ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · הלכות ציצית סימן ח'.
סימן ח
סעיף א
יתעטף בציצית ויברך מעומד ואם ברך מיושב יצא ושש מצות מצותן בעמידה והם ספירת העומר לבנה בחדושה ציצית שופר לולב מילה. והטעם לזה משום דבכל אלה, כתיב בהו לכם, וילפינין להו בגז״ש מעומר דכתיב בו וספרתם לכם ושם כתיב מהחל חרמש בקמה דרשו אל תקרא בקמה אלא בקומה, ולמצוה מן המובחר צריך עמידה גם בשאר המצות אבל ברכת הנהנין א״צ עמידה, וצריך לברך בשעה שמשים הטלית על ראשו להתעטף בו דהוה עובר לעשייתן לא קודם עטיפה דהוה קודם דקודם.
סעיף ב
יש מן הגאונים שסוברים דמדמברכינן להתעטף בציצית אלמא דבעי עיטוף דוקא וקי"ל דכל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעלים אינה עטיפה ולכן צריך שייתעטף בטליתו עד גומות שבלחי למטה מפיו ולהלכה קיי"ל שא״צ עיטוף דוקא דכסותך כתיב בתורה וכל בגד וכסות במשמע ועיטוף לא נזכר בתורה לפ״ז סדר עטיפת הטלית הוא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועוסקים במלאכתם פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש ומ״מ יזהר שבשעת הברכה יתעטף בהטלית עד פיו ויזרוק כל הד' ציצית לצד שמאל כדי הילוך ד״א ונכון שיכסה ראשו בטלית מצד מדת חסידות וגם אע״פ שמכסה ראשו בטלית יזהר שלא יזוז ממנו כיסוי של ראשו פן יפול הטלית מעליו וישאר בגילוי הראש ואם אין כיסוי על ראשו צריך לכסות ראשו מדינא בשעת תפלה והאר"י ז״ל היה מכסה הטלית על התפילין של ראשו, ומ״מ לא יכסה התפילין לגמרי דתפילין של ראש צריכים להיות מגולים כמו שיתבאר בס׳ כ"ז ואותם האנשים המניחים הטלית כמו שהוא מקופל סביב צוארם לא יצאו ידי חובתם כיון שאינו דרך מלבוש וכן יש ליזהר לכסות גם הגוף לא כאותם שאין מכסים רק הראש ובית הצואר בלבד ועי׳ לקמן (סי׳ ש״א):
סעיף ג
טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש אע״פ שאין בהם עיטוף יוצאים בהם ידי חובת ציצית וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד"א ואח״כ ימשכנו מעל ראשו וילבשנו ודוקא בבגד שעושים כעין חתיכה אחת מרובעת ובית הצואר באמצע דכשמתעטף בו באים ב' ציצית מצד זה וב׳ ציצית מצד זה אבל אם הבגד תפור שאז יבואו כל הציצית מצד א׳ אין לעשות כן כמו שיתבאר בסעיף שאח״ז:
סעיף ד
מחזיר שתי ציצית לפניו ושתים לאחריו מצד שמאל כדי שיהיה מסובב במצות וילבש צד ימין של הטלית תחלה ואח״כ צד שמאל ונהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו ולא יורידם ממעלתם כמ״ש קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון והאר״י ז"ל לא היה מקפיד ע"ז ולא יהי׳ העטרה מכסף או מזהב שאז נראה דעיקרה נעשה לכסות הראש בלבד אם לא שיעשה עטרה כזאת גם באמצע הטלית:
סעיף ה
מברך להתעטף בציצית בפת״ח תחת הב׳ שמורה על הידוע ר״ל ציצית כשרים הטוים לשמה וכדומה וגם ע״פ האר״י ז״ל צריך לכוין כאלו יש בהם תכלת אם שנים או שלשה מתעטפים בטלית כאחת פי׳ שכל א' מתעטף בטלית שלו בפעם אחת כולם מברכים ואם רצו א׳ מברך והאחרים יענו אמן וכן ראוי לעשות דברוב עם הדרת מלך ובדיעבד יוצאים אפי׳ בלא עניית אמן דשומע כעונה אבל אדם אחר שאינו מתעטף עתה אין לו לברך להוציא את חבירו אם חברו הוא ג״כ בקי בברכה דהא יכול לברך בעצמו ואם ברך לו וענה אחריו אמן כדי לצאת יצא בדיעבד. אבל בלא עניית אמן אינו יוצא כה״ג ואם המתעטף הוא בור יכול חברו לברך לו לכתחלה אע״פ שיצא כבר דכל ישראל ערבים זה בזה.
סעיף ו
על טלית קטן יכול לברך להתעטף בציצית אע״פ שאינו מתעטף בו אלא לובשו וי״א שמברכין עליו על מצות ציצית וכן נוהגים ואין לשנות כלבו (סי׳ כ״ב) ונ"י בה״ק (דף פ״ו ע״ב):
סעיף ז
התורה קראתם ציצית ע״ש החוטין הנפרדים זה מזה וע״כ צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה כל חוט בפני עצמו ואין להפרידם בשבת.
סעיף ח
יכוין בהתעטפו שצוונו הקב״ה להתעטף בו כדי שנזכר כל מצוותיו לעשותם.
סעיף ט
קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית שיהיו שלמים כדי שלא יברך לבטלה ואף בשעת הדחק כגון שהציבור מתפללים וירא שלא יעבור זמן התפלה או שקראו אותו לס״ת ויש לחוש לטורח ציבור אפ"ה לא יניח בעבור זה מלבדוק ומ"מ אם בדקו אתמול יכול לסמוך על בדיקה זו בשעת הדחק ואם בדקו בשעה שהניחו בכיס שלו א"צ לבדוק בשעה שמתעטף בו גם בשעת הדחק א״צ לבדוק רק החוטין של הענף לא החוטין שלמעלה מן הגדיל המונחים על הבגד שאין עשוין לפסוק ומי שלובש הרבה בגדים של ארבע כנפות א"צ לבדוק רק אותה שמברך עליו והשאר מעמידים בחזקת שלמים וא״צ לבדקם.
סעיף י
אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות וצריך ללבשו ילבשנו בלא ברכה וכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך עליו או כשילבש טלית אחר יברך עליו ויכוין לפטור גם את זה שלבש כבר וא״צ למשמש בציצית של ראשון.
סעיף יא
עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות והאר״י ז״ל כ׳ שילך בו תחת בגדיו אבל הציצית יהיו מבחוץ ולא כאותם האנשים שתוחבים אותם בהכנפות וההולכים בין הא"י יוצאים בזה בלבד שיהיה מגולים בשעת הברכה.
סעיף יב
אם יש לו כמה בגדים של ד׳ כנפות כולם חייבים בציצית דהא ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם אמרה תורה ובגדיהם לשון רבים הוא הרבה בגדים משמע ובלבד שלבשם כולם, ויהיה להם ארבע כנפות ואם לבשם כולם בלא הפסק והיה דעתו מתחלה על כולם לא יברך אלא ברכה אחת ואם מפסיק ביניהם בשיחה שאינו מענין הלבישה אפי' מלה אחת צריך לברך על כל אחת ואחת ואסור להפסיק לכתחלה דעבירה הוא בידו שגורם ברכה שאינה צריכה ויש חולקים וסוברים דשיחה לא הוה הפסק אם לא שהפסיק הרבה דהסיח דעתו מן ברכה הראשונה ולכן אם אירע לו שסח ביניהם לא ילבש בגד השני עד שיסיח דעתו מבגד זה לגמרי שאז יתחייב לברך לכ״ע ואם בא לידו קדיש וקדושה נראה דמותר לענות ואינו הפסק ולצורך הלבישה כגון להושיט לו את הבגד מותר להפסיק ואם הפסיק בשתיק׳ אינו הפס׳ לכ״ע וכן אם לא הי׳ בדעתו מתחלה על כולם הוה כמפסיק ביניהם ואם אין דרכו ללבוש תמיד רק בגד אחד אז אפי' שני הבגדים מונחים לפניו בשעת הברכה צריך לברך עכאו"א ואם דרכו ללבוש תמיד שנים או שלשה בגדים של ד' כנפות זו על זו ועתה לבש את הבגד סתמא אם היו כולם לפניו בשעת ברכה אין צריך לברך, ואם לא היו כולם לפניו רק בשעה שמביאין לו הבגד האחרון יש עדיין לפניו מן הבגדים שהיה לפניו בשעת הברכה או שהביאו לו מלבוש ב׳ קודם שלבש את הראשון בזה יש ספק אם יברך אם לאו ולכן יעשה ג״כ כנ״ל שלא ילבש הבגד הזה עד שיסיח דעתו מברכה ראשונה כדי שיתחייב לברך עליו בבירור, ואם נחוץ הוא ללובשו עתה ילבשנו בלא ברכה, וכן אם פשט הראשון קודם שלבש השני צריך לחזור ולברך ויש חולקים ע״ז דאצל״ב ונראה דאם בשעת ברכה היה דעתו לפשטו קודם לבישת השני אצל״ב ואם לא היה דעתו ע״ז ומסיר אותו שלא ע"מ להחזירו צל״ב שנית ואז טוב שיסיח דעתו קודם שילבש השני שיתחייב לברך לכ״ע:
סעיף יג
הלובש טלית קטן ומברך עליו וכשהולך לבית הכנסת מתעטף בטלית גדול צריך לברך עליו דהליכה מביתו לבית הכנסת חשיבה הפסק אם הביהכ״נ הוא בבית אחר וכן אם יצא מביתו וחזר מיד ולבש הטלית גדול צריך לברך עליו דהוה כדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם דשינוי רשות הוה הפסק כמו שית׳ בסי׳ קע״ח ואם מתפלל בתוך ביתו אפי׳ לבש הט״ק בחדר זה והטלית גדול בחדר אחר אם היה דעתו מתחלה גם על טלית גדול ולא הפסיק בנתים בשיחה או בדברים אחרים א״צ לחזור ולברך ומי שלקח טלית בידו להתעטף בו ואחר שברך קודם שלבשו בא בעל הטלית ולקח הטלית ממנו ונתן לו טלית אחר צריך לחזור ולברך ויאמר בשכמל״ו על הברכה הראשונה שברך לבטלה כמי שית' (בסי' ר״ו):
סעיף יד
אם פשט טליתו אפי' היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו וי״א שאין מברכים אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו אגור סי' ל"ה אפי׳ שינה מקומו בנתים כיון שחוזר ולובש אותו טלית בעצמו ודוקא אם היה דעתו לחזור ולהתעטף באותו טלית בעצמו אבל אם היה דעתו להתעטף בטלית אחר אע״פ שאח״כ חזר ונתעטף בטלית הראשון צל״ב, וי״א דוקא כשנשאר עליו ט״ק פי׳ דהי״א אלה ס״ל דאין תלוי באם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו או לא דאפי׳ אם הסירו סתמא כיון שנשאר עליו ט"ק אין צריך לברך והכי נוהגים דאם הסירו ע״מ להחזירו אז לא יברך אפי׳ אם לא נשאר עליו ט״ק ואם הסירו ע״מ שלא להחזירו אז אפי׳ נשאר עליו ט״ק צל"ב, ואם הסירו בסתם תלוי באם נשאר עליו ט״ק או לא וכ״ז במחזירו תיכף אבל אם מחזירו לאחר זמן אז בכל אופן צל״ב שנית והישן שנת הצהרים לא יסיר הט״ק מעליו לגמרי רק יכסה בו בשעת שינה ואז כשלובשו בקומו אין צריך לברך עליו.
סעיף טו
אם נפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ומתעטף צריך לברך אפי׳ למה דפסקינין דבהסיר טליתו ע״ד להחזירו א"צ לברך בזה גרע יותר דהא נפלה בלא דעת ואזדא לה מצותה והוא שנפלה כולה אבל אם לא נפלה כולה אף על פי שנפלה רובה אין צריך לברך ואם נפלה מעל כל הגוף אע״פ שנשארה בידו צל״ב דאזדא ליה מצותו שעיקר מצות עיטוף הוא בגופו ואם נפל הטלית מעליו באמצע תפלת י״ח והחזירהו אחרים עליו כשיסיים תפלתו ימשמש בטליתו ויברך ואם ברך על הטלית ונפל מידו קודם שנתעטף בו והגביהו ולובשו אצל"ב שנית ואפי' נפסלו ציציותיו והיה לו ציצית מזומנים ותקנם מיד אצל"ב דכיון שעדיין לא עשה מצותו לא הסיח דעתו כמו בתפילין לקמן (סי' כ״ה). ומי שלקח טלית להתעטף בו והתחיל לברך עליו וקודם שסיים הברכה לקחוהו מידו, והתפילין לפניו, יכול לסיים הברכה אקב"ו להניח תפילין ויוצא בזה.
סעיף טז
הלן בטליתו בלילה צריך לברך עליו בבוקר אף אם לא פשטו וטוב למשמש בו בשעת ברכה ויש חולקים בזה וספק ברכות להקל וכשלובש טלית אחר יברך עליו ויכוין לפטור גם את זה (כנ"ל סעיף י״ב) וכן יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום. הגמי"י בשם ספר התרומה סמ״ג וסמ״ק ומרדכי בהלכות תפילין.
סעיף יז
נתכסה בבגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית בטל מצות ציצית אמרו חכמים כל מי שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה ולענין שבת ויו"ט עי׳ לקמן (ס' י״ג).