ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · הלכות לבישת בגדים סימן ב׳.
סימן ב
סעיף א
כשברא הקב״ה את האדם, לא ערום בראו, אלא התיצב כמו לבוש בשפיר ובשליא, לפיכך לבבו יבין שאין שבחו להיות ערום, ואף לא יגלה מקומות המכוסים שבגופו, והם המקומות שצריך ליטול ידיו כשנוגע שם. כמו שיתבאר לקמן (סי׳ ד' סעיף כ״א). לפיכך כשיקום ממטתו לא ילבש חלוקו מיושב דמיד שישב עצמו יתגלה בשרו, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה ונראה דאף הישן בכילה שאינה גבוה עשרה. מ״מ צריך ליזהר שלא יתגלה גופו, אבל העומד ערום בבית המרחץ, כיון שבל״ז כל גופו מגולה. אסור לכסות את ערותו, אם אין פניו נגד העם שנראה ככופר בבריתו של אברהם אבינו:
סעיף ב
אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, וכשלובש את מלבושיו יכוין איסור שעטנז ובזה יקיים בכל דרכיך דעהו, ויזהר מללבוש שני מלבושים יחד מפני שקשה לשכחה וישים שני צדדי המלבוש ביד ימין וילבוש תחלה בית יד ימין ואח״כ ילבש של שמאל, ולא יטול חלוקו שחרית מיד השמש וילבש משום סכנת מזיקין, עוד הזהירו חז"ל שאין לאסור חבל לח של פשתים על מתניו משום סכנה: ומי שכבס מלבושיו ולא המתין שמונה ימים עד הלבישה קשה לדבר אחר:
סעיף ג
ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ ויראו התפירות המגונות ואמרי החלוק ויתגנה בעיני הבריות ות״ח גם אם אירע לו שלבשה הפוכה יזהר לפשטו וללבשו כדרכו. וגם כשפושט חלוקו בלילה לא יהפכנו פן ישכח אח״כ וילבשנו מהופך. וכ״ש בשאר מלבושים הנראים. כתב הרמב״ם, מלבוש ת״ח יהיה מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהם. ולא ילבש לא מלבוש שרים שהכל מסתכלים בהם. ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים. ולא יהיה בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי פשתים הקלים ביותר שעושים במצרים ולא יהיו בגדיו סחובים על הארץ, אלא עד עקבו ובית יד שלו עד קשרי אצבעותיו, ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף, עכ"ד ונראה דכל אלה הדברים בארץ הערב, אבל בשאר מקומות ילבש מלבושים המכובדים באותו מקום:
סעיף ד
ינעול מנעל של ימין תחלה ולא יקשרנו שכן מצינו בתורה שהימין חשוב תמיד לענין בוהן יד ורגל ולכל הדברים, שמקדימי' הימין להשמאל, ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו תחלה, דלענין קשירה מצאנו שהתורה נתנה חשיבות אל השמאל שקושר עליה תפלה של יד ויחזור ויקשור של ימין ובמנעלים שלנו שאין להם קשירה ינעול של ימין תחלה וגם אם נזדמן לו של שמאל ימתין עד שיביאו לו של ימין. ובאנפלאות של לבד א״צ להקדים שמאל לקשירה ואטר יד שמניח תפילין בימין של כל אדם, יקדים ימין גם לקשירה:
סעיף ה
כשחולץ מנעליו חולץ של שמאל תחלה. ואין לצאת במנעלים שהותר הקשר לחוץ. מפני שנראה כגסות הרוח תלמיד חכם לא יצא לשוק במנעלים המטולאים טלאי ע״ג טלאי ובימות הגשמים שהמנעל מכוסה בטיט מותר:
סעיף ו
אסור לילך בקומה זקופה ארבע אמות ומצד מדות חסידו' יש לזהר אפי׳ בפחות מד"א משום שנא׳ מלוא כל הארץ כבודו, ואיך יתגאה ציץ נובל לפני המלך הגדול וכבודו כאין נחשב לפני כבוד המלך הכבוד, כתב הרמב״ם ת״ח לא ילך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח כענין שנאמר הלוך וטפוף תלכנה, ולא ירוץ ברה"ר כמנהג משוגעים ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרות אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפילה ומהלך בשוק כאדם שהוא טרוד בעסקיו ולא ילך ד"א בגילוי הראש. משום דשכינה למעלה מראשו ע"כ צריך להתנהג בצניעות כדי שתהיה עליו אימת מלך ויש מזהירין גם בפחות מד״א וביותר כשעומד תחת אויר הרקיע ורוכב על גבי בהמה כמהלך דמי וקטנים נוהגים לילך בגילוי הראש אבל טוב לכסות ראשם ולצורך כגון להקר שרי להסיר הכובע החם מעליו גם בבית המרחץ יכול להיות בגילוי הראש ומכסה ראשו בכל דבר ואפי׳ בידו ואפי׳ שערות שקורין (פארוק) הוה כיסוי ואין שייך בזה מראית העין אבל העומד בפני ת"ח מדינא צריך לכסות ראשו ואפי׳ קטן ולענין תפלה וביהכ"נ עי׳ לקמן סי׳ צ״א וסי׳ קנ״א. ויבדוק נקביו, ויכסה כל גופו, ולא ילך יחף שההולך יחף הוא מנודה למקום ובמקומות הערב שדרכן לילך יחף שרי, ומשום ברכת רוקע הארץ יעמוד מעט קודם שינעול מנעליו ובעל תשובה מותר ללכת יחף לזכרון עונותיו וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב שהוא זריזות ונקיות: