הכותב ד"ה כדרב כהנא דהקשו התוס' דבלא רב כהנא נמי למה לא יוכל להסתלק בעודה ארוסה מידי דהוה אשאר כסות ועונה דלר' יהודא בדבר שבממון תנאו קיים ור"מ נמי לא פליג אלא משום דקסבר מתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל. ותירצו די"ל דהכא מיירי באומר שלא על דרך תנאי אלא אומר דין ודברים אין לי בנכסיך כו'. והשתא מייתי מדרב כהנא דנהי דמכח התנאי לא מהני מכח סלוק בעלמא מועיל דמוכח מדברי התוס' דלמ"ד דבדבר שבממון תנאי קיים מ"מ סלוק לא מהני בדאו' ודוקא בדבר שתקנו לטובתו מהני סלוק כמ"ש התוס' עכ"ל. ואין בזה סיפוק לדחות דברי הקצוה"ח הנאמרים באמת דקושית התוס' בלא רב כהנא יוכל לסלק מכח תנאי גמור דלר' יהודא בדבר שבממון תנאו קיים. ועל זה תרצו דמיירי באומר שלא על דרך תנאי דלאשה איבעיה לאתנוי ומתנה הבעל והוי פטומי מילי בעלמא ולא הוי התנאי תנאי גמור. אבל משום סלוק מהני אפי' שלא בתנאי ואף דהבעל מסלק נפשיה מנכסי האשה מהני סלוקו וחדשו התוס' דבסלוק לא בעינן משפטי התנאי. וכבר תירץ הגאון בעל אבני מלואים (בסי' צ"ב ס"ק א') תמיהת הגאונים דעכשיו דנוהגין לעשות חופה וקידושין בבת אחת לא מהני סלוק דקודם הקדושין לא מהני סלוק ואחר החופה הו"ל נשואה ותו לא מהני סלוק אפי' בקנין כמ"ש בש"ע (סעיף ח'). ועי' בתשובת חות יאיר (סי' מ"ז) דהאריך בזה. והא"מ תירץ על פי דברי התוס' הנ"ל דהיכא דהוי דרך תנאי' מצד האשה בשעת קדושין פשיטא דמהני ולא גרע משאר וכסות דמהני תנאי הבעל ה"ה בפירות וירושה מהני תנאי האשה כיון דקיימ"ל כר' יהודא דבדבר שבממון תנאי קיים ומהני סלוק מצד התנאי ולא מכח סלוק אלא מכח תנאי גמור באופן המועיל קודם הנשואין ובהכי סגי ע"ש. הרי ברור שפתיו מללו כהבנתו בתוס' דחדשו דבסילוק לא בעינן משפטי התנאי ואף שלא בדרך תנאי מהני:

תוכן העניינים

ארצות יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה