אור ברסלב
ארצות יהודה חשן המשפט › סימן י

ארצות יהודה· רבי יהודה ליב דבורץ

חשן המשפט · סימן י

סימן ט

שאלה ראובן לוה מנה משמעון ובו ביום מכר שדה ליהודא בעדים ולא פירש אחריות. ואח"כ בא בעל חוב דראובן וטרף השדה מיהודא בחובו. ובהגיע זמ"פ של שמעון באו שניהם שמעון ויהודה לגבות מנכסי ראובן שזמנם שוה ולא הספיקו נכסיו כ"א לסלק אחד מהם מה דינם. גם איך הדין אם באים לגבות מנכסים משועבדים לגבי המכירה ביון דלא פירש אחריות בשעת המכירה:

תשובה לכאורה כיון דקיימ"ל דשעבודא דא' וא"כ מע"פ נמי גובה מה"ת מנכסים משועבדים וכדפסק רב פפא הלכתא ב"ב (סוף פ' גט פשוט) אלא דמע"פ לית ליה קלא תקנו רבנן משום פסידא דלקוחות דלא ידעו לאזדהורי דלא לטרף מלקוחות וכמבואר בסמ"ע ובש"ע (סי' ל"ט) ולהכי לא אמרינן אחריות טעות סופר במע"פ וא"כ במלוה הבאה מחמת מכר דאמרינן (ב"ב מ"ב) דבמכירה מאן דמכר ארעא בפרהסיא מכר כי היכי דליפוק עליה קלא ולא שייך פסידא דלקוחות שוב אוקמינן אדינא דא' דאף מע"פ לגבות מנכסים משועבדים. ולענין הספק השני בבאים לגבות מראובן ולא הספיק נכסיו כ"א לאחד מהם אם יש דין קדימה לאחד על חבירו לפי מה דמבואר בתשובת מבי"ט ח"ב (סי' צ"ה וסי' צ"ו) דאם לא פרע הלוקח טורף המוכר ממשועבדים מיום המכירה. וא"כ בודאי שוים הם בבאים לגבות בבת אחת דזמנם שוה דאף במכירה מתחיל זמן טירוף נכסים משעת המכירה וא"כ דינם שוה דחולקין ביניהם לפי החשבון דמבואר (בסי' ק"ד סעיף יוד). אמנם באמת מחלוקת הפוסקים בזה ודעת בעה"ת (ריש שער מ"ז) הובא בש"ך (סי' קט"ז ס"ק ה') דבמוכר שדהו בעדים בעינן שיקבל עליו אחריות דבהא לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא וגם דעת הרשב"ם (ב"ב מ"א) כן כאשר הכריע הש"ך שם סי' הנ"ל. וא"כ כל דלא קבל עליו אחריות לא יוכל לגבות מן המשועבדין. והנה הרב ש"ך שם הביא דהג"ת הקשה עליו דכיון דקיימ"ל דשעבודא דא' ומאן דמזבין בפרהסיא זבין ומה"ת בין מע"פ ובין מלוה בשטר שוים הם לגבות מן המשועבדים ותירץ הש"ך דדוקא בהלואה שייך שעבודא דא' דעבד לוה לאיש מלוה ולא במוכר ע"ש:

והנה בהא דכתב הש"ך דמצא להרשב"ם ב"ב שסובר כן כנ"ל שזכרנו יפה פירש בתומים סי' הנ"ל דכל עיקר ספק של הג"ת דפקפק בדין זה הוא מכח קושיא שלו דכיון דשעבודא דא' ומוכר אית ליה קלא מה צורך לתנאי אחריות. וא"כ אין מהרשב"ם ראי' דהרשב"ם פירש כן בדרב ורב ס"ל שעבודא לאו דאו' אמנם הקשה בתומים שם מהא (דב"מ ט"ז) שהקשה הש"ס במוכר שדה גזולה דגובה הקרן ממשועבדים הא השטר לא נתן לכתוב ולדין זה קשה דמה בכך שלא נתן לכתוב דל שטרא מהכא אפי' במוכר בעדים לגבי ממשעבדי ע"ש. ותירץ דל"א מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי רק למאן דאמר שעבודא דא' רק במע"פ משום דלית ליה קלא ואיכא פסידא דלקוחות תקנו דלא לגבי מן הלקוחות דלא ידעו לאזדהורי משו"ה במוכר בעדים דאיכא קלא גובה ממשעבדי משא"כ למ"ד דשעבודא לאו דא' ואף בשטר לא גבי אלא מתקנת חכמים וכשיטת הרשב"א (הובא בריש סי' ל"ט) לא חלקו בין הלואה למכר ובאמת כבר זכרנו דעת הש"ך דהכריע דבמוכר לכ"ע שעבודא לאו דא'. אמת דקשה לכאורה דאף אי נימא דשעבודא לאו דא' וא"כ מה"ת אף מלוה בשטר לא מגבי ממשעבדי אלא מתקנת חכמים וא"כ מתקנת חכמים מיהא לגבי ממשעבדי ויש לישב. אמנם בגוף דברי הש"ך הנ"ל דחדש דבמלוה הבאה מחמת מכר לכ"ע שעבודא לאו דא'. הקשה בשעה"מ הלכות מו"ל (פ' כ') ממ"ש התוס' פ"ק דמציעא ד' להקשות דלמ"ד שעבודא דא' היכי משכחת לה שבועה דא' במודה מקצת הא אין נשבעין על כפירת ש"ק ותירצו דמשכחת לה בשמחל השעבוד ובדלית ליה קרקע ואם איתא אמאי לא תרצו דמשכחת לה מדא' במלוה הבאה מחמת מכר דשעבודא לאו דא' אלא משמע דבכל גוני דשעבודא דא' ע"ש והרבה הארכתי לחזק דברי הש"ך דבהלוה הבאת מחמת מכר לכ"ע שעבודא לאו דא' וקושית השעה"מ הנ"ל תרצתי דלא קשה מידי לדברי הה"מ (פ' ט"ז מאשות) דהא דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות היינו היכא דליכא מטלטלין רק קרקע אבל כל שיש מטלטלי וקרקע אז חייב לשבע שבועה דא' ע"ש (בסעיף כ"ה) דתירץ בזה קושית הראב"ד דהקשה בהא דכתב הרמב"ם בהיא אומרת בתולה נשאתני וכתובתי מאתים והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך וכתובתך מנה דאם הבעל קיים תוכל להשביעו שבועה דא' משום מודה במקצת והשיג הראב"ד דהא אין נשבעין על כפירת ש"ק דאין הכתובה נגבית מן המטלטלין ותירץ שם הה"מ דכיון שהגאונים תקנו שתגבה כתובה מן המטלעלין ואינה כפירת ש"ק בלבד וא"כ לא קשה קושית התוס' דלמ"ד שעבודא דא' מה"ת אף מטלטלין משתעבדי אלא שחכמים הפקיעו משום פסידא דלקוחות ובהלואה הבאה מחמת מכר אוקמוה אדא' (כב"ב מ"ב) דמאן דזבין בפרהסיא זבין. וא"כ מאחר שזכינו לברר דעת הש"ך דבהלואה הבאה מחמת מכר לכ"ע שעבודא לאו דא' ורק מדרבנן גובה כנ"ל. ובודאי קדים מע"פ מהלואה לדידן דקיימ"ל דשעבודא דאו' ומע"פ גובה נמי ממשועבדים מה"ת כשיטת הרשב"א הנ"ל. למלוה הבאה מחמת מכר דהכריע הש"ך דלכ"ע שעבודא לאו דאו' אמנם בעיקר דברי הרשב"ם (ב"ב מ"א) דהוכיח הש"ך דבמוכר בעדים לא אמרינן אחריות ט"ס. סותרים דברי הרשב"ם הנ"ל לדבריו בד' ק"ז דשם ליכא שטר ואפי' הכי משמע מדבריו דאמרינן אחע"ס. ואף לפי התומים דדחה ראיות הש"ך דאין ראי' דבמוכר בעדים לא אמרינן אט"ס דהרשב"ם שם קאי לרב דס"ל שעבודא לד"א נמי אינו מספיק דהכא בד' ק"ז קאי לשמואל ושמואל סובר שעבודא דאורייתא:

תוכן העניינים

ארצות יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה