אור ברסלב

ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א

שער א

חלק א

ספר

ארצות החיים

על שו"ע או"ח.

חלק ראשון

מכבוד הגאון האמתי פאר הזמן עטרת תפארת ישראל חובר חבורים מחוכמים כקש"ת מו״ה מאיר ליבוש מלבים נ"י, בעל המחבר ס׳ ארצות השלום, וביאור מגילת אסתר, וביאור ישעי' וס' שירי נפש, וחיבור גדול על ס׳ תורת כהנים. שהיה רב בכמה קהלות גדולות, וכעת מכון שבתו בק״ק בוקארעשט והמדינה.

נדפס פעם ראשונה בברעסלויא שנת התקצ"ז,

ועתה יצא לאור עולם, עם הוספות רבות, מהגאון המחבר, נ"י.

בהשגחות ובהשתדלות,

הרבני המופלג הנגיד מהו׳ יהושע גרשון בהרבני המופלג המפורסם מהו׳ ישכר בער מונק נ"י, מחזיק סקלאד של ספרים, ברחוב פראנצישקאנער בחצר גאלדמאן נומר 2258

וע"י החריף ובקי מהו׳ שלמה זלמן, בהרב מהו׳ אברהם ז"ל, נאסענאוויטץ מנאווארדאהק. והרב החריף וכו׳ מהו׳ יהודא בהמנוח מהו' יצחק ז״ל, ווערניק. מ"ס בעיר סלאנים.

ווארשא

בדפוס החדש של ר׳ אברהם, בהרבני המדפיס המפורסם מוה׳ צבי יעקב נ"י באמבערג.

בשנת כת"ר לפ״ק

ARCOS HACHAJM

WARSZAWA 1860. w Drukarni A. Bomberg.

צנזורה

Wolno drukowac zwarunkiem złożeinia w Komitecie Cenzury po wydrukowaniu prawem przepisanej liczby exemplarzy

Warszawa d. 25 Grudnia 1859 (4 Stycznia 1860) r.

Cenzor J. Tugendhold.

שער ב

ספר

ארצות החיים

על שו"ע או"ח.

חלק ראשון

בו שלשה ספרים נפתחים, שלש ארצות מרוחים,

א לב הארץ, לשון השו"ע והרמ״א מועתקים כצורתם באותיות לבית אבותם, ונוסף עליהם כל אשר חדשו נושאי כליהם, גם ביאור דבריהם, ואוצר גדול של דינים מחודשים, מפי ספרי הקדמונים או שו״ת אחרונים, או אשר הוספתי מדעתי, ניכרים באותיות קטנות לבדנה.

ב המאיר לארץ, מראה מקום כל דין ושורשו, וזולת זה מלא כל משכיות לאלפים ורבואות ציונים ועיונים, אל כל אפיקי הש״ס, וכל נכאת אוצרות הספרים, גם סגורים בתוכו פלפולים ארוכים בלשון קצר, או בתיבת עיין לבד, והחורש בעגלתו ימצא חדתו.

ג ארץ יהודה, ביאור על השו"ע בדרך פלפול ברחבה, בחקירות שונות ומסולאות, יתענגו בו אוהבי הפלפול ויתעלסו בארצו באהבים.

החוט המשולש לא במהרה ינתק, כי כאשר יחסיר האחד רעהו יחקרנו, ואשר יקצר זה אחיו ישלימנו, כל הלכה פרושה, וכל דבר הקשה, בין בש״ס ובפוסקים, בין היוצא מסוד האלהיים המקובלים, כולם נקבצו באו, איש לא נעדר.

שלש ארצות האל כבשתי, המלאה קדשתי, באתי ובמחרשתי, וסודם פרשתי, בעטי ובקסתי. אלה תולדות ימי עלומי, כי לצעיר ימים אנכי, ואל ה' אתפלל בל אכשל בדבר הלכה.

הק׳ מאיר ליבוש מלבים.

וברכות לראש צדיק על אשר הרשה לנו להדפיס שנית ספריו ושלח לנו הוספות רבות כמבואר מעל״ד למען יפוצו מעיינותי' חוצה להשקות כל צמא לרויה

כש״נ

בברעסלויא

לפרט באורח צדק, ימצא חיים, לפ"ק.

מודעה

מצודה פרוסה על כל המדפיסים מאת הרב הגאון המחבר,

שלא יערוב שום מדפיס להדפיס לא את החיבור הגדול הנוכחי ולא את ס' ארצות השלום, והעובר על זה יהיה ממשיגי גבול וענוש יענש ע״פ דתי המדינה והשומע תבא עלי' ברכת טוב. —

ואלה דברי קדשו של הגאון המחבר, אשר שלח לנו זכותו בחתימת ידו ממש להיות אתנו למשמרת נגד כל הרוצה לשלוח ידו במלאכת רעהו, לעכבו ולמנעו ע״פ דתי המדינה.—

"מכתבי יהיה לעד כי נתתי רשות להרב המופלג וכו' מהו' יודל נ״י, מעיר סלאנים, ולהרבני המופלג מהו' יהושע גרשון מונק מווארשא להדפיס ס׳ ארצות השלום, וס' ארצות החיים שלי, ואני בטוח ומזהיר שלא ישיג איש את גבולם עד משך ששה שנים מיום כלות הדפוס ואחר עבור הזמן ישוב הזכות לידי וליד ב"כ ולא יורשה להדפיס בלתי ידיעתי

"יו״ד תמוז תרי״ט בוקארעשט.

מאיר ליבוש מלבים

אליכם אישים אוהבי תורה ולומדי' באתי היום לבשר, כי אנחנו נכונים בעזה״י להתחיל להדפיס חלק שני מס' ארצות החיים, אשר ישנו תחת ידינו מסודר בכתיבת ידי הרב הגאון המחבר נ״י.

המל״ה.

באור כל הציונים.

הסימן של המאיר לארץ, רשום באותיות א' ב׳, המצוינות בלב הארץ בכתב אשורית, והאותיות מסוגרים בין שני חצאי מרובע מקוצעות כזה [א] וזה האות בעצמו אצל המאיר לארץ אשר יוסב עליה.

הסימן של ארץ יהודה, היא ג״כ באותיות א׳ ב׳, המצוינות בלב הארץ, אולם האות הוא מוסגר בין שני חצאי עגולה כזה (א) וזה האות בעצמו מוסגר בין שני חצאי עגולה אצל הארץ יהודה אשר יוסב עליה.

[ההגהות והתקונים החדשים מהגאון המחבר נ״י, הצגנו בפנים על מקומם, והמה מסוגרים בתחילתם וכן בסופן, בשני חצאי מרובע [] ].

הספר אשר לא יהי׳ חתום בח"י גנוב הוא מאתנו.

הסכמות הגאונים

הסכמת הרב הגאון הגדול המפורסם נ״י ע״ה פה"ח צדיק וחסיד כקש״ת מוהר״ר משה סופר נר״ו, רב ור"מ דק"ק פרעשבורג.

אקלע לאתרין האי גברא רבא, ה״ה הרב המאה״ג, המופלג בתורה בחריפות ובקיאות ובכל מלאכת מחשבת, כבוד מוהר״ר מאיר ליב נר"ו ממדינת רוסיא, ואברא זמן גרים שלא להזדקק לעובר הנכחי, כי צרכי העיר מרובים בימים הקדושים הללו. לולי ראיתי עדות גדולי ישראל אשר מפליגים מאוד בשבחו, נכנסתי עמו בדברי תורה בענינים שונים, ובפרט בחבורו על שו״ע או"ח כתיבת יד, וראיתי כי עדותם נאמנו מאוד, ולא נפל דבר אחד מכל דבריהם הטוב והיה דעתי לשעשע ולטייל עמו עוד ימים, אך יגיעו ימי יו״ט הקדוש של סוכות, ואח״כ ימי הסתיו, ואורחא רחיקא, ע״כ אמרתי החלק יעיד על הכל. והנני מן המשכימים המסכימים על הדפסת ספרו ויפוצו מעיינותיו חוצה, כי הדברים בנוים על אדני השכל, וקרובים לאמיתתה של תורה לא כדרך הפלפול הנהוג, וכגון זה ראה וקדש. הכ"ד לכבוד התורה.

נגהי ד' י"ב תשרי תקצ"ה לפ״ק.

משה הק' סופר מפ"פ דמיין.

הסכמת הרב הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מהוהר״ר *זלמן טיקטין נ״י. רב פה ק"ק ברעסלויא והמדינה.

חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי ה״ה כבוד הרב המאה״ג הגאון החריף ובקי יפה נוף זית רענן, המפורסם בחריפות ובקיאות מו״ה מאיר ליבוש נ"י המביא פה על מכבש הדפוס ספרו היקר והנחמד על שו"ע או"ח אשר כנה בשם ארצות החיים. הנה מדי שבתו פה קהלתינו זה שנה תמימה, שבעה נפשי עונג ושעשוע כי הכרתי את גודל מעלת ויקר ערך הרב נ"י, ידיו רב לו בש״ס ופוסקים בחריפות ובקיאות נחית לעומקא דדינא בפלפולא חריפתא, וסברות עמוקות וישרות, ברוחו פי שנים, תורה וחכמה בו מותאמות, וגם דרש דרש פה כמה פעמים בבתי כנסיות דפה, ומאד מצאו דבריו חן בעיני שומעיו, נופת תטפנה שפתיו מור, הן בהלכה והן באגדה. אחד מני אלף נמצא גזרת ספיר כזה, לא תחסר כל בו לכן גם ידי תכון עמו. כי יפוצו מעייני תורתו חוצה לכבוד ולתפארת לשם ולתהלה, אבטח כי יגדל מאד בארץ לכבוד בני עמינו. דברי המדבר באמת לאהבת תורתינו הקדושה.

פה ברעסלויא יום א׳ י״ט מנחם תקצ״ז לפ"ק.

זלמן בהגאון מהור״ר אברהם טיקטין זצ״ל.

הסכמת הרב הגאון הגדול המפורסם נ״י ע״ה פה״ח צנא מלא ספרא חריף ובקי בכל חדרי תורה חבל הכסף זו שלשלת היוחסין כקש״ת מוהר״ר שמואל נ״י רב דק"ק אמשטרדם והמדינות.

ראיתי את כל הכתוב הדברים אשר יצאו מפי גדולים חקרי לב, אשר הרבו לדבר טוב על ארי שבחבורה, הרב המאה״ג המפורסם, החריף והבקי מופלא ומופלג בתורה

בחכמה ובדעת יראת ה' אוצרו כבוד מוהר״ר מאיר ליבוש נ"י. גם אנכי ראיתי את אשר כתב על ספר פה מפיק מרגליות, מרגניתא דלית בה טימא שמה הראה את כבודו וגדלו בחריפות ובקיאות כאחד הגדולים אנשי השם. שמחתי מאד בגדלו ותפארתו האמנם לא יכולתי לשום עיני על כל דברי הספר היקר הערך, אך מלבד כי מקצת הדברים אשר ראו עיני וממנה ידין על הכלל כולו, אף גם זאת יותר ממה שכתוב שמעתי מאת ידידי המאה״ג החריף הנ"ל בשבתו אתנו ערך שני חדשים, בעת שבתו פה ערך שני חדשים בכל יום ויום שמעתי ממנו דברים ערבים טובים ונכוחים ויהי לבו כלב ארי והיה כמעיין המתגבר לכן אף כי אין דרכי לתת הסכמה על ספרים הבאים מחדש, ביותר בפסקי הלכות להיות כי די לנו בראשונים אשר מימיהם אנו שותים, יצאתי בזה חוץ מגדרי להיות כי לא בא לפסוק הלכה לצאת ממחיצה, אך לברר וללבן דברי רבותינו הקדושים, וכל מין דין סמוכו לנו ראוי לבוא לדפוש למען יפוצו מעינותיו חוצה, ולמען ידעו ב"י כי לא אלמן ישראל, עוד לא פסקה ולא נשתכחה תורה וחכמה מישראל: והאמנם כי המפורסם א"צ ראי', ותורת אמת אשר בפיהו יעיד על משנתו השלמה אשר בידו, בכל זה אחרי שאל ידידי מאתי אות אמת ויקורי הוא דמתיקר בי להיות נמצא בתוך המסכימים על ספרו הבהיר, אמרתי אף ידי תכון עמו וממני יראו וכן יעשו לבוא על החתום להיות זוכין ומזכין באמירה לגבוה וכל המסייע לדבר מצוה יהי׳ שכרו אתו ופעולתו לפניו תעמוד וחפץ ה' תצליח ביד המאה״ג המחבר נר"ו להוציא מחשבתו הטובה אל הפועל וקרנו תרום בכבוד כבוד ה' עליו תראה, הכ"ד המדבר לכבוד הוגי דת אל אוהבי חכמה ומדע, היום יום א' ז' אייר תקצ״ו לפ״ק.

שמואל החונה פה ק"ק אמשטרדם והמדינות יע"א.

הסכמת הרב הגאון הגדול המפורסם נ״י, ע"ה פה"ח. חריף ובקי בכל חדרי תורה כקש"ת מוהר״ר וואלף נר"ו, רב ור״מ דק״ק קעלין, בעהמ"ח ספר שערי תורה.

אקלע לאתרין גברא רבא גבור בתורה, ואייתי מתנייתא בידו, חיבור נחמד ומזוקק שבעתיים על שו״ע או"ח. לא הניח דבר גדול ודבר קטן. אשר לא הביא על כור הבחינה, ונחית לעומקא דדינא, ה״ה כבוד הרב הגאון חריף גדול ובקי בחדרי תורה, קולע אל השערה כש״ת מוהר״ר מאיר ליבוש נר"ו מק״ק וואלאטשיסק במדינות פולין, וראיתי בחדושים שחדש כבוד הרב הנ"ל, כולו מחמדים חכו ממתקים דבריו נחמדים ונאמרים באמת וביושר לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, לו זרוע עם גבורה, ארי שבחבורה, חובר חבור מחוכם ומשנתו סדורה, הכינה וגם חקרה, ספי לן משופרא דשופרא, גלי דרעי' ונפל נהורא. וברכתי ברכת הנהנין ברוך שככה לו בעולמו, ישמעו ענוים וישמחו שמחת התורה כי יש עדיין גואלים בארץ, לשום נפשו בכפו כף מלא נחת לעומק הלכה להיות נחית. ולהעלות מרגניתא טבא חדא פלפולא חריפא לאמיתתה של תורה דובר צחצחות תורתו שמורה בכל וערוכות וראוי הוא לבדרן שמעתא בעלמא לחוק דבריו הנעימים בעט ברזל ועופרת, והגם כי אין צריך להסכמה כי הפעולה מעיד על שלימות הפועל, מ״מ לעשות רצון צדיק חפצתי להיות מן המסכימים על הדפסת ספרו הנחמד. ע"כ ידי תכון עמו וכבר היא באזהרה על מסיגי גבול, ומצוה רבה להיות עזר כנגדו ומגן בעדו לתמכו ולסעדו, והשומע יהיה כזית הודו וירום כבודו. הכ"ד המדבר לכבוד התורה ולומדיה,

הבעה"ח יום ב׳ ד׳ אלול תצד״ק פה ק"ק טאפלשיין. נאום הק' וואלף הרב דק״ק קעלין.

בעהמ״ח ספר שערי תורה חונה פה ק״ק טאפלשיין והגליל.

הסכמת הרב הגאון הגדול המפורסם נ״י׳ וכל רז בבבלי וירושלמי לא אניס ליה, כקש"ת מוהר״ר נחום טריבטש נר"ו, רב ור"מ דק"ק ניקלשבורג והמדינה.

הן אנה ה' לידי, ובא לעירנו פה האי גברא רבא ויקירא ה״ה הרב הגאון בעל פיפיות, שר התורה, כש״ת מוהר״ר מאיר ליבוש נר"ו מלבים מק״ק וואלאטשיסק במדינת פולין. והיה לי אתו עמו שעשועין דאורייתא, ופומיה ממלל רברבין. וברכתי עליו ברכת הנהנין בהראותו לפני חיבור נחמד על שו"ע או״ח יפה אף נעים, מוכתר בחדושים יקרים מפז ומפנינים, מעשה חדודים, לפקוח עינים עורות, באמרות טהורות, פנים מסבירות דולה מים מבארות עמוקים, שונה הלכות בשובע שמחות, מאיר עיני חכמים בחקירות ודרישות וסברות ישרות, ממקור התבונה נחצבו, וממעייני החכמה נשאבו, והפרט יעיד על הכלל, גלל כן ידי תכון עם הסכמות גאוני זמנינו, ומי יתן ויוחקו בספר מיליו, ומצוה רבה להחזיק בידו לתמכו ולסעדו, וכל המסייע להוציא דברי צחות הנדברים בפנים מסבירות, ישכון בטח במשכנות מובטחות ויבורך בהצלחות. דברי המדבר לכבוד התורה ולומדיה. יום ב' ג' תשרי תקצ״ה לפ"ק.

הק׳ נחום טריבטש חונה פה ק"ק ניקלשבורג והמדינה יע"א.

הקדמת המחבר

עשתנותיכם1 סוערים היום, רעיוני! ומחשבותיכם מבוהלים ודחופים. כגלי הים משבריכם, בני לבבי! ומורשיכם מלאים חרש וחושב. ראיתי אתכם נצבים על חומת אנך, ואבן הבדיל בימינכם. הטיתם היום קו הבונים, ובידכם אבני משקלת. עויליכם כאיילים על הררי אל, פוסלים גזית מסיעים אבנים, בנות במו בית מקדש מלך ומזבח גדול למראה, בנות במו מזבח הדפוס ולהעלות עליו כל יגיע כפיכם מנחה ונסך - מה האנך אשר בידכם, קו ומדה ואבן העופרת? מה הבדיל אשר על החומה על אבן אחד שבעה עינים? למה תפוצו מחשבותי! מחשבותיכם לקושש קש לתבן, ואת מתכונת הלבנים תתנו? למה תדושו כעגלה דשה את מתבן השאלות והספיקות בחריצי הפלפול ומוריגי פיפיות בעמק העיון במי מדמנה, ללבון לבנים ולצרוף צרופה. להקים גלים ולהרים אבנים?

גם כי תעה לבבי ורוחי בקרבי ישתומם, כי תצלנה אזני רב קשב קול המון בהרים, קול צבא רב וכלי מלחמה, הרפאים יחוללו, והגבעות יתקלקלו, והענקים אשר בהר שפכו הסוללות, לכדו המעברות, ויסגרו מבוא ההרים לקראת בואכם. ומדוע ראיתי אתכם כתתים עיטכם לחרבות, ושבט סופרים לרמחים? הגליונות לשריונות, והמגילות למגינים? חציכם מחזיקים ברמחים, והחצי בונים בחומה, בידכם הקשת ובימינכם אבן הבונים, במתניכם הקסת, ועל יריכם החרב? מדוע הורקתם חניכי ילידי בית שכליכם עם חרף נפשם לגווע בקשרי המלחמה בין הבתרים? חלקתם עליהם לילה ביום השלג, ביום הקרח הנורא. עת תבכה היענה ביער, והינשוף בין צמרת הארז, עת ישאג הכפיר ממעונתו, והאריה מגאון הירדן; עת ינהום השחל בתוך הבור, והליש בהררי טרף, יום יפולו הככבים ממסילותם, ואילת השחר משמים ארץ. יום יתפוררו הררי עד ועמודיהם יתפלצון.

אתה [ארצות החיים זולצבאך: אהה] ה׳ אלהים! בין צורי הסלעים, בין הררי התלמוד, בין הררי בתר, קול נושקי רומי קשת, קול חזיזים ואבני אלגביש אנכי שומע, ולא עצרתי כח. בין הררי נחושת וברזל, בין הררי העיון, שם פחד קראני, שם נפשי תשתוחח. שם אראה אור יקר הולך וערפל חתולתו; שם אשור נהרי נחלי דבש וחמאה, ולענה על גדותיהם; שם הבדולח ואבן השוהם, וסביביו אבן אופל וצלמות. הן השלכתי נפשי מנגד, גם ערבתי לבי לגשת אל הר הקדש; הן שם ישכנו הכרובים פורשי כנפים סוככים בכנפיהם על נשברי לב, אשר באמת ובתמים בצלם יחסיון. הן שם יעמדו השוערים מלאים רחמים ימהרו לפתוח שערי צדק לפני דכאי רוח, אשר בענות צדק לפני הדום רגלם יכרעון. אבל עת אקרב לעלות בהר ונגוע בקצהו, אך כפשע ביני ובין המות; וכי אהרוס לעבור חמה אל המקום אשר לא נקראתי, הנה בידם להט החרב המתהפכת; ואף כי אנופף ידי בגאוה וגודל לבב, לבנות עליו דיק, ולשפוך סוללה; ובאולתי אתגודד צבא נמלים קטנים מקוצצי כנפים, אשר אתי, להלחם עם האימים היושבים בהר ההוא מלפנים, ענקים, אנשי מדות, וגבורי כח; הן אז שאול מתחת רגזה לבלעני, ומזרות שמים יקשרו עלי קשר יתפלאו בי. ומה המחנה הזה אשר פגשתי? המון רעיוני וצבא רגשות נפשי, המון זבובים כצבא מחנות יתפארו, לאמור, עלה נעלה וירשנו אותו. לאמור, אנחנו נעלה ונלחמנו, ונתן ה' ארץ החיים לנו למורשה. או גם לו יהיה הר הגדול הזה לפניכם למישור. ויושביו כחגבים, וגם תעלו, גם תלחמו, גם ארצות החיים תנחלו, אך הבל ירשתם, שוא נחלתם, מה הערים אשר נתתם לי (אתי) [ארצות החיים זולצבאך: אחי]? ארץ כבול. מה הארץ היתה כגן עדן לפניכם? ארץ הנגב. אך לאריות, אך לבני נמר, לא לשועלים לא לתעלולים, כמוכם כמוני, ישאו ענף, יתנו יבול, ארצות החיים. - או מה החלום הזה אשר חלמתם? כי אתם תבנו מזבח חדש בציון ההלכה ותקריבו עליו את זבחי דמיונותיכם; אמרתם כי המזבח אשר לפני ה' מקדם קטן מהכיל, ולכן תבנו לכם גב וגובה לקרנות מזבחותיהם; אמרתם למען שמכם יכבד ה', ומנחת בכוריכם יערבו לו, ההיתה זאת עם לבבכם רעיון מתעה ודמיון כוזב? עוד נעליכם על רגליכם, ובגדי השרד, בגדי הקדש תלבשו? בגדים הצואים עדן לא פשטתם, ואיכה תלבשו מחלצות? חפניכם מלאים פיח כבשן מהבלי העולם אשר אצרו בלבם, היאמר לכם כהני ה׳ משרתי אלהינו? וכלי עיוניכם ריקים מכל חכמה, נבערים מכל מלאכת חרש וחושב, האתם תבנו את הבית לשם ה׳ צבאות? דעו נא וראו, כי אך חלומות שוא, אך חזיונות לילה, שרעפי אופל, התעו את רוחכם לחשוב כדברים האלה, והעולה על רוחכם היו לא תהיה.

וכי תשיבו אמריכם, אף כי אנכי ידעתי כי שקר תדברו, כי אין זאת אתכם, כי בכל בית התלמוד סוכן נאמן נתתיכם, מלבכם תוציאו מלים כי יש לאל ידכם, כי תשרקו להם, ויקבצו אליכם כל חגור חרב, כל נושא צנה, כל גבור חיל, הנפילים, הרפאים, הענקים, והאימים, וישימו כתר על ראשכם, ושרביט הזהב בידכם; כי תראו בדמיוניכם כולם שלמים אתכם, כסוסיהם כסוסיכם לצאת עמכם אל המערכה, לישע עמכם, לישע את חבוריכם. שתאמרו הן אתנו כל בוני שלמה ובוני צור והגבלים, הן אתנו כל אבני משחית, כל ארזי הלבנון, ועתה לא יבצר ממנו, כי נבנה מגדל עוז בארץ שנער וראשו בשמים; שתאמרו הן פשטנו בגדי החול. ונכהן פאר כתונת תשבץ ומעיל ופעמונים, ונשמע קולם בבא רגלנו אל הקדש.

מדעתי, כי חזות שוא ורעיון תועה, עבר עליכם בדברכם אלי כדברים האלה; וגם נפשיכם יודעת זאת, כי אך להשיבני במלים אמרי נואש, מלאתם פיכם דברי רוח; זאת אשיב אל לבכם; גם לו יהי כדבריכם, אך שוא תקוו מצוא נחוח במנחה הזאת ההולכת לפניכם, ואך הבל תיחלו כי ירבה השכר עליכם' מדי העבודה למלאכה אשר אתם עושים; הלא ידעתם, כי לא מעתה, אך מימות עולם היא. מה רבו צוררי החכמה, ומה עצמו מקנאיה; אשר כשאון מים כבירים דכים ישאון, על הספרים החדשים, אשר יולדו על ברכי זמנם; צוררים המה להם בנכליהם, להשחית תנובתם הטובה (בגרון) [ארצות החיים זולצבאך: בגרזן] לשונם; יתפוצצו הכדים הריקים ובתוכם לפידים, יסתבכו במו שלש מאות שועלים קטנים ובזנבותיהם אודים, להבעיר כל גפן שורק, וכל זית רענן; כן יאמרו אליכם. הבל נסכיכם, תהו מעשיכם, חבלתם קש וחשש ילדתם, מה החלום הזה אשר חלמתם? והנה צליל שעורים, צנומות דקות, שדופות קדים, מתהפכים במחנותיכם, התבלענה השבלים הריקות את שבע השבלים המלאות? שתאמרו, כי תסובנה (אלומינו) [ארצות החיים זולצבאך: אלומתינו], ותשתחוינה לאלומותיכם, שתאמרו, כי ירדו השמש והירח וכל צבא מערכת הפוסקים, להדכא תחת רגלי עיוניכם, חלמא לשנאכם, ופשרי׳ לעריכם, די לנו בספרים הרבים אין קץ אשר חברו אבותיכם, והנה קמתם תחת אבותיכם, עליהם אנו מצטערים אף כי עליכם; ראו נא רעיוני מה תעשו הלום, כי תביאו חדר בחדר להחבא, כי ישיבו צבא ספריכם להסגר בבתי עוקדי הספרים, כאשר יתגנבו העם הנכלמים בשובם במלחמה; פן תצעקו ביום ההוא מלפני מחברתכם אשר חברתם, ואין מושיע אתכם. תחשבו, טוב טוב אם ישיבו פתוחי אבניהם, אל אבנים שלמות אשר לא הונף עליהם עט ברזל וחרט אנוש, ואין אומר השב.

הוי חרב רעיוני! מלאה מלחמת שערים, עד אנה לא תשקוטי? חרב מעייני! החודרת בין חגוי העיון, בין בתרי המחקר, עד אנה לא תדומי? עד אנה לא תשקוטו בני שרעפי? הרגעו ודומו, חדלו לכם מבנות את העיר ואת המגדל, פן תפוצו משם על פני כל הארץ, שם הנחת גבורתכם; אספו נא קשתות הפלפול אשר ערכתם על במתי התלמוד, להריק אשפתות על הרי בגלבוע, כי שם נגעל מגן גבורים; כי שם שבו חציהם ריקם, ולא יקלעו למטרה. שובו אל תעריכם, השמרו והשקטו.

איך תשקוטו איך תדומו? איך תחשו מטוב, וחטאתם לה' אלהיכם? הן שפעת אני רואה, נהרי נחלי דבש ונופת הניגרים במורד משדי שקידתכם, ביערת הדבש הולך על פני ארצות החיים, (וטבלכם) [ארצות החיים זולצבאך: וטבלתם] לבדכם בקצה המטה ונתתם למו פיכם, ואת המותר תחרימו, היש כמוכם בתבל איש משחית? או תאכלו לבדכם למלא בטניכם, ותאורנה עיניכם, ולריעכם התועה במדבר, והוא עיף ונפשו שוקקה, לא תפרסו מאומה; מי לא יקללכם כיום הזה, אנשי סדום רעים וחטאים? ומדוע ראיתי את פניכם רעים היום, ואתם זועפים? ועד מתי, בין שתי הרעיונות האלה, אם להשלים חק המלאכה או לחדל, אתם פוסחים על שתי הסעיפים? ואם מעדת דבורים הרעים, אשר יתאספו לרדות הדבש ובשניהם ינשכו, דאגתם ותראו; ואם יהיו אלף אלפים בהתאספם, לחדל את דבשיכם מאיש אחד בין ההמון הרב הזה ימצא, אשר צוף דבש ירדה ואת נפשיכם יברך, הלא הורעתם כיום הזה, כי לא לשם ה׳, אך בעבור כבוד ותהלה; לא מלחמת ה', אך מלחמת ההתפארות, לחמתם כל ימיכם בשערי התלמוד. ומדי תראו בוז וקלון, או העדר כבוד, הייתם כאיש נדהם; אשאלכם נא, אם כן אפוא הלא הסכלתם עשו? כי מחיר כבוד מדומה, כולו מהבל יחד, חרפתם ימי עלומיכם, לשדד בעגלת העיון ומחרשת המחקר, על כל הררי תושיה, אשר אך בעבודה קשה ובעמל רב במעדר יעדרון, מנעוריכם עד היום הזה. הלבעבור כבוד כוזב, הלבעבור שבחי הבל, ישבחוכם אנשים הרואים לעינים, אשר לא ידעו נגעי לבבכם, חרדתם את כל החרדה הזאת? חלילה וחלילה, ידעתי כי לא באלה דרכיכם, ידעתי כי אהבתם הטוב בעבור שהוא טוב, לא בעבור טוב מדומה לכסילים, הנמשך ממנו; ועתה למה תפחדו, כי טמנתם ידכם בצלחת? כי נחבאתם אל הכלים, למה תחרישו?

וכי תביטו ותראו, שפל ערכיכם, במצב זמנכם בדור האחרון הזה, לעומת מטעי בני קדם. שתאמרו, כי הימים הראשונים, יען מראש מחצבתם ימיהם לא התרחקו, היו טובים מאלה; בעוד לא הורק כח עוצם הבריאה בהשתלשלות הדורות מכלי אל כלי. תושבים היו על אדמתם, כי ארכו להם הימים; ועם רוחב לבם, עתקו חיל עד תכלית הידיעה, עד תכונתה. לא כן אנחנו בערכם, כערך ראש יונקות השורקה פוריה וענפה, כל עוד תתרחקנה משרשם, כן יחלשו, כן מהרה ימלו; ועם שכלינו הקצר, ויד עיוננו העיף, עוד ימי חיינו מעט ורעים, תמול בואכם, והיום אניעכם ללכת אל קצה הזקנה המגביל סוף החיים הקצרים, ואחריו אל המתים ומה נחרוץ לעשות בימים המעטים האלה, והמלאכה מרובה, מקוצר המשיג, ועומק המושג, עם חולשת כחנו מעבוד עבודת עבד. - לא מחכמה דברתם כל זאת באזני, אשיבכם, ומליכם לא בהשכל; אם ראיתם בני ענק הראשונים כגובה ארזים גבהם, וראשם לעב יגיע, ואתם נמלים קטנים, שפלי הקומה, בבור השבי אחר הרחיים; הן עת תטושו בכנפי עיונכם על גב ראש הענקים האלה, גבוה מעל גבוה ראיתיכם, וגבוהים עליהם; וכבנותכם לכם בית קטן, על המגדל המבצר אשר כוננו הם, וישימו ראשו בשמים, ראיתי ביתכם זה הנבנה בלא כח, על המגדל המבצר אשר עמלו בו המה ימים רבים, נכון בראש ההרים, ונשא מגבעות; אבותיכם עדרו, חרשו, זרעו, קצרו, בנו ריחיים, ויטחנו קמח. ואתם במעט יגיעה, ללוש עריסותכם, לאפות ממנו עוגת רצפים, להחיות את נפשיכם, הגם זאת נלאתם עשה? ואם טפחות ימי חלדיכם, ולא תוכלו להתמהמה מלוש בצק עד חומצתו, לא עליכם המלאכה לגמור, אבל לא אתם בני חורין להבטל ממנה כל ימי חייכם: לא כן אנחנו עושים היום הזה, עת מלאכה היא ואנחנו מחשים, וחכינו עד אור הבקר, בזרוח שמש צדקה אל כל רואי השמש, ועיני רואותינו מהתמידם לשבת במו אופל, תמס יהלוכו, ומצאנו עון. ומדוע לא תשיתו לב המבלעדי ה' המאזרינו חיל עלינו על הארץ הזאת לאכל מפריה ולשבוע מטובה, הן מגוחי מרחם ה' אתה מחסי, ומימי נעורי חלקי בארץ החיים, מי היה לי לאב בימי הילדות, בימי הנעורים למורה? בימי היגון מי היה לי למנחם? ומי לעמוד אש בימי הנדודים לנחותי הדרך? זה הים הגדול מי העבירני בתוכו בחרבה, ומי מבין תהומות מצולות נבכי שאון גליו, בארצות החיים העמיד במרחב רגלי?

עלם קטן רך ויחיד הייתי לפני אמי, ואור אבי הן הוא אין אתי עודנו באבו נקטף החריף ומופלג בתורה מוהר״ר יחיאל מיכל זצ״ל. תבורך מנשים אשה יראת ה', תבורך מנשים אמי הצדקת הצנועה המשכלת מרת סימציא תחי', אשת אבי חורגי הרב הג' חריף ובקי בכל חדרי תורה צנא מלא ספרא כקש״ת מוהר״ר יהודה ליב נ״י ראב״ד בעיר מולדתי, מנשים באהל תבורך, אשר יומם גם לילה לא שכב לבה, בימין צדקה תמכה ימיני, ותנהלינו במעגלי צדק, זכרה לה אלהי לטובה; ובעת הייתי בן שלש עשרה שנה כצפור בודד על קן החכמה לבדי גם רב ריע וחבר לא היה לי, התעוררה נפשי לקול כנור תשוקת הלמודים, מטיב נגן באזני, גם נשמת התורה אשר התהלכה בקרב אבותי מעולם, העירה את רוחי כאיש אשר יעור משנתו ואקיץ, והנה עט בידי ושבט סופר מהיר ביד ימיני, כתבתי חדשתי בארתי ופרשתי ויד ה׳ עלי חזקה. [וגם אז זבדני איש הרוח מורי אלוף נעורי הרב הגאון האמיתי המפורסם מוהר"ר משה הלוי הורוויץ זצ״ל בעהמח״ס עמק השדים ועוד ספרים הרבה, וישם כל מעיינו בי]. והנה עד כה ברכני ה', והן עתה תח״י ת״ל מלבד החיבור הנוכחי, אשר נדפס ממנו עתה אפס קצהו, עוד שני אלומות גדולות ופרי תבואה חדושי הש"ס, מחברת על הרמב״ם דיני קדשים ודיני טומאה וטהרה, תשובות וחדושים מפוזרים ביתר ג' חלקי הש״ע, קבוצת דרושים המונים אשר הגדתי במעמד גדולי ישראל, חיבור מפואר על התורה, כמה חבורים קטנים ביתר חכמות, ביאור נחמד על ס׳ בחינת עולם, מגלת סתרים בחכמת האמת אשר האיר עיני בה מורי בחכמה זו איש קדוש גאון צבאות ישראל מוהר״ר צבי זצ״ל (מזוטשואב) [ארצות החיים זולצבאך: מזודטשואב], ולכל אלה משפט הבכורה לחיבור הנוכחי, היותו לענין דינא ולתועלת הרבים ועל סדר הש״ע, החלותי בו בהיותי כבן חמש עשרה שנה, אז עיינתי בו במקומות מפוזרים, אחת הנה אחת הנה, קבצתי בו יד על יד זעיר שם.

עד סביב לשנת התק״ץ לפרט "חובר "חברים "מחוכם, ואני הייתי אז כבן עשרים שנה, החלותי לסדרו להקים עמודיו ומכוניו בריחיו ואדניו, יום ולילה עמדתי על משמר את עתותי הקדשתי ואת לילותי למלכות שמים הפרשתי, ומעשה ידי הקדשתי לעושיהם, לא הלכתי בחיבור זה לקראת פלפולים זרים וחדודים נקודים וברודים, אך יצאתי לבקש המרכז מן העגולה, והצודק משני קצות האפשר בלבד.

ימים רבים על סיר העיון בטח בדד ישבתי, בחדר הורתי. שם בקרית ספר, גולות מים חיים לכדתי, ובאשכולות יין הזמן לא התגאלתי. פה אשב, פה באהל, פה בצל החכמה, בצל שדי, לנצח, כי אויתיה. כן רחש לבי, חזו רעיוני, לראש אשמורות - פה בחגוי ההלכה נפשי בודדת, בנקרת הצור בסתר המדרגה, לא אירא סער, כי בצל שדי אתלונן. כן על משכבי בלילות אבטח ולא אפחד. -

לא כמחשבותיך, אדם! מחשבות נורא. לא כאשר יחזו עיניך, בשר! עיני שדי תראנה. אם חלום חלמת, פקח אזניך ושמע, הלא לאלהים פתרונים. ואם פתוך בסתר לבך, לשבת בטח ושלאנן, עמוד והשתומם, כי קרבו ימי הנדודים. אם לא עיני ה' על הבית, אך הבל ביד אנוש אבן למוסדת. אם לא רוח ה' תנחה האניה, שוא ביד רב החובל נס ואבן השואבת: וכי תראה בוקר לא עבות, בצאת כלפיד אש ממזרח שמש, כליל ארגמן פני שמים, וכעצם אור לטוהר. מימינך התאנה פורחת, משמאלך עץ הזית, השושנה בעמק, בשרון החבצלת. פה כל ילדי הטבע במחול משחקים; ירקדו לקול כינור כל עצי עדן, ותצא לקראתם בתופים ובמחולות. פה תעדה גאה וגאון, פה תשכב וערבה שנתיך. עורה נא והקיצה כי רוח ה' עובר, מהר המלט על נפשך כי הנה הסער. הה לקול הפחד! כי נהפכו בלהות, ערפל פני שמים, העבים התקדרו. מימינך הרעם, משמאלך אבני רשף, הרוח מפרק הרים, וסביבך נשערה מאד. שם אבני אלגביש ברד ואש מתלקחת, פה מטר סוחף, מבול ועלטה היה. פה דלף טורד [ארצות החיים זולצבאך: ביום סגריר וכולי (יבמות ס"ג ע"ב)] ויגע בארבע פינות הבית, ואת נפשי צאי מהרי נדודי, ושתי מיד ה' כוס הנדודים.

פה ראיתיך נפשי אניה נבוכה בודדת בים הגדול. לפניה הסער, אחריה הזעף, לרגליה משברי ים, תהומות חבוש לראשה, ואת אניה סוערה אן תלכי? אן פניך מועדת? פה אראה עטי מקוננות, מתופפות על גליונותיהם. מליצותי בוכות, מיללות על כנורותיהם. גם עיני בקרבם מקור דמעה, בקרב נבכי תהומות ישטופו ימים ונהרות. ולבי בתוך המבוכה נמס כמים, שוכב הווה נרדם על ירכתי הספינה - מה לך לבי! נרדם, שוכב תהומות היגון והפחד, אומר נואש, חושב כי אין תקוה. שור שחקים כי רמו, כי גבהו מחשבות אל ממחשבות בן אדמה. עורה, הקיצה, פה בלב ימים, פה על התהומות, בנה לך מזבח, ושלם לעליון נדריך. פה מבין חשרת ערפל, ראה נא אור יקר הולך הלל בן שחר. מבין מפלשי צלמות, שמש צדקה אור שבעתים. חדל הזעף, חדלו הרעמים, גם גלי הים השלמו לך, ילכו שחוח תחת כפות רגליך. ראה נא כי אך למחיה שלחך אלהים אל ים רחוקים ומים אדירים, ואך לפלטה גדולה לעשות לך שם למזכרת נצח. זקני ארץ הגר וגדוליה תלו שלטיהם על חומותיך, המה כללו יפיך; בחוריה אדיריה שמחו לקולך, שם הפיצות מעייניך, חומר מים רבים. גבירי אשכנז המה כבדוך המה מחזיקי בדקך. זקני האללאנד הי' בך לערוב מערבך. פה הגעת לחוף אניות, עמדת ימים רבים, עמדת נס להתנוסס. פה פתחת אסמיך ומלאו הגרנות בר על כל גרנות דגן: מגדול עוז בנית, פה הוכן הסוכך: אבן פנה ירית, פה הצבת הדלתות: פה בצעת פועל ידך גם בעת הזאת נתבשרת לאמור אל תעצב עוד, כי גורש הגשם.

פה בנה בניתי בית זבול, היכל ומזבחות. מחברתי בית מקדש מלך, רעיוני מזבחותיו. ספרי מגדל עוז, לבבי אריאל אריאל. בו תעלה נפשי ברגש כחותיה. יחד יתמלאו רעיוני בקול תודה, והנבל (בימים) [ארצות החיים זולצבאך: בימינם]. רוח השיר ראיתי חי בכנורי, נפש המליצה תוך נבלי מתרגשת. גם רוח בני לוי בקרבו מטיבי נגן, זמרת ככבי בוקר ובני אסף מנעימי זמירות, גם נפשי בקרבו סוערת, מנעמת תודה וקול זמרה. אך מפחדך איום! והנה קול דממה דקה. מיראתך נורא! נתקו מתריו, נבהלו נדהמו מנעימי זמירות. הן שמעתי שמעך שם, נפשי תשתוחח.

אם ראיתי על המשבר, אם המחשבה, כמו הרה תקרב ללדת, צבא משוררים בבטנה גם מלאו ירחיהם, התכרענה חיך ולשון, התפלחנה ילדיהן? היולדו כל אלה, היעמדו על רגליהם? אך כולם מתים, פגרים על האבנים. בין ברכי הלשון גועו, שם חפרו קבר. בין דלתות עט וקסת, רחמם למו הרת עולם. אך מה תהר המחשבה? ילדי הבל כולמו. מה יתרוצצו אלה הבנים בקרבה? והרוח אין בהם. וכי יולדו, וכי יגדלו, ויעמדו קהל גדול, היעריצו בני הנמלים את שם ה' צבאות? היספרו מחשבות כלות, רעיונות לאות, היספרו תהלות ה' מעשה מלך עולמים? הן לך דומיה תהלה, כי נעלית מכל מהלל, גדלת מכל שבח, התרוממת מכל רעיון. אך לפניך משפל מצבי, אשתחוה ואכרעה, עזרני נא וסמכני לך אלהי אתפלל, רצה נא עבודתי וחזק ידי הרפות. גם על זאת אתפלל אליך [ארצות החיים זולצבאך: לעת מצוא (זו אשה, ברכות ח') הצלני משטף מים, הקרה נא לפני עזרי מקדש אשה יראת ה', למען] שאוכל ללמוד וללמד בתורתך הקדושה כי היא בית חיינו ואורך ימינו אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש, שבתי בבית ה' תמיד. להגות בתורתו.

חותם היום יום א' כ"ו מנחם תקצ״ז לפרט בכורי ארץ חיים.

הק׳ מאיר ליבוש מלבי״ם מוואלאטשיסק.

הלכות הנהגת האדם בבקר סימן אל״ף.

סימן א

סעיף א

יתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו עד שיהא הוא מעורר השחר ומי שאינו יכול להשכים עכ״פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללים וע״פ הסוד יש לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבקר הן בערב שויתי ה׳ לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים לפני האלהים כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך. כ"ש כשישים על לבו שמלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו. עומד עליו תמיד ורואה במעשיו כמ"ש אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת ובשתו ממנו תמיד ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי״ת ובלבד שלא יתקוטט עמהם וגם כשעומד במקום גדולים ואנשי השם אל יבוש בעבודת השי״ת גם בהצנע לכת פי׳ כשעושה דברים שבצנעה ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד שיעור משינתו אחר שישהא מעט משום סכנה יקום בזריזות וילבש את מלבושיו ויטול ידיו ויעמוד על עמדו לעבודת בוראו ית׳ והמקובלים כתבו בפסוק שויתי שיצייר שם הויה לפניו בניקוד יִרְאָה וזה מועיל אל היראה:

סעיף ב

המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמורת שהם בשליש הלילה ולבסוף שני שלישי הלילה ולבסוף הלילה שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות רצויה ודעת הזוהר, דהא דחשבינן המשמורת בשלישי הלילה, הוא דוקא בעת אשר הימים והלילות שוים כ"א י״ב שעות, אבל בעת שהלילות ארוכות יותר מי"ב שעות, אז מה שהלילה עודפות מי״ב שעות מלפניה ואחריה שייכים אל היום ואם הלילה י"ח שעות אזי שלש שעות שבתחלת הלילה ושלש שבסופה שייכים לענין עת רצון אל היום ואחר שלש שעות מתחלת הלילה מתחיל ראש משמורה ראשונה, וסוף משמורה אחרונה הוא שלש שעות קודם היום, ובלילות הקצרות מי״ב שעו'. חשבינן מן היו' לתחלת הלילה ולסופה מה שחסר מי״ב שעות, ואם הלילה ששה שעות מתחיל ראש משמורה ראשונה, שלש שעות קודם הלילה, ושלש שעות אחר היום, סוף משמורה אחרונה, וכן עיקר.

סעיף ג

ראוי לכל י״ש שיהיה מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק והמקובלים האריכו מאד בגודל מעלת קימת חצות כי רבה היא וכבר נדפס בסדורים סדר ההנהגה ע״פ כתבי האר״י ז״ל. וזמן חצות הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכ"מ ואפי' בלילות הארוכות או הקצרות, והוא י״ב שעות אחר חצי היום והעת להתאונן על החורבן, הוא קודם חצות מעט, ומחצות ואילך, יעסוק בתורה. ובסוף הלילה יבקש צרכיו וי"א אז שומרים לבקר, ואם הוא קרוב להנץ החמה יאמר המזמורים לבד וידלג הקינות, ואח״כ יאמר שומרים לבוקר, וכן סדר התיקון הוא דוחה לאמירת סליחות למי שרגיל בו. וכתבו המקובלים שבלילה לא יעסוק בתורה שבכתב. וכן לא יקרא תרגום בלילה. ושיעור משניות קודם לכל דבר ואם זכה לחכמת אמת עת ההוא מסוגלת מאד. ואע"פ שצריך להיות מיצר ודואג בעת ההוא על החורבן, מ״מ התפלה והלימוד יהיה בשמחה, האחרונים קבלו משכבי עד קומי היינו משבועות שאומרים שכבי עד ט"ב שאומרים קומי, א״צ לקום, וי"א מט"ו באב עד ט״ו באייר יקום והנוהגים ע״פ הקבלה סוברים שצריך לקום תמיד. חבורה שנתחברו יחד לקום בחצות ולומר התיקון בציבור אין למנעם, ואדרבה ברוב עם הדרת מלך. וטוב יותר שיאמרו את התיקון בבית הכנסת משיאמרוהו בחדר הסמוך לבית הכנסת דבית הכנסת קדיש טפי וגם שיהי׳ מעשרה ראשונים וצריך ביחוד להזהר מאד מאד משיחת חולין בניעורם בלילה:

סעיף ד

אחד המרבה וא' הממעיט מפני שאין סיפק בידו להרבות ובלבד שיכוין לבו לשמים. אבל טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות שלא בכוונה כי עז״נ בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ומי שהוא בעל תורה ויש לו לב להבין וללמוד יכול למנוע מלומר הרבה תחנות ובקשות הנדפסים בסדורים. וטוב יותר שילמוד

במקומם:

סעיף ה

טוב לומר בכל יום פ׳ העקדה. כדי להזכיר זכות אבות ולהכניע יצרו. ופ' המן כדי שיאמין שכל מזונותיו הם בהשגחה פרטית ואין ההשתדלות מועיל מאומה ועשרת הדברות כדי שיזכור בכל יום מעמד הר סיני, ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום אבל אסור לאמרם בציבור מפני תרעומת האפיקורסים שיאמרו אין תורה אלא זו אבל ביחיד יאמרם ואפי׳ ביחיד לא יקבעם בתוך הברכות וזקנו של הרש"ל היה רגיל לומר עשרת הדברות שבפ' יתרו בבקר, ועשרת הדברות שבפ' ואתחנן בערב, ואין לכתבן בקונטרס המיוחד לציבור מפני תרעומת האפיקורסים. ופרשת עולה מתחלת ויקרא עד ואם מן הצאן פרשת מנחה מן ונפש עד תקריב מלח, וכהן יוסיף פסוק וכל מנחת כהן כליל תהיה, פרשת שלמים מן ואם זבח שלמים עד ואם מן הצאן, ובפ׳ צו מן וזאת תורת השלמים עד במדבר סיני, והוא ג"כ פרשת תודה ואח״כ פ׳ נסכים בפ' שלח מן וידבר דכי תבואו עד אתכם. פרשת חטאת בויקרא מן ונפש אחת תחטא עד ונסלח לו פרשת אשם בפרשת צו מן וזאת תורת האשם עד אשם הוא. ופרשת עולה ויורד, מן ונפש כי תחטא עד והיתה לכהן כמנחה.

סעיף ו

פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום, ועי׳ לקמן סי' מ״ו, אבל פרשת הכיור ותרומת הדשן יכול לומר קודם היום. ואם אמר פרשת קרבנות בלילה יצא וטוב לאומרם בעמידה ובשבת אין חיוב לאומרם, או יאמרם דרך לימוד כקורא בתורה, וגם נשים חייבות לאמרם אָבל לא יאמר פ׳ הקרבנות, וטוב לאומרם קודם התפלה ובביהכ"נ.

סעיף ז

כשיסיים פ׳ העולה יאמר יה"ר שיהיה זה חשוב ומקובל כאלו הקרבתי עולה. וכן אחר פרשת המנחה והשלמים מפני שהם באים בנדבה ואחר פרשת תודה דפרשת צו יכלול שניהם כאלו הקרבתי שלמים ותודה, ואחר פרשת נסכים יאמר יה״ר כאלו הקרבתי לכל אחד מנחתו ונסכו, אבל אחר פ׳ החטאת והאשם לא יאמר כן, לפי שאין באים בנדבה. או יאמר אם נתחייבתי חטאת והיה לי ידיעה בתחלה ושכחתי יהיה זה במקום חטאת ואם לאו יהיה כקורא בתורה וכן יאמר אחר פרשת אשם ודאי ואשם תלוי:

סעיף ח

יאמר עם הקרבנות פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה׳:

סעיף ט

יש נוהגים לומר פרשת מזבח אדמה תעשה לי (בסוף יתרו) שאין קרבן בלא מזבח בנוי ובפרשה זו מתבאר בנין המזבח ואופן עשייתו, אח"כ פרשת הכיור (בפרשת תשא) שהיה קודם כל העבודות, אח"כ פרשת תרומת הדשן, מתחלת צו, עד לא תכבה, ושם מתבאר ג״כ סידור מערכות ושני גזירין אח"כ פרשת התמיד הידוע אח״כ פרשת מזבח מקטר קטורת, ושם מבואר גם הטבת נרות שהיה קודם לקטורת, אח"כ פ׳ סימני הקטורת ועשייתו קח לך סמים וכו', ונאמר והקטיר עליו אהרן כמו שנדפס בסידורים, ובטור סי׳ מ"ח ואח״כ פרשת חביתי כ״ג בפרשת צו מן וידבר וכו' זה קרבן וכו' עד לא תאכל.

הלכות לבישת בגדים סימן ב׳.

סימן ב

סעיף א

כשברא הקב״ה את האדם, לא ערום בראו, אלא התיצב כמו לבוש בשפיר ובשליא, לפיכך לבבו יבין שאין שבחו להיות ערום, ואף לא יגלה מקומות המכוסים שבגופו, והם המקומות שצריך ליטול ידיו כשנוגע שם. כמו שיתבאר לקמן (סי׳ ד' סעיף כ״א). לפיכך כשיקום ממטתו לא ילבש חלוקו מיושב דמיד שישב עצמו יתגלה בשרו, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה ונראה דאף הישן בכילה שאינה גבוה עשרה. מ״מ צריך ליזהר שלא יתגלה גופו, אבל העומד ערום בבית המרחץ, כיון שבל״ז כל גופו מגולה. אסור לכסות את ערותו, אם אין פניו נגד העם שנראה ככופר בבריתו של אברהם אבינו:

סעיף ב

אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, וכשלובש את מלבושיו יכוין איסור שעטנז ובזה יקיים בכל דרכיך דעהו, ויזהר מללבוש שני מלבושים יחד מפני שקשה לשכחה וישים שני צדדי המלבוש ביד ימין וילבוש תחלה בית יד ימין ואח״כ ילבש של שמאל, ולא יטול חלוקו שחרית מיד השמש וילבש משום סכנת מזיקין, עוד הזהירו חז"ל שאין לאסור חבל לח של פשתים על מתניו משום סכנה: ומי שכבס מלבושיו ולא המתין שמונה ימים עד הלבישה קשה לדבר אחר:

סעיף ג

ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ ויראו התפירות המגונות ואמרי החלוק ויתגנה בעיני הבריות ות״ח גם אם אירע לו שלבשה הפוכה יזהר לפשטו וללבשו כדרכו. וגם כשפושט חלוקו בלילה לא יהפכנו פן ישכח אח״כ וילבשנו מהופך. וכ״ש בשאר מלבושים הנראים. כתב הרמב״ם, מלבוש ת״ח יהיה מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהם. ולא ילבש לא מלבוש שרים שהכל מסתכלים בהם. ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים. ולא יהיה בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי פשתים הקלים ביותר שעושים במצרים ולא יהיו בגדיו סחובים על הארץ, אלא עד עקבו ובית יד שלו עד קשרי אצבעותיו, ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף, עכ"ד ונראה דכל אלה הדברים בארץ הערב, אבל בשאר מקומות ילבש מלבושים המכובדים באותו מקום:

סעיף ד

ינעול מנעל של ימין תחלה ולא יקשרנו שכן מצינו בתורה שהימין חשוב תמיד לענין בוהן יד ורגל ולכל הדברים, שמקדימי' הימין להשמאל, ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו תחלה, דלענין קשירה מצאנו שהתורה נתנה חשיבות אל השמאל שקושר עליה תפלה של יד ויחזור ויקשור של ימין ובמנעלים שלנו שאין להם קשירה ינעול של ימין תחלה וגם אם נזדמן לו של שמאל ימתין עד שיביאו לו של ימין. ובאנפלאות של לבד א״צ להקדים שמאל לקשירה ואטר יד שמניח תפילין בימין של כל אדם, יקדים ימין גם לקשירה:

סעיף ה

כשחולץ מנעליו חולץ של שמאל תחלה. ואין לצאת במנעלים שהותר הקשר לחוץ. מפני שנראה כגסות הרוח תלמיד חכם לא יצא לשוק במנעלים המטולאים טלאי ע״ג טלאי ובימות הגשמים שהמנעל מכוסה בטיט מותר:

סעיף ו

אסור לילך בקומה זקופה ארבע אמות ומצד מדות חסידו' יש לזהר אפי׳ בפחות מד"א משום שנא׳ מלוא כל הארץ כבודו, ואיך יתגאה ציץ נובל לפני המלך הגדול וכבודו כאין נחשב לפני כבוד המלך הכבוד, כתב הרמב״ם ת״ח לא ילך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח כענין שנאמר הלוך וטפוף תלכנה, ולא ירוץ ברה"ר כמנהג משוגעים ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרות אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפילה ומהלך בשוק כאדם שהוא טרוד בעסקיו ולא ילך ד"א בגילוי הראש. משום דשכינה למעלה מראשו ע"כ צריך להתנהג בצניעות כדי שתהיה עליו אימת מלך ויש מזהירין גם בפחות מד״א וביותר כשעומד תחת אויר הרקיע ורוכב על גבי בהמה כמהלך דמי וקטנים נוהגים לילך בגילוי הראש אבל טוב לכסות ראשם ולצורך כגון להקר שרי להסיר הכובע החם מעליו גם בבית המרחץ יכול להיות בגילוי הראש ומכסה ראשו בכל דבר ואפי׳ בידו ואפי׳ שערות שקורין (פארוק) הוה כיסוי ואין שייך בזה מראית העין אבל העומד בפני ת"ח מדינא צריך לכסות ראשו ואפי׳ קטן ולענין תפלה וביהכ"נ עי׳ לקמן סי׳ צ״א וסי׳ קנ״א. ויבדוק נקביו, ויכסה כל גופו, ולא ילך יחף שההולך יחף הוא מנודה למקום ובמקומות הערב שדרכן לילך יחף שרי, ומשום ברכת רוקע הארץ יעמוד מעט קודם שינעול מנעליו ובעל תשובה מותר ללכת יחף לזכרון עונותיו וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב שהוא זריזות ונקיות:

הלכות הנהגת ביהכ״ס סימן ג׳.

סימן ג

סעיף א

כשיכנס לביהכ״ס יאמר אל המלאכים, המלוים אותו התכבדו מכובדים וכו׳ ועכשיו לא נהגו לאמרו והזהיר בדרכיו יש לאמרו אפי׳ בזה״ז בפרט בביהכ"ס שבשדות ולא יאמרנו במקום הטנופת:

סעיף ב

יהיה צנוע בביהכ"ס ולא יגלה עצמו עד שישב וכן אח״כ יכסה א״ע קודם שיעמוד, ולא ילכו שני אנשים ביחד ואם מפחד יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך חלון [ארצות החיים זולצבאך: ואפי' עם עכו"ם לא יכנס לבהכ"ס,] ועם קטן שאין בו דעת מותר לכנס גם לא ידבר שם אפי' לצורך גדול ויסגור הדלת בעדו משום צניעות והרואה דלת ביהכ״ס נעול לא ינחור שם והיוצא נותן מקום לנכנס וישים על לבו שדרכו דרך בהמה ולענין נשים עי׳ באבן העזר סי' כ״ב סעיף י״ג וכ"ז לפנות אבל להשתין מותר אפי׳ בפני רבים אם צריך לכך משום סכנה:

סעיף ג

אם רוצה ומפני הסכנה צריך למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם לפתוח נקביו ימשמש קודם שישב ולא ימשמש אחר שישב מפני שקשה לכשפים ולא יפנה מעומד:

סעיף ד

לא יגלה עצמו כי אם מאחריו טפח ומלפניו טפחיים ואשה מאחריה טפח ומלפניה ולא כלום וי״א מאחריו טפחי׳ ומלפניו טפח וראוי להחמיר כב' הדעות שלא יגלה עצמו מלפניו ומאחריו רק טפח ואפי׳ כשאינו צריך רק לגדולים מותר לגלות עצמו מלפניו דמתוך שדוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים ודרך הצנועים לסכך עצמם כסוכה אם יוכלו שלא יתראה גופם כלל:

סעיף ה

אם נפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות יכוין שיהיה פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא וי"א שיהיה דוקא פניו לדרום ואחוריו לצפון, אבל בין מזרח למערב אסור משום שהשכינה במערב ואפי' אם מחזיר פניו למערב אסור לדעת רש"י משום דחושש לפירוע שלפניו ולדעת הרמב"ם משום דגם ברוח מזרח יש לנהוג כבוד שהוא רוח שכנגד מערב, ולהטיל מים בכל ענין שרי ולדעת הרמב"ם שאינו חושש על פירוע שלפניו אבל לדעת רש״י צריך להחזיר פניו למזרח ובמדינתנו שמתפללים לצד מזרח או במדינות שמתפללים לצד צפון או לצד דרום צריך ליזהר שלא יהיה פירוע שלאחריו נגד הצד שמתפללים כנגדו, וכ״ז בביהכ״ס שאין בו מחיצות אבל אם יש בו כותל אחד לצד מערב ומחזיר אחוריו אל הכותל, אם נפנה קרוב כ"כ למקום המחיצה עד שבשעה שנפנה אסור לקרות ק״ש או לעסוק בד"ת בינו לבין מקום המחיצה מותר:

סעיף ו

וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ויש בזה שני פרושים י״מ שצריך ליזהר שיהיה אורך המטה בין צפון לדרום דהיינו ראשו לצפון ומרגלותיו לדרום וי״מ שיהיה אורך המטה בין מזרח למערב דהיינו ראשו למערב ורגליו למזרח וכן עיקר וקרן מערבית צפונית עדיף טפי. ונכון להזהר אפי׳ אין אשתו עמו: ונראה דבזה אין להחמיר רק בשוכב ערום. ובאין קלעים סביב המטה:

סעיף ז

המטיל מים מן הצופים ולפנים פי׳ מקו' שיכול לראות משם הר הבית ומשם ואילך אין יכולים לראותו. לא ישב ופניו כלפי הקדש, אלא לצפון או לדרום. או יסלק הקדש לצדדים ולא יפנה ויהיה אחוריו נגד ביהכ״נ או ביהמ״ד ואפי׳ לקבוע ביהכ"ס אסור. ואם מרחיק ד״א אין להחמיר.

סעיף ח

כשנפנה בשדה אם הוא אחורי הגדר נפנה מיד כיון שאין חבירו רואה את פרועו. ובבקעה יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות את פרועו מיהו אע״פ שרואה את גופו ושומע קול עיטוש שלו שרי ואפי' בעיר הדין כן.

סעיף ט

לא ישב במהרה ובחוזק ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי שלא ינתק שיני הכרכשתא והמאריך בביהכ"ס מאריכין לו ימיו ושנותיו ובלבד שלא יתלה א״ע על ברכיו שקשה לתחתוניות:

סעיף י

לא יקנח ביד ימין ואטר יד יקנח בימין של כל אדם שהוא שמאל לגבי דידיה. ונראה דדוקא באיטר גמור אבל אם אוכל או קושר תפילין או מראה טעמי תורה ככל אדם אע״ג ששני דברים מאילו עושה בשמאלו רק בא' מהם דומה לשאר ב"א יקנח ביד שמאלו ככל אדם. והשולט בשתי ידיו כגון שאוכל או מראה טעמי תורה בשתי ידיו, לא חשבינין פעולה זו לא לימין ולא לשמאל וכן אם אינן רגיל להראות טעמי תורה הוה לענין זה כשולט בשתי ידיו, ולא יקנח באצבע אמצעי, שכורך עליו רצועה של תפילין.

סעיף יא

לא יקנח בחרס אפי׳ חלק משום כשפים ולא בעשבים יבשים שהמקנח בדבר שהאור שולט בו, סגולתו שעי"כ שיניו התחתונות נושרות ולא בצרור שקנח בו חבירו בצד שהיא מלוכלכת ולא נתייבש עדיין ולא בסיד ובחרסית מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות ועכשיו שבתי כסאות שלנו אינם בשדה נהגו לקנח בחרס וכן נהגו לקנח בדבר שהאור שולט בו ואינו מזיק, ופוק חזי מה עמא דבר אבל בבתי כסאות שבשדה יש לזהר גם בזה"ז, וביהכ"ס שבשדה הוא אפי׳ סמוך לעיר כל שאין ב"א מצויין שם ואם יש עוד אחר עמו א"צ ליזהר אפי׳ בביהכ"ס שבשדות ובעיר אפי' בלילה א״צ ליזהר. ויזהר בקנוח, כי צואה בפי טבעת מעכבת התפלה. והאר"י ז״ל הזהיר לרחוץ במים דוקא כמ״ש ומצואתו לא רוחץ. גם בביהכ"ס שבבית לא יקנח בחרס שאינו חלק ולא בשאר דברים שאינם חלקים שמקרעים הבשר ויבוא לידי סכנה. ואם אין לו רק עשבים יבישים וחרס אפי׳ בשדה יקנח בעשבים:

סעיף יב

יפנה בצניעות בלילה כמו ביום רק א"צ להתרחק ואם אין שם אדם יפנה אפי׳ ברחוב:

סעיף יג

לא ישתין מעומד מפני נצוצות הנתזין על רגליו ויאמרו שהוא כרות שפכה ויוציאו לעז על בניו שהם ממזרים אם לא שיעמוד במקום גבוה או שישתין לתוך עפר תחוח פי׳ קרקע שאינה בתולה אלא כגון של ארץ חרושה:

סעיף יד

ואם א״א לו בישיבה ואין לו עפר תחוח ומקום מדרון אף על פי כן יזהר שלא יאחוז באמה וישתין אם לא מעטרה ולמטה מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה אא"כ הוא נשוי ואפי׳ אין אשתו עמו ומדת חסידות לזהר אף הנשוי ואפי' כשאשתו עמו ואם עומד במקום שיש לו פחד שלא יפול אין להחמיר בנשוי כלל:

סעיף טו

אפי' מי שאינו נשוי מותר לסייע בבצים וכן מותר לאחוז ע״י מטלית עבה כגון לבדים הקשים שאין מחממים וכ"ש ע״י צרור וחרס ולמטה מעטרה מותר אפי׳ אם האבר בקישוי:

סעיף טז

לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין אבל להתחכך לא וכן מה שהותר למי שאינו נשוי למטה מעטרה ג״כ לא הותר רק להשתין ורק אם אין לו מקום גבוה ועפר תחוח ואא״ל בישיבה, אבל בלא״ה אין הותר אלא ע״י מטלית עבה:

סעיף יז

תוכן העניינים

ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה